"ואז שיחקתי עם חבר שלי ודקרנו אחד את השני, ואז בטעות הוא דקר אותי בעורק בראשי. וירד לי הרבה דם ועל חבר שלי רק קצת. אבל בכביסה כל הדם מהכנסיים שלי ירדו, והקצת דם נשאר לו על המכנסיים לתמיד"
פורום נסיונות פעילים
בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
אני חולה על ערסיםפיתה פיתה
למה נראליnobody
שאם הוא היה דוקר אותו בעורק הראשי היו צריכים לקבור גם את המכנסיים?
העורק הראשי של הרגלפיתה פיתה
פיתה.מישהי=)
מה?פיתה פיתה
משהו. ביצה בחומוסמישהי=)
גם זה סביר להניח שהיה הורג אותוnobodyאחרונה
אלא אם כן הוא עשב חור קטנטן או שטופל ממש מהר.
בחתך מלא של העורק אפשר למות תוך שניות/דקות
לפחות ככה אני זוכר, מתישהו בלי נדר אבדוק את זה..
בחתך מלא של העורק אפשר למות תוך שניות/דקות
לפחות ככה אני זוכר, מתישהו בלי נדר אבדוק את זה..
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ
שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול