שיר נחמד. חסידי קלאסי.

המילים כמובן מרוממות.

ואני דווקא מאד אוהב את המבטא

כמובן תלוי איזה שירים

ומי שר

רק כאשר זה קשור לדברים של קודש פאום חוזר המבטא החזק מאוד, בלי קשר לעולם ובלי שאנשים רגילים יבינו.

זה שימור של מבטא - אין בזה שום קדושה, וכאשר מבטא הוא לא עברית מדוייקת ורגילה, זה קצת לא שייך...

מילא אם ביום יום כולם שם היו מדייברים כוכה, והויו מישוייחיים עם הוחויבריים שלויהם בוצורה הוזואתיי, והויו שואולים אויתם במיבטייא הוזה... - אבל הם לא עושים ככה ביום יום, אני יודע כי אני שומע אותם, הם מדברים בעברית ישראלית לגמרי.

לך דבר אנגלית, אולי סינית.

אבל כן מדברים במבטא חזק כאשר זה קשור לדברי קודש - מבטא שלא שמעת בזמן "שיחת חולין" איתם.

זה שיש כאלו שמדברים ביידיש ביום יום אני יודע - אבל לא כולם כאלו.

מבטא שהיה קיים אצלהים בכל רבדי החיים, בכל סוגי הדיבור, בדיבור חול או קודש.

ורק כשהגיעו לארץ, אז המשיכו לשמור על המבטא הזה רק לצורכי "קודש" כאילו הוא קדוש או משהו כזה, בעוד לדיברי "חול" דיברו כמו ישראלים רגילים כדי שיבינו אותם, וככה גם הילדיםוהנכדים וכו' וכו'...

וזה מה שאני אומר. אין בזה שום קודש, וגם אין באמת שמירת מסורת אבות בעניין - כי עובדה ש"ירדו" מדיבור רגיל וכללי במבטא הזה, לדיבור כזה רק בדברי קודש.

מי שכל חייו מדבר אך ורק במבטא הזה - זה משהו אחר. אבל הרוב לא כאלו.

זה כמו שתגיד לי שכיום מי שעולה לארץ מאמריקה ויולד כאן ילדים חייב לשמור להם מבטא אמריקאי כאשר הם לומדים דברי קודש, וכאשר מדברים דברי חול שידברו במבטא ישראלי רגיל - הרי זה שטות והבל. אין שום קדושה ושום מסורת אבות במבטא, שזה חתך דיבור...

עובדה היא שבישראל גם האשכנזים שהגיעו  לא מתוך החרדיות, דיברו נורמאלי ובחתך דיבור יחסית מדוייק (נכון, נכון, יש אותיות שהשתכחה צורת הדיבור המדוייקת שלהם, ולמשל עיראקים או תימנים יודעים להגות אותן נכון יותר - כמו האות ו, או האות ר, או האות ע - אבל בגדול, הכנסת י וחולם לכל מילה, זה לא הדרך הטבעית שבה נכתבה התורה ו/או דיברו יהודים בכל הדורות...אחרת זה גם היה נכתב ככה...)

מנהג אבות זה יותר בדברים שקשורים למנהגים סביב ההלכה שאינם הלכתיים במובהק - אבל צורת הדיבור זה אפילו לא "מנהג".

זה כמו שתגיד לי שהלבוש של אירופאיים שבגלל הקור באירופה היו הולכים עם חליפה, וכובע היה סוג של צורה מכובדת של אנשים מכובדים, ואז זה "נשאר" אצל החרדים - כאילו שתגיד לי שזה "מנהג אבות".

זה לא מנהג אבות, זה לבוש אירופאי שלא מתאים למזג האוויר החם של ארץ ישראל, ובטח ובטח שחליפה וכובע שחור אינם מתאימים ליהדות בה הצבע ה"מכובד" וה"טהור"הוא הצבע הלבן דווקא.

אורח משפט סי' טז - יח.

@ותן טל

כן. ככה בערך זה הולך.

העויילים שהוכול נוהייהי בדבויירו..."

מצטער, זה לא כתוב ככה...

יש עברית ויש דרך לדבר עברית, ולהכניס ו, ו-י, וחולם וחיריק בכל מקום שאפשר - זה לא עברית, לא עברית רגילה, מצטער.

תימנים שמדברים עברית נכון - מדברים עברית יותר טוב מרוב בני ישראל, ואין שום בעיה להבין אותם.

ואני אומר לך את זה מהיכרות עם המון המון המון המון תימנים.

כשאני לומד עם חבר תימני תורה - אין לי שום בעיה להבין אותו, לעומת אאם אנילומד עם מישהו שמדבר במבטא אשכנזי הנ"ל...

שמעת פעם קריאה בתורה של תימנים?

מה אתה מבין יותר טוב?

אמרתי לך, תימני שמדבר עברית מדבר עברית טוב מאוד וברור.

אני לא אחראי על כל התימנים בארץ ובעולם.

אני מדבר איתך על חברים שלי ועל האנשים שאני מכיר - לא על מי שאתה מכיר.

הבהרה תימנית שונה מהבהרה ספרדית.

ודרך אגב אתה זה שהחלטת שעברית זה הבהרה ספרדית ולא הבהרות אחרות.

אני מכיר ילידי אשכנז של-א מדברים כמו החרדים האשכנזים ולא דיברו ככה. הם מדברים ברור.

לא אמרתי שהברה תימנית היא כמו הברה ספרדית - אני מניח שאתה יודע שאני מכיר "לא מעט" הן ספרדים, והן תימנים, ומבלה במחיצתם במשך זמן רב (אגב, גם קוצ'ינים אני מכיר, אם כי באחוזים פחותים בהרבה מתימנים וספרדים - וגם קוצ'ינים, מדברים נכון יותר מרוב הספרדים והאשכנזים, אבל מדברים ב-ר-ו-ר, בעברית).

יש לדבר נ-כו-ן - שיש המון תימנים שמדברים נכון ובעברית ברורה, ויש לדבר אולי נכון אבל במבטא מודגש וכבד שהוא גם לא אמיתי - כי מי שלא נולד במקום ההוא, לא אמור להיות לו מבטא כזה, בטח שלא מי שהוא דור שני שלישי רביעי...

אדם שהגיע מליטא, בסדר, אני לא דן אותו - ולרוב הוא גם ידבר ככה גם בדיבור היומיומי שלו - אבל הנכדים והנינים שלהם, הם שימרו רק בדיבורי הקודש, את הדיבור הזה, ובדיבור החול בחרו במודע לעבור להגייה אחרת מובנת יותר וברורה יותר. את זה לא א-נ-י עשיתי - אלא הם.

ולכן אני לא רואה בזה "מסורת אבות".

אצלנו בישוב יש מניין של תימנים (שתי נכדים של הרב קאפח גרים אצלנו!) והם מתפללים ככה.

זה ממש לא מובן למי שלא מכיר,הרבה פחות מובן מהבהרה אשכנזית (שהבעיה שלי איתה זה שהיא המצאה וגם באירופה לא דיברו ככה)

כתוב ניקוד לברוך- קמץ, שורוק.

מי אמר לך איך קוראים את הניקוד קמץ? ואיך קוראים את הניקוד שורוק?

אתה למדת שקמץ זה A ושורוק זה U אבל אולי עבדו עליך? אולי קמץ קוראים O ושורוק E?

כנ"ל גם בשאר הניקודים.

בסופו של דבר כדי לקרוא את התורה הכל עניין של מסורת (ולכן לקראים אין באמת טיעון משכנע, כי הם עצמם מסתמכים על המסורת הקיימת מה הצליל של כל אות ומה ההגיה של כל ניקוד- תנועה)

במסורת של רוב עדות המזרח עבר שההגיה היא בצורה מסויימת, ואותה החליט אליעזר בן יהודה לאמץ, כי האשכנזים הזכירו לו את הגלות. אבל היו עוד מסורות בעם ישראל, שכל אחד מהם העביר את מה שלמד מאבא שלו ואחורה עד ליהודים שגלו בבית ראשון. נכון שהיו שיבושים בדרך, אבל אתה לא יכול לדעת אצל מי מהמסורות היה השיבוש.

אגב, חוקרי הלשון מניחים שהיה שיבוש בכל המסורות, ובקמץ למשל כנראה ההגיה המקורית היא בין A ל-O

מה שברור הוא שזה שהתרגלת לדבר בהגיה מסויימת לא אומר שהיא זו שנאמרה במעמד הר סיני..

אני לא ארחיב יותר, כי גם ככה כתבתי הרבה וזה ארוך, אבל זה לא כל כך פשוט כמו שהצגת את זה (אגב, יש גם את המסורת התימנית שהיא מעט שונה, וכנ"ל המסורת הקוצ'ינית ועוד..)

החרדים האלו ביום יום בוחרים לעוות בכוונה את כל השפה שלהם, לא לדבר בסימני הניקוד "האמיתיים" שעל פיהם הם מדברים בדברי קודש?

מצטער, לא מקבל את זה.

חוץ מזה שהוספת יודים למילה, זה לא מגיע מניקוד שונה אלא מגיע מהיידיש...לא כזה מסובך...

עדות "המזרח" זה לא בדיוק "רק" המזרח. זה עדות המזרח מאסיה, ועדות ספרד מצפון אפריקה, ועדות ספרד מדרום אפריקה...

האשכנזים באשכנז, דיברו ביידיש ואז גם התקבע אצלם הניקוד הזה מתוך היידיש, לעברית.

(אגב, בתורה אין בכלל ניקוד, סתם אומר...)

מה הבעיה לדבר בניקוד מסויים ביום יום? אתה יכול לעוות את הניקוד כחפצך, העיקר שיבינו אותך. מבחינתם הניקוד היום הוא עיוות, אבל אין להם שום בעיה לדבר בו ביומיום, כי אין שום קודש בשפת הדיבור (לרוב הדעות שם, אלה שלא חושבים ככה מדברים רק אידיש). ואם אחרת לא יבינו אותם, למה שלא ידברו בצורה מובנת לסביבה?

אבל כשמגיעים לתורה שאותה חייבים לקרוא בדיוק כמו שהיא עברה במסורת, כי יש עניין להגות אותה בדיוק כפי שהיא נאמרה, פה חייבים לדקדק במסורת ולהגיד אותה כמו שהם למדו מאבות אבותיהם.

לגבי הוספת הי' למילה-

דווקא פה ברור שמסורת ספרד לא הצליחה להעביר בדיוק. 

הרי לא יתכן ששני ניקודים (צירי וסגול) יהיו בדיוק אותו צליל.

אמנם הניקוד לא מהתורה, אבל הוא מסביבות המאה ה9 לספירה (כבר אז המסורת לא היתה מדוייקת לחלוטין כי העם עבר שתי גלויות, אבל יחסית היא הרבה יותר קרובה מהמסורת היום) אז ישבו בעלי המסורה בטבריה והחליטו להטביע ניקוד לתנועות שונות. הם עשו את זה מתוך הרבה מאד מחשבה, כדי שלא ישכחו איך לקרוא את התורה במדוייק (הרי קשה מאד לדעת מלכתחילה איך קוראים ללא ניקוד, צריך הרבה מאד זיכרון בשביל זה וחששו שבמהלך הגלות ישכחו מה הצלילים והתנועות ונכונות)

בעלי המסורה היו גדולי הדור של אותה תקופה, חכמים ענקיים.

לא יתכן שהם החליטו לבלבל אותנו ולהגיד שלכל תנועה יש 2 ניקודים שונים. מה העניין לשים לצלי A גם קמץ וגם פתח? ולצליל E גם צירי וגם סגול? זה רק מבלבל.

העניין הוא שפשוט היו צלילים שונים, אחד לצירי ואחד לסגול, אחד לקמץ ואחד לפתח.

הצלילים האלה היו דומים אחד לשני ולכן הם התאחדו לצליל אחד בהרבה מהמסורות.

במסורת הספרדית (שהמשותף בה שהיא היתה במקום בו היו ערבים, ואין כל ספק שהיא מושפעת מהשפה הערבית. ואל תשכח שגם שם היתה שפה יהודית- לאדינו- שהשפיעה) התאחדו הצלילים צירי וסגול לE, וקמץ ופתח לA. במסורת התימנית לעומת זאת, צירי הוא E וסגול התאחד עם פתח והפך לA

ובמסורת האשכנזית קמץ התאחד דווקא עם חולם והפך לO ואילו צירי וסגול נשארו שונים- צירי הפך לEY וסגול E

לכן אגב, כותבים פרי ברבים פירות. מאיפה צצה הי' הזו? מההגיה האשכנזית.

היידיש לידיעתך מבוססת הרבה על עברית- כדי לא לשכוח לגמרי את העברית המציאו אותה. וודאי שהיא מושפעת משפות אירופאיות, כמו שהספרדים הושפעו מהשפה הערבית שבסביבתם (ומשפת הלאדינו בה דיברו כמקבילה לאידיש).

אז יכול מאד להיות שהיה הפוך- עברה מסורת בה צירי הוא EY ואז היא עברה גם לאידיש

לא באתי לומר כאן מה הנכון. אין כל כך אפשרות לדעת, וככל הנראה בכל המסורות יש טעויות. אבל אל תצא מתוך נקודת ההנחה שהם טועים ואתה לא. ההפך הוא הנכון. מי שעושה לפי מסורת אבותיו הוא זה שצודק, דווקא כי אין לנו אפשרות לדעת מה באמת נכון ולכן חייבים לסמוך על מה שאבותינו העבירו לנו

אגב, לא כתבתי כלום מעצמי, הכל בשם בלשני לשון שחקרו את העניין. רק תלמד לעומק..

אבל לא היה לי כוח לפרט.

@דתל"ש יש לי עוד דוברים חוץ ממך..

1. מישהו [אני חושב שבאמת בן יהודה], החליט לאמץ את ההברה הספרדית. 

בפועל, רובנו מדברים בהגייה שאיננה לא ההגייה האשכנזית, ולא ההגייה הספרדית, אלא שילוב שנוצר בארץ באופן עממי, כנראה בשל הקושי של האשכנזים להסתגל להגייה הספרדית שהוחלט עליה.

[איך אתם קוראים 'ח', 'ע', איך אתם קוראים שווא נע, איך אתם קוראים את המילה 'בני'?]

2. לעיתים, ניתן לשער מה הייתה הגייה המקורית. [כי מסתבר שהיה הבדל באופן שבו קראו אותיות שונות, לפי כללי הדקדוק שהגיוניים יותר לפי צורת הגייה מסויימת, ועוד]. ראיתי שכבר התייחסת לזה בהמשך.

3. אין הגייה ספרדית אחת, כשם שאין הגייה אשכנזית אחת.

התלבטתי אם להתחיל לפרט ובסוף החלטתי לוותר על חלק שלא יהיה ארוך מדי

תודה שתיקנת!

זה מסורת אצלך, אה?

(הלהיט שבאמת כבש את הישיבות!! - צעירים מעל עשרים

כי הרבית! - לקראת נישואין וזוגיות)

כן... שיר יפה. יצא לי לשמוע אותו.

החורג מנושא השרשור!

ואם כבר אז לשתף ולא לשטף.

באמת חשבתי איך אפ'חד לא שם לב...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם