תחנונים בוקעים מליבי
שפתיי סגורות, אין מצוא
ונטיף דם דק
שמוצא דרכו החוצה
מ
טפ
טף
וזרם מתנגן,
קולח בינות קמטים
חובש את דמי
שיפסיק לחלחל
לנשמתי.
ודמעה שזולגת
אוספת עמה שאריות
של מילים נטושות
מילים נשכחות
מרפאת את פצעיי.
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
אם מה שאמר הרב סדן זאת אמת - אז זה נורא.
מה הילדים צריכים לסבול בגלל חטאי אבותיהם?