אני שונאת בתי חוליםשחקנית
אבל אני חייבת
אם לא היום
אז עוד שבועיים
ועם לא עוד שבועיים
אז עוד חודשים.
וככול שזה מאוחר
זה יותר מסוכן
והם לא יקשיבו לי
והם יגידו לי שהם יודעים
ואני מפחדת מהלא נודע
ומפחדת ממשהוא שלא קרה
וזה מטומטם לפחד ממשהוא שלא קיים
והם לוחצים שאני אלך
ואני גם מבינה למה
והלוואי שההחלטה שאני אקבל תהיה נכונה
גם אם עכשיו זה ניראה איום ונורא
בהצלחה נשמה רעיה123
וואלה אין לי מושג במה מדובר אבל מנקודה שלי... תחילת שנה עשיתי ניתוח... טוב נו... בערך... ודחינו אותו כמה (הרבה) חודשיים ולא קרה כלום....
אבל שווה לסיים עם זה ולא סתם להימשך עם דברים...
ושום דבר זה לא איום ונורא!! רופאים צדיקים שבאים לעשות לך רק טוב...
בהצלחוה
אממ תקשיבישחקנית
זה לא כלכך ניתוח
וככל שאני אדחה את זה זה יהיה יותר מסוכן
(אפילו הרופא אמר)
אז עכשיו אני נוסעת
והלוואי שזה כלום
והלואי שזה סתם דמיונות מפגרים שלי
הלואייי
בעז"ה שיהיה סתם דימיונות שלך ולא יהיה כלום!!רעיה123אחרונה
רפואה שלימה!!!
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך