אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?
למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?
אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה
אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!
למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך
לאכול על הרצפה כמו כלב?
למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי
ממני,
מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת
זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?
על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.
מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.
מה עושות?
כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…
ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח.
סיכוי טוב שלא הייתי מבקשת כי אני קצת ביישנית אבל אם זה היה מבטל את ה7 נקיים הייתי שואלת.
בכל אופן אם היו שואלים אותי הייתי ממש שמחה לעזור וממש לא מובכת.
לג בעומר חורפי נדיר
זה לא קור לסוודר
זה נדיר למאי
ועוד יותר נדיר ספציפית ללג בעומר
מרכז/ דרום מספיק קפוצון
איזור ירושלים ודומיו בבוקר ובערב צריך מעיל ומשהו חורפי
אנחנו בדרום שהלילות בו יכולים להיות קרים.
היום בלילה אשלח את הגדול עם קפוצ'ון.
לק"י
גם אצלינו בערבים בחוץ צריך קפוצ'ון. בבית לא...
הילדים לוקחים גם בבוקר לפעמים.
היינו לחלאקה במירון, אני זוכרת שלקחנו קפוצונים, הילד היה עם קצר
כולנו לא לבשנו את הקפוצון כי לא ממש היה צורך. היינו שם באמצע הלילה.
בדרום קר בלילה אבל ביום נעים
מנעד של 10 מעלות בין היום ללילה
בירושלים המקסימום 16-17 זה קר בפני עצמו
ובגלל שבלילה הטמפרטורה די נמוכה
כל היום מרגיש קר
ואם אין שמש אז בכלל
ביום מאד נעים אפילו חם
בלילה עדיין שמה לחלקם פוטרים
10 יכול לעלות ל20 ואז אפילו חם בשמש
אם הוא נשאר על 16 ואין שמש
ממש קר
אז בעלי יחזור מהמילואים יום אחרי שהווסת אמור להתחיל.
ואם באמת יגיע הווסת וזה לא יהיה הריון, אז כנראה נפספס את הביוץ הבא.
החודש כבר פספסנו שבוע וחצי של זמן שאנחנו מותרים. וגם בחודש הבא לא יהיה הרבה. אלא אם כן זה יהיה הריון, ואז נראה איך יהיה יציאות של שבוע שבוע, ולהיות לבד בבית.
וזה לא שאני לא יודעת לטפל בעצמי ולהתנהל. אני מעסיקה את עצמי במלא תכנים, ומפגשים, וקונה לעצמי פינוקים וכו' וכו'. וגם הקהילה פה תומכת ועוזרת.
אבל עדיין חוסר הוודאות הזה נורא קשה. משתדלת להתמקד בהווה אבל לא תמיד מצליחה.
סוף פריקה.
אני מרגישה שזה חלק מהמסירות נפש שלנו בתקופה הזאת
וזה דורש כל כך
להיפרד כשאסורים
להיפגש כשאסורים
לפספס חודש כי הוא לא מגיע בזמן
אומרת לעצמי בסיטואציות האלה
שאני מקווה מאוד שהקב"ה רואה ורושם את הזכויות האלה לעם ישראל וספציפית לנו
חיבוק גדול!
שכשהתמודדתי בזמן המלחמה עם משהו קשה נורא ושקוף שאף אחד לא ידע עליו,
ניסיתי לכוון-
שזה יהיה להצלחת החיילים. לשמירה עליהם.
ממש, לדמיין שהדבר הספציפי שאני עוברת עכשיו מציל מישהו ספציפי ברגע ספציפי.
אז גם אם אני יודעת בשכל שