פשוט לאפשר לה...

לי אישית הכי נוח בסיר, למרות שזה קצת מגעיל לפעמים.

זה פשוט מאפשר לה לעשות לבד בלי שאני צריכה לקום כל פעם.

תורידי לה את הטיטול, וכל פעם שהיא עושה בסיר או באסלה- תני לה איזה פרס קטן- שוקולד צ'יפס, או נשיקה גדולה וכד'.

וגם- תתאזרי בסבלנות כי תמיד בהתחלה בורח לפעמים...

את יכולה בהתחלה אפילו להלביש לה חצאית בלי תחתונים ואז עוד יותר קל לה רק לשבת על הסיר.

אח"כ היא תלמד גם להוריד וללבוש תחתונים או מכנסיים.

תראי, אצלי היא גם התחילה בגיל הזה, אבל היו לה לא מעט פספוסים, כך שבחורף כבר לא עמדתי בזה והחזרתי לה את הטיטול. איך שהגיע הקיץ היא הורידה טיטול בעצמה ונגמלה תוך שבוע בערך. כך שגם לנסיון הקודם אני מעריכה שהיה ערך כלשהוא בגמילה שלה.

אי אפשר לקפוץ ישר, אנחנו היינו עם תחתון חיתול לתקופות הביניים האלה. 

את שמה לה פול אפס שמתלבשים כמו תחתון והיא יכולה להוריד אותם כמו תחתון כשיש לה פיפי. 

אם בורח לה פיפי, תראי לה שהציורים על החיתול נעלמים וככה היא תלמד. 

א. אפשר ואפשר לקפוץ ישר. עובדה...

ב. תחתוני חיתול הם מאוד יקרים ולדעתי עלולים לבלבל את הילד- או שהוא עם טיטול או שעם תחתונים, לא אוהבת את יצור הכלאים הזה...

ג. אם בורח לה פיפי בתחתונים היא תלמד שזה לא נעים, תלמד להחליף וככה שתים לב שלא יברח לה...

אצלנו תחתוני הגמילה קיצרו את זמן הגמילה ובעצם חסכו לנו כסף על חיתולים.

בהתחלה קיבלנו אותם כדוגמית במתנה, הילד עדיין לא ממש היה מוכן לגמילה ולאט לאט נוצרה אצלו מוכנות. אלו תחתונים שבכוונה לא סופגים כמו חיתול אז הוא מרגיש את הרטיבות ולא נוח לו. אם הוא מפספס הציורים דוהים והוא יודע שצריך ללכת לשירותים וכך בעצם מעבירים את האחריות לילד. כמו תחתונים, הוא יכול להוריד לבד וכשהוא כבר מוריד לבד ועושה בשירותים אז אפשר להגיד שהגמילה בדרך הנכונה ורק עניין של זמן עד שעוברים לתחתון רגיל. 

המון פעמיים בגיל הזה הם מתחילים להבין אבל לא באמת מוכנים..

תני לה עוד זמן!!! אני אישית גם הבן שלי עשה לי ככה בגיל הזה, ולא גמלתי אותו רק בגיל 3.

לפחות תחכי עד אחרי החופש הגדול באזור החגים שתהיה בגיל שנתיים, שנתיים+.

בגיל הזה כל חודש זה משמעותי וקפיצת גדילה.

בהצלחה ענקית!!!

אני משאירה בלילה לפחות עד גיל 4. אם היה קם יבש היה מה לחשוב על זה. מקובל שלא מטפלים בהרטבת לילה לפחות עד גיל 5 (נראה לי שאפילו יותר מאוחר).

אפשר לקחת אותו לשרותים כשעה שעתיים אחרי שנרדם. אולי זה יעזור.

זה משבש את המנגנון הטבעי של התעוררות להתפנות כשבאמת נצרך

צריך קודם לבדוק כמה הוא שותה? אם רגיל לשתות הרבה לפני השינה, צרך קודם להפחית. שישתה רק לפני ארוחת ערב וכד'.

כמובן- שילך לשירותים לפני השינה. גם בצהריים.

ועוד פעם לקחת אותו אחרי שעה-שעתיים, או לפני שאתם הולכיםלישון.

בד"כ זה מספיק ומצליחים להתאפק עד הבוקר, אבל זה עניין אישי ושונה לכל ילד

שמנו סיר, ופעם בכמה זמן שמנו את הנידון על הסיר.
כל פעם שהנדונת עשתה משהוא בסיר מחינו כפים וכו, וככה היא למדה מה תפקידה בעולמה.

אני יודע שזה נשמע מגוחך אבל זה עבד כמו קסם, בהצלחה!

לפי עצת שכנה - קניתי המון תחתונים . 

החלטתי בלב , שהגיע הזמן והיא מוכנה , ויכולה . 

ואז הבאתי סיר והסברתי. 

בשבוע הנ"ל , שהיה חם . הלבשתי תחתונים . וחולצה , או שמלה . 

פעם אחת הושבתי על הסיר וסיפרתי סיפור -דווקא לא "סיר הסירים" , אבל אפשר סיפורים מהסוג הזה. היתה לי בעיה עם הסיפור - כי מי שמספרת אותו , זו אמא שלו -ולטעמי בסיפור הוא-הגיבור -נפתלי , יוצא  קצת "קטן",ולא יכול לדבר . אני הייתי בעניין של העצמה תינוקית. 

ואז...הלבשתי תחתונים , ו...זהו. בהתחלה היא עשתה בתחתונים-כולל מספר שתיים  . לא קרה שום דבר . הלבשנו תחתונים חדשים . אח"כ אם חשבתי שכדאי - הושבתי על הסיר . אם לא , אז ככה כמה ימים החלפנו תחתונים . הילדה ראתה , שאני הולכת לשרותים , ויודעת במה מדובר. לפעמים ראיתי שהיא רוצה , והצעתי לשבת על הסיר. אם היא לא ישבה ועשתה אפילו מספר שתיים בתחתונים . לא עשיתי מזה עניין . החלפנו , ניקינו , והמשכנו הלאה .

אחרי כמה ימים של סבלנות , זה התחיל. היא עשתה בסיר. לא השתוללתי משמחה . לא נתתי פרס, אבל אמרתי "יופי !  " . אח"כ בהדרגה היא יותר עשתה בסיר ופחות בתחתונים . וזהו . 

נ.ב הילדה נגמלה בערך בגיל שנתיים וחודשיים . כשהיה קיץ , חם ונעים . פיספסתי את שנה וחדשיים . -אבל חשבתי שזה גיל סביר. 

אח"כ פה ושם ברח - אבל זה הפך להיות פחות ופחות שכיח. 

כל היום עם לבנים, ונכון שבהתחלה- יהיו פספוסים. מקבלים בסבלנות והבנה את הנקיון והכביסות, והיא לומדת להכיר את עצמה.

אם בחלק מהיום עם חיתול ובחלק עם לבנים- זה מבלבל, האם היא צריכה להתאפק או לא?...

-אם רוצים לצאת החוצה (גן שעשועים וכד') צריך להצטייד ב: מגבונים, בגדים להחלפה, חיתולי בד, שקית לבגדים מלוכלכים.

לרוב לא צריך להשתמש בכל זה....

(חיתולי פול-אפ זה קצת מבלבל כי זה כן בהרגשה כמו חיתול ולא כמו לבנים. אולי זה טוב לזמן של נסיעות).

אנחנו כן התלהבנו כשהצליחה- התקשרה לאבא/ לסבתא.. קיבלה במבה (אחת, לא חבילה...) וכד'.

אפשר לגמול מייד לילה ויום ביחד.

