בס"ד
לכבודה שבועות
(אהבה בלב)(לב)(לב)(לב)(סימןקריאה)(סימןקראיה)(סימןקריאה)(אחד)
מה הפסוק בתורה שאתם הכי מתחברים אליו?
למה?
בס"ד
לכבודה שבועות
(אהבה בלב)(לב)(לב)(לב)(סימןקריאה)(סימןקראיה)(סימןקריאה)(אחד)
מה הפסוק בתורה שאתם הכי מתחברים אליו?
למה?
ויעל מעלה מעלה
ויקח את האדרת ויאמר
זאת הדת אשר ייסדתי
לזיכרון עולם
ואתם נערי לכו והפיצו את הבשורה
ברחבי העולם"
מהתנ"ך:
"(טובים השניים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם) כי אם־יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפל ואין שני להקימו"
הפסוק הראשון בא רק בשביל ההקשר.
ואם דווקא מהתורה:
אין לי מושג.
יש יותר מדי מבחר
השם שלי טמון שם..
אני צודקת?
סתם קטע שלי לכתוב קלי ולא אלי כי אלי זה שם השם לא?
עוד אחת!עוד לא הבנת את זה?
שאסור לומר את שם השם סתם.
הוא קדוש, לידיעתך
וגם אם הוא טעה
זה לא אומר שגם אתה צריך לטעות.
בברכות, תפילות - מותר.
כל השאר - זה פשוט סתם.
לי נראה על זה שהוא עודד אותם.
בלי קשר לשם בו הוא השתמש לציין את ה'.
וגם לא מתכוונת לראות.
למה שהוא נהג פעם יכול להיות הרבה סיבות,
אבל אתה לא יכול להשליך מזה על עצמך, עכשיו.
אתה זה הוא?
היום אתה נשמע ממש מזלזל.
עוד אחת!|מוכן להתקפה|
יהוה
?
אז כל תגובה אני יכתוב יהוה ואז לא ימחקו!!!
זה כמו שלא תכריח אותי לאכול קטניות בפסח.
רייצ'ל=)מושפע..
אני חושבת שמה שאתה עושה מזלזל!
ואני חושבת שעד שלא יגיע המשיח, אין לנו סיכוי לדעת מה הנכון.
כנראה שיש בעיה, לא?
זה לא בסדר להשוות בין דברים!!יעלבאמת התפלאתי שלא הבאת את הדוגמא הזאת...
ובכל זאת לא בסדר להשוות
אלוקי עם ה זה שם השם בדוק!
עוד אחת!אבל בכל זאת זה נשמע לי ממש מוזר.
מישהו שאני מכבדת אותו אני לא קוראת בשמו הפרטי.
להורים שלך אתה קורא בשם שלהם?
כל מילה.
הם לא כינויים.
זה השמות שלו, יש לו הרבה שמות.
Iהולכת בדרכךI
יש שנוהגים שלא לומר אותו לשווא.
קחו את הוויכוח הזה לאיפה שכבר עשיתם אותו
כל כך שימושי
תודה 
"ויתקשר יהוא בן יהושפט בן נמשי אל יורם"...

סתם, סתם. ברצינות-
"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ".
לדעתי הוא כולל את ה-כל...
בס"ד
אבל הוא מהנ"ך...
"שתיים רעות עשה עמי
אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים".
מירמיהו.
אני פשוט אוהבת את איך שהוא נשמע והוא גם יפה מבחינת המשמעות...
בן-ציון"הן עם כלביא יקום וכארי יתגבר".
(לא בטוח שזה הציטוט המדויק, אבל כך זכור לי..
"ארור הגבר אשר יבטח באדם"
(זה מירמיה)
לבכות
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול