פשוט לאפשר לה...

לי אישית הכי נוח בסיר, למרות שזה קצת מגעיל לפעמים.

זה פשוט מאפשר לה לעשות לבד בלי שאני צריכה לקום כל פעם.

תורידי לה את הטיטול, וכל פעם שהיא עושה בסיר או באסלה- תני לה איזה פרס קטן- שוקולד צ'יפס, או נשיקה גדולה וכד'.

וגם- תתאזרי בסבלנות כי תמיד בהתחלה בורח לפעמים...

את יכולה בהתחלה אפילו להלביש לה חצאית בלי תחתונים ואז עוד יותר קל לה רק לשבת על הסיר.

אח"כ היא תלמד גם להוריד וללבוש תחתונים או מכנסיים.

תראי, אצלי היא גם התחילה בגיל הזה, אבל היו לה לא מעט פספוסים, כך שבחורף כבר לא עמדתי בזה והחזרתי לה את הטיטול. איך שהגיע הקיץ היא הורידה טיטול בעצמה ונגמלה תוך שבוע בערך. כך שגם לנסיון הקודם אני מעריכה שהיה ערך כלשהוא בגמילה שלה.

אי אפשר לקפוץ ישר, אנחנו היינו עם תחתון חיתול לתקופות הביניים האלה. 

את שמה לה פול אפס שמתלבשים כמו תחתון והיא יכולה להוריד אותם כמו תחתון כשיש לה פיפי. 

אם בורח לה פיפי, תראי לה שהציורים על החיתול נעלמים וככה היא תלמד. 

א. אפשר ואפשר לקפוץ ישר. עובדה...

ב. תחתוני חיתול הם מאוד יקרים ולדעתי עלולים לבלבל את הילד- או שהוא עם טיטול או שעם תחתונים, לא אוהבת את יצור הכלאים הזה...

ג. אם בורח לה פיפי בתחתונים היא תלמד שזה לא נעים, תלמד להחליף וככה שתים לב שלא יברח לה...

אצלנו תחתוני הגמילה קיצרו את זמן הגמילה ובעצם חסכו לנו כסף על חיתולים.

בהתחלה קיבלנו אותם כדוגמית במתנה, הילד עדיין לא ממש היה מוכן לגמילה ולאט לאט נוצרה אצלו מוכנות. אלו תחתונים שבכוונה לא סופגים כמו חיתול אז הוא מרגיש את הרטיבות ולא נוח לו. אם הוא מפספס הציורים דוהים והוא יודע שצריך ללכת לשירותים וכך בעצם מעבירים את האחריות לילד. כמו תחתונים, הוא יכול להוריד לבד וכשהוא כבר מוריד לבד ועושה בשירותים אז אפשר להגיד שהגמילה בדרך הנכונה ורק עניין של זמן עד שעוברים לתחתון רגיל. 

המון פעמיים בגיל הזה הם מתחילים להבין אבל לא באמת מוכנים..

תני לה עוד זמן!!! אני אישית גם הבן שלי עשה לי ככה בגיל הזה, ולא גמלתי אותו רק בגיל 3.

לפחות תחכי עד אחרי החופש הגדול באזור החגים שתהיה בגיל שנתיים, שנתיים+.

בגיל הזה כל חודש זה משמעותי וקפיצת גדילה.

בהצלחה ענקית!!!

אני משאירה בלילה לפחות עד גיל 4. אם היה קם יבש היה מה לחשוב על זה. מקובל שלא מטפלים בהרטבת לילה לפחות עד גיל 5 (נראה לי שאפילו יותר מאוחר).

אפשר לקחת אותו לשרותים כשעה שעתיים אחרי שנרדם. אולי זה יעזור.

זה משבש את המנגנון הטבעי של התעוררות להתפנות כשבאמת נצרך

צריך קודם לבדוק כמה הוא שותה? אם רגיל לשתות הרבה לפני השינה, צרך קודם להפחית. שישתה רק לפני ארוחת ערב וכד'.

כמובן- שילך לשירותים לפני השינה. גם בצהריים.

ועוד פעם לקחת אותו אחרי שעה-שעתיים, או לפני שאתם הולכיםלישון.

בד"כ זה מספיק ומצליחים להתאפק עד הבוקר, אבל זה עניין אישי ושונה לכל ילד

שמנו סיר, ופעם בכמה זמן שמנו את הנידון על הסיר.
כל פעם שהנדונת עשתה משהוא בסיר מחינו כפים וכו, וככה היא למדה מה תפקידה בעולמה.

אני יודע שזה נשמע מגוחך אבל זה עבד כמו קסם, בהצלחה!

לפי עצת שכנה - קניתי המון תחתונים . 

החלטתי בלב , שהגיע הזמן והיא מוכנה , ויכולה . 

ואז הבאתי סיר והסברתי. 

בשבוע הנ"ל , שהיה חם . הלבשתי תחתונים . וחולצה , או שמלה . 

פעם אחת הושבתי על הסיר וסיפרתי סיפור -דווקא לא "סיר הסירים" , אבל אפשר סיפורים מהסוג הזה. היתה לי בעיה עם הסיפור - כי מי שמספרת אותו , זו אמא שלו -ולטעמי בסיפור הוא-הגיבור -נפתלי , יוצא  קצת "קטן",ולא יכול לדבר . אני הייתי בעניין של העצמה תינוקית. 

ואז...הלבשתי תחתונים , ו...זהו. בהתחלה היא עשתה בתחתונים-כולל מספר שתיים  . לא קרה שום דבר . הלבשנו תחתונים חדשים . אח"כ אם חשבתי שכדאי - הושבתי על הסיר . אם לא , אז ככה כמה ימים החלפנו תחתונים . הילדה ראתה , שאני הולכת לשרותים , ויודעת במה מדובר. לפעמים ראיתי שהיא רוצה , והצעתי לשבת על הסיר. אם היא לא ישבה ועשתה אפילו מספר שתיים בתחתונים . לא עשיתי מזה עניין . החלפנו , ניקינו , והמשכנו הלאה .

אחרי כמה ימים של סבלנות , זה התחיל. היא עשתה בסיר. לא השתוללתי משמחה . לא נתתי פרס, אבל אמרתי "יופי !  " . אח"כ בהדרגה היא יותר עשתה בסיר ופחות בתחתונים . וזהו . 

נ.ב הילדה נגמלה בערך בגיל שנתיים וחודשיים . כשהיה קיץ , חם ונעים . פיספסתי את שנה וחדשיים . -אבל חשבתי שזה גיל סביר. 

אח"כ פה ושם ברח - אבל זה הפך להיות פחות ופחות שכיח. 

כל היום עם לבנים, ונכון שבהתחלה- יהיו פספוסים. מקבלים בסבלנות והבנה את הנקיון והכביסות, והיא לומדת להכיר את עצמה.

אם בחלק מהיום עם חיתול ובחלק עם לבנים- זה מבלבל, האם היא צריכה להתאפק או לא?...

-אם רוצים לצאת החוצה (גן שעשועים וכד') צריך להצטייד ב: מגבונים, בגדים להחלפה, חיתולי בד, שקית לבגדים מלוכלכים.

לרוב לא צריך להשתמש בכל זה....

(חיתולי פול-אפ זה קצת מבלבל כי זה כן בהרגשה כמו חיתול ולא כמו לבנים. אולי זה טוב לזמן של נסיעות).

אנחנו כן התלהבנו כשהצליחה- התקשרה לאבא/ לסבתא.. קיבלה במבה (אחת, לא חבילה...) וכד'.

אפשר לגמול מייד לילה ויום ביחד.

מנסיון- כך נגמלים בלילה הרבה יותר מהר! כשמפרידים, לוקח יותר זמן לילד לשלוט ביציאות בלילה

בהצלחה!

-שנה ושבע זה לא קטן מעט? אצל כל ילד זה שונה.. אם תתחילו וממש לא ילך לאורך זמן, אפשר להפסיק. ולחזור לכך בעוד חצי שנה וכד'.

אני אמא לשישה ילדים ב"ה.

א. ברוב המקרים לענ"ד גיל 1.7 צעיר מידי להתחלה. ברב המקרים אין בשלות ואז הגמילה נמשכת זמן רב ומתישה את הילד ואת ההורים. לכן אני מציעה לחכות לשלב מאוחר יותר ושהגמילה תהיה קצרה ולעניין. כשילד מוכן באמת עיקר הפספוסים אמורים להסתיים אחרי שבועיים! ואם זא אומר להגיע לגיל שלוש עם טיטול אז נעמוד בזה... (לפחות נגיד תודה שזה בעידן טיטולים ולא חיתולים...)

ב . בדברים מסוג זה אין חשבונות של כסף גם מי שנמצא במצב דחוק. לכן הדיון כאן על חסכון או לא חסכון בטיטולים הוא לא רלוונטי. רק טובת הילד עומדת לנגד עיננו בשיקולים.

ג. אחרי שהתלבטנו והחלטנו סופית שזה הזמן לגמול, צריך להשתדל להיות עקביים. הורדת הטיטול נעשית באופן טוטאלי במשך שעות הערות (אפשר להשאיר בלילה אם כי יש הסוברים הורדה מלאה בבת אחת לי זה אף פעם לא הצליח...).

אין לשים טיטול כדי שיהיה נוח (כמו נסיעה לדו') בתקופה הראשונית. אחרי שנרכשה הגמילה ורוצים הקלות- אפשר..

ד. כיוון שלענ"ד צריכה להיות פה החלטה עקבית, צריך לתזמן את הגמילה לזמן שמתאים להורים. לדו' אמא בסוף הריון, אחרי לידה, בזמן לחוץ בעבודה וכו' זה לא מתאים.. צריך פניות וסבלנות. עדיף לחכות לתזמון מתאים.

ה. לגבי טיטול בלילה- עד גיל 6 הרטבת לילה נחשבת נורמטיבית לחלוטין עד כדי שקופות החולים לא ממנות את הטיפול...

שניים מבני סבלו מהרטבות בלילה עד גיל שמונה (אולי אפילו יותר, כבר לא זוכרת). צריך לא לעשות עניין מהפספוס,

להקל טכנית במה שאפשר ( לדו' ילד בן שמונה אצלי קם ומחליף פיג'מה לבד שהכנו ערב קודם וממשיך לישון על מזרון שמונח בצד למקרה ש... ואז לא צריך לקום אליו)

ומה שבטוח- זה עובר.. הרבה סבלנות .

להוריד קצת כמות שתיה בשעות שלפני השינה עוזר, וגם אולי לקחת לשירותים מתוך שינה לפני שהמגורים בבית הולכים לישון.

בהצלחה ממש.

רוצה להיגמל ולא מציעה בעצמי בהתחלה.

אחת הבנות שלי הורידה יום אחד את הטיטול ולא הסכימה להחזיר.

כל בוקר היתה עושה פעם אחת בשרותים ואחכ מפספסת כל היום במשך שבוע.

החזרתי לה את הטיטול, היא לא הסכימה אבל הסברתי לה שאם היא רוצה להוריד טיטול היא צריכה להתפנות בשרותים ולא על הרצפה. אחרי שבועיים היא החליטה שהיא מורידה שוב, ומאז לא היו פספוסים.

לגבי לילה- אצל אחת הורדתי בבת אחת, ואחרי שנה היא התחילה לפספס בלילה, אצל אחת השארתי טיטול בלי להילחם ואני מחכה שזה יבוא ממנה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...