אני מרגישה כך, הרבה יותר בנחת, בזרימה, בקלות, בשמחה

מצחיק שאנשים מסתכלים מבחוץ על משפחות גדולות וחושבים עד כמה זה קשה.

כלומר- יכול להיות שזה קשה, אבל הם לא מבינים שהשניים הראשונים מבחינות מסוימות הם השלב הכי קשה, וזה מה שיש לכ"כ הרבה אנשים היום...

ה"אימהות", אלא בכלל ההורות....

מהרבה בחינות, מהשלישי/רביעי ואילך - יותר קל..

כי השלישי שלי בא בעסקת חבילה עם הרביעי...

לא יודעת, אולי לי זה יקרה בילד השישי - כי בינתיים, השניים האלה שבאו בחבילה אחת קצת מקשים עליי את האימהות...

אבל לא הייתי מוותרת עליהם ועל אף אחד אחר מהילדים המתוקים שלי!

"הכל סובב את האשכנזים". 

הראשון- הוא הראשון. השמחה והאהבה משולבות עם ההלם הזה של פעם ראשונה להיות אמא: האחריות הטוטלית, המחויבות המוחלטת, חוסר הנסיון שגורם להילחץ מהרבה דברים.

השני- יותר קל מבחינת הטיפול, אבל הקושי של חלוקת תשומת הלב והזמן בין שניים והיכולת לתמרן ולהתארגן- הוא קושי רציני...לא פשוט.

השלישי- כמובן שזה תלוי אופי- איכשהוא יותר זורם בהכל. הרבה פחות לחץ מכל דבר (כמה מאיתנו כבר לא טורחות אפילו לשטוף את המוצץ שנפל? כשלראשון היינו מרתיחות כל פעם... או לחילופין- כשתינוק עם חום: עם הראשונה אני נלחצתי לגמרי מחום 38. עם השלישית התחלתי לדאוג קצת רק בחום 40)

אנחונ כבר רגילות לחלק את תשומת הלב והזמן, תמיד אם יש אחד שצריך את הטיפול שלנו- יש עוד שניים שמעסיקים אחד את השני, והשלישי נכנס לתוך מסגרת משפחתית שכבר קיימת וזורמת- תמיד יש משהו מענין שקורה בסביבה, תמיד יש איזה משחק או יצירה של הגדולים שאפשר להשמיד..., ובעצם הוא כבר מצטרף ל"חבורה" קיימת.

גם מבחינה חינוכית אנחנו יותר רגועות- כבר עברנו את השלבים השונים עם שני הראשונים: גזים, לילות בלי שינה, גמילה, גיל שנתיים, גן וכו'. כל שלבי ההתפתחות כבר מוכרים יותר, גם אם הילדים עצמם שונים מאוד זה מזה.

גם אצלי זה ככה, פשוט תענוג... ילד שמח, חברותי, שובב ובעל מתיקות.

שהוא נכנס בעצמו לתלם של החינוך שאת רוצה להנחיל בבית.

שהוא נינוח יותר מהקודמים, שברור לך (יחסית) איך צריך להתנהג איתו ומה יעבור עליו. 

שגם אם הוא מגיע לגיל ה"לא, לא" וה-"אני לבד" - את יודעת בערך מתי זה יעבור, וגם עליו זה עובר הרבה יותר בקלות מעל הגדולים. 

שהוא נינוח, שליו ורגוע. ולא שהאחרים לא היו, אבל הוא יותר.

שהוא גדל להיות חלק מהמשפחה. לא נמצא ביחסי מריבות עם האחים הגדולים אלא אהוב על כולם (אולי שניהם רבים על תשומת הלב שלו...)

אני בדיכאון אחרי לידה ראשונה ולא יודעת איך מסתדרים עם עוד ילדים. עם המתוקה שלי אני לא מסתדרת..

הלוואי שנזכה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...