מנסיון- כך נגמלים בלילה הרבה יותר מהר! כשמפרידים, לוקח יותר זמן לילד לשלוט ביציאות בלילה

בהצלחה!

-שנה ושבע זה לא קטן מעט? אצל כל ילד זה שונה.. אם תתחילו וממש לא ילך לאורך זמן, אפשר להפסיק. ולחזור לכך בעוד חצי שנה וכד'.

אני אמא לשישה ילדים ב"ה.

א. ברוב המקרים לענ"ד גיל 1.7 צעיר מידי להתחלה. ברב המקרים אין בשלות ואז הגמילה נמשכת זמן רב ומתישה את הילד ואת ההורים. לכן אני מציעה לחכות לשלב מאוחר יותר ושהגמילה תהיה קצרה ולעניין. כשילד מוכן באמת עיקר הפספוסים אמורים להסתיים אחרי שבועיים! ואם זא אומר להגיע לגיל שלוש עם טיטול אז נעמוד בזה... (לפחות נגיד תודה שזה בעידן טיטולים ולא חיתולים...)

ב . בדברים מסוג זה אין חשבונות של כסף גם מי שנמצא במצב דחוק. לכן הדיון כאן על חסכון או לא חסכון בטיטולים הוא לא רלוונטי. רק טובת הילד עומדת לנגד עיננו בשיקולים.

ג. אחרי שהתלבטנו והחלטנו סופית שזה הזמן לגמול, צריך להשתדל להיות עקביים. הורדת הטיטול נעשית באופן טוטאלי במשך שעות הערות (אפשר להשאיר בלילה אם כי יש הסוברים הורדה מלאה בבת אחת לי זה אף פעם לא הצליח...).

אין לשים טיטול כדי שיהיה נוח (כמו נסיעה לדו') בתקופה הראשונית. אחרי שנרכשה הגמילה ורוצים הקלות- אפשר..

ד. כיוון שלענ"ד צריכה להיות פה החלטה עקבית, צריך לתזמן את הגמילה לזמן שמתאים להורים. לדו' אמא בסוף הריון, אחרי לידה, בזמן לחוץ בעבודה וכו' זה לא מתאים.. צריך פניות וסבלנות. עדיף לחכות לתזמון מתאים.

ה. לגבי טיטול בלילה- עד גיל 6 הרטבת לילה נחשבת נורמטיבית לחלוטין עד כדי שקופות החולים לא ממנות את הטיפול...

שניים מבני סבלו מהרטבות בלילה עד גיל שמונה (אולי אפילו יותר, כבר לא זוכרת). צריך לא לעשות עניין מהפספוס,

להקל טכנית במה שאפשר ( לדו' ילד בן שמונה אצלי קם ומחליף פיג'מה לבד שהכנו ערב קודם וממשיך לישון על מזרון שמונח בצד למקרה ש... ואז לא צריך לקום אליו)

ומה שבטוח- זה עובר.. הרבה סבלנות .

להוריד קצת כמות שתיה בשעות שלפני השינה עוזר, וגם אולי לקחת לשירותים מתוך שינה לפני שהמגורים בבית הולכים לישון.

בהצלחה ממש.

רוצה להיגמל ולא מציעה בעצמי בהתחלה.

אחת הבנות שלי הורידה יום אחד את הטיטול ולא הסכימה להחזיר.

כל בוקר היתה עושה פעם אחת בשרותים ואחכ מפספסת כל היום במשך שבוע.

החזרתי לה את הטיטול, היא לא הסכימה אבל הסברתי לה שאם היא רוצה להוריד טיטול היא צריכה להתפנות בשרותים ולא על הרצפה. אחרי שבועיים היא החליטה שהיא מורידה שוב, ומאז לא היו פספוסים.

לגבי לילה- אצל אחת הורדתי בבת אחת, ואחרי שנה היא התחילה לפספס בלילה, אצל אחת השארתי טיטול בלי להילחם ואני מחכה שזה יבוא ממנה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....