וזה כל כך הזוי ומוזר.
שנה בדיוק. הלילה.
שריפות של רגש
שכבו לאט מדי
והותירו בך כוויות,
בוערות, זועמות, זועקת
כמו שזעקת אתה.
ועכשיו, מה נשאר?
צלקות ישנות, דהויות
רגשות שמזכירים לכאוב מדי פעם
כמו שעון קוקיה עתיק
צליעה קטנה ברגל
וחיוך שלעולם תהיה נסוכה בו
עצבות שלא הייתה שם מקודם.
(למרות שאתה לא מחייך
אתה צוחק.
כמה אמת, הו, כמה אמת
ההזכרות גורמת לי לרעוד.)
שנה בדיוק. הלילה.
שריפות של רגש
שכבו לאט מדי
והותירו בך כוויות,
בוערות, זועמות, זועקת
כמו שזעקת אתה.
ועכשיו, מה נשאר?
צלקות ישנות, דהויות
רגשות שמזכירים לכאוב מדי פעם
כמו שעון קוקיה עתיק
צליעה קטנה ברגל
וחיוך שלעולם תהיה נסוכה בו
עצבות שלא הייתה שם מקודם.
(למרות שאתה לא מחייך
אתה צוחק.
כמה אמת, הו, כמה אמת
ההזכרות גורמת לי לרעוד.)