אני מרגישה כך, הרבה יותר בנחת, בזרימה, בקלות, בשמחה

מצחיק שאנשים מסתכלים מבחוץ על משפחות גדולות וחושבים עד כמה זה קשה.

כלומר- יכול להיות שזה קשה, אבל הם לא מבינים שהשניים הראשונים מבחינות מסוימות הם השלב הכי קשה, וזה מה שיש לכ"כ הרבה אנשים היום...

ה"אימהות", אלא בכלל ההורות....

מהרבה בחינות, מהשלישי/רביעי ואילך - יותר קל..

כי השלישי שלי בא בעסקת חבילה עם הרביעי...

לא יודעת, אולי לי זה יקרה בילד השישי - כי בינתיים, השניים האלה שבאו בחבילה אחת קצת מקשים עליי את האימהות...

אבל לא הייתי מוותרת עליהם ועל אף אחד אחר מהילדים המתוקים שלי!

אני אמא לילד בכור בן שנה ולגמרי מרגישה ככה גם...

אז מעניין אותי מה השוני שאת מרגישה??

הראשון- הוא הראשון. השמחה והאהבה משולבות עם ההלם הזה של פעם ראשונה להיות אמא: האחריות הטוטלית, המחויבות המוחלטת, חוסר הנסיון שגורם להילחץ מהרבה דברים.

השני- יותר קל מבחינת הטיפול, אבל הקושי של חלוקת תשומת הלב והזמן בין שניים והיכולת לתמרן ולהתארגן- הוא קושי רציני...לא פשוט.

השלישי- כמובן שזה תלוי אופי- איכשהוא יותר זורם בהכל. הרבה פחות לחץ מכל דבר (כמה מאיתנו כבר לא טורחות אפילו לשטוף את המוצץ שנפל? כשלראשון היינו מרתיחות כל פעם... או לחילופין- כשתינוק עם חום: עם הראשונה אני נלחצתי לגמרי מחום 38. עם השלישית התחלתי לדאוג קצת רק בחום 40)

אנחונ כבר רגילות לחלק את תשומת הלב והזמן, תמיד אם יש אחד שצריך את הטיפול שלנו- יש עוד שניים שמעסיקים אחד את השני, והשלישי נכנס לתוך מסגרת משפחתית שכבר קיימת וזורמת- תמיד יש משהו מענין שקורה בסביבה, תמיד יש איזה משחק או יצירה של הגדולים שאפשר להשמיד..., ובעצם הוא כבר מצטרף ל"חבורה" קיימת.

גם מבחינה חינוכית אנחנו יותר רגועות- כבר עברנו את השלבים השונים עם שני הראשונים: גזים, לילות בלי שינה, גמילה, גיל שנתיים, גן וכו'. כל שלבי ההתפתחות כבר מוכרים יותר, גם אם הילדים עצמם שונים מאוד זה מזה.

גם אצלי זה ככה, פשוט תענוג... ילד שמח, חברותי, שובב ובעל מתיקות.

שהוא נכנס בעצמו לתלם של החינוך שאת רוצה להנחיל בבית.

שהוא נינוח יותר מהקודמים, שברור לך (יחסית) איך צריך להתנהג איתו ומה יעבור עליו. 

שגם אם הוא מגיע לגיל ה"לא, לא" וה-"אני לבד" - את יודעת בערך מתי זה יעבור, וגם עליו זה עובר הרבה יותר בקלות מעל הגדולים. 

שהוא נינוח, שליו ורגוע. ולא שהאחרים לא היו, אבל הוא יותר.

שהוא גדל להיות חלק מהמשפחה. לא נמצא ביחסי מריבות עם האחים הגדולים אלא אהוב על כולם (אולי שניהם רבים על תשומת הלב שלו...)

אני בדיכאון אחרי לידה ראשונה ולא יודעת איך מסתדרים עם עוד ילדים. עם המתוקה שלי אני לא מסתדרת..

הלוואי שנזכה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות