"שלא תבין אותי לא נכון. זה לא שיש לי משהו נגד, אבל דוגרי, אני לא כזה מתחבר ללימוד. פה ושם יש דברים שמדברים אלי, אבל הרוב נראה לי כזה יבש ומשעמם. הר"מ שלי כל הזמן מדבר איתנו כמה חשוב זה לימוד תורה וכמה זה תורם לעולם, אבל מה אני אגיד לך, אלו מילים יפות שנכונות אולי לגבי הרב הראשי. התורה שלי, בוא נהיה כנים, לא שווה הרבה. מה כבר אני יכול לחדש שלא אמרו לפניי כל הרבנים והחכמים הגדולים, אה? מה אני תורם לעולם בלימוד שלי שבגללו שווה לי להשקיע בזה?".
_____________________________________________
המשנה במסכת אבות (ו,א) מביאה רשימה ארוכה ומעוררת התפעלות של עשרים ושמונה דברים שזוכה בהם מי שלומד תורה לשמה. ביניהם: "כל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב... נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" ועוד ועוד. רק דבר אחד המשנה לא טורחת להסביר – מה נקרא ללמוד תורה 'לשמה'?
רוב האנשים שתשאלו אותם על פשר המושג הזה לא יהססו לרגע ויאמרו "ללמוד תורה לשם שמים", כלומר, לא בגלל אינטרסים של כבוד, כסף או כל רווח אחר, אלא לשם ה'. הבעיה היא שאם כך היה צריך לקרוא לזה 'תורה לשמו', ולא 'לשמה'.
הרב קוק זצ"ל כתב ספר מיוחד המוקדש ללימוד תורה ושמו "אורות התורה". הוא מביא שם חידוש מופלא שיש בו בשורה גדולה בהבנת המושג 'לשמה' ובמשמעות הדבר אלינו. כך הוא כותב שם (ב,א): "עִנְיַן תּוֹרָה לִשְׁמָהּ - לְשֵׁם הַתּוֹרָה. כִּי מְצִיאוּת הַחָכְמָה הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּפעַל, וְהִיא מְצִיאוּת יוֹתֵר נֶחְמָדָה וּמְעֻלָּה מִכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהֵחָשֵׁב... וְחָכְמַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הִיא הַגִּלּוּי הָאֱ-לֹהִי כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַבָּא מִצַּד עֲבוֹדָתֵנוּ וְתַלְמוּדֵנוּ. וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכּחַ אֶל הַפּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ".
במילים פשוטות יותר - התורה היא אור גדול שהקב"ה מעניק לעולם. אך האור הזה חייב להופיע דרך כלים. הכלים האלו הם בני-אדם שמאפשרים לתורה להתגלות דרך הלימוד ועבודת ה' שלהם. אך יש הבדל בין האור המתגלה בעולם מהחיבור של התורה עם נפש אחת, לאור המתגלה מהחיבור שלה עם נפש אחרת. משל למקור חזק של אור המאיר דרך זכוכיות צבעוניות. זכוכית אדומה תפיק אור אדום, כחולה – כחול, וצהובה – צהוב. ככל שיהיו יותר זכוכיות כאלו, מגוון ההארות שיתגלה יהיה רחב יותר. אם אחת מהן תחסר, הרי שמשהו קריטי יהיה חסר בפסיפס הכללי. ממילא לימוד 'תורה לשמה' משמעו 'לשם התורה' – כדי לאפשר לתורה להופיע בעולם במלוא תפארתה מבלי שיהיה חסר אף גוון.
בדברים האלו יש בשורה גדולה. יש ערך גדול בלימוד תורה של כל אחד, גם אם הוא נדמה בעיני עצמו כקטן ושולי. את האור שיופיע בעולם דרך הלימוד שלו לא יוכל להחליף אף לימוד של משהו אחר, ואפילו גדול תלמידי החכמים שבדור. ממילא ברור עד כמה חשוב שכל אחד ואחת ילמד תורה. הוא מביא בזה הארה וברכה לעולם שלא יוכל להביא אף אחד אחר.
חג השבועות הוא הזדמנות להתחבר מחדש אל לימוד התורה. לְהַפְנִים שמתן תורה אינו אירוע היסטורי שקרה לפני אלפי שנים, אלא התרחשות דינאמית, חיה ועכשווית הקורית כל זמן כשכל אחד מאיתנו מוסיף לה את הצבע היפה והייחודי שלו.
(הרב יוני לביא)
_____________________________________________
המשנה במסכת אבות (ו,א) מביאה רשימה ארוכה ומעוררת התפעלות של עשרים ושמונה דברים שזוכה בהם מי שלומד תורה לשמה. ביניהם: "כל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב... נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" ועוד ועוד. רק דבר אחד המשנה לא טורחת להסביר – מה נקרא ללמוד תורה 'לשמה'?
רוב האנשים שתשאלו אותם על פשר המושג הזה לא יהססו לרגע ויאמרו "ללמוד תורה לשם שמים", כלומר, לא בגלל אינטרסים של כבוד, כסף או כל רווח אחר, אלא לשם ה'. הבעיה היא שאם כך היה צריך לקרוא לזה 'תורה לשמו', ולא 'לשמה'.
הרב קוק זצ"ל כתב ספר מיוחד המוקדש ללימוד תורה ושמו "אורות התורה". הוא מביא שם חידוש מופלא שיש בו בשורה גדולה בהבנת המושג 'לשמה' ובמשמעות הדבר אלינו. כך הוא כותב שם (ב,א): "עִנְיַן תּוֹרָה לִשְׁמָהּ - לְשֵׁם הַתּוֹרָה. כִּי מְצִיאוּת הַחָכְמָה הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּפעַל, וְהִיא מְצִיאוּת יוֹתֵר נֶחְמָדָה וּמְעֻלָּה מִכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהֵחָשֵׁב... וְחָכְמַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הִיא הַגִּלּוּי הָאֱ-לֹהִי כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַבָּא מִצַּד עֲבוֹדָתֵנוּ וְתַלְמוּדֵנוּ. וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכּחַ אֶל הַפּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ".
במילים פשוטות יותר - התורה היא אור גדול שהקב"ה מעניק לעולם. אך האור הזה חייב להופיע דרך כלים. הכלים האלו הם בני-אדם שמאפשרים לתורה להתגלות דרך הלימוד ועבודת ה' שלהם. אך יש הבדל בין האור המתגלה בעולם מהחיבור של התורה עם נפש אחת, לאור המתגלה מהחיבור שלה עם נפש אחרת. משל למקור חזק של אור המאיר דרך זכוכיות צבעוניות. זכוכית אדומה תפיק אור אדום, כחולה – כחול, וצהובה – צהוב. ככל שיהיו יותר זכוכיות כאלו, מגוון ההארות שיתגלה יהיה רחב יותר. אם אחת מהן תחסר, הרי שמשהו קריטי יהיה חסר בפסיפס הכללי. ממילא לימוד 'תורה לשמה' משמעו 'לשם התורה' – כדי לאפשר לתורה להופיע בעולם במלוא תפארתה מבלי שיהיה חסר אף גוון.
בדברים האלו יש בשורה גדולה. יש ערך גדול בלימוד תורה של כל אחד, גם אם הוא נדמה בעיני עצמו כקטן ושולי. את האור שיופיע בעולם דרך הלימוד שלו לא יוכל להחליף אף לימוד של משהו אחר, ואפילו גדול תלמידי החכמים שבדור. ממילא ברור עד כמה חשוב שכל אחד ואחת ילמד תורה. הוא מביא בזה הארה וברכה לעולם שלא יוכל להביא אף אחד אחר.
חג השבועות הוא הזדמנות להתחבר מחדש אל לימוד התורה. לְהַפְנִים שמתן תורה אינו אירוע היסטורי שקרה לפני אלפי שנים, אלא התרחשות דינאמית, חיה ועכשווית הקורית כל זמן כשכל אחד מאיתנו מוסיף לה את הצבע היפה והייחודי שלו.
(הרב יוני לביא)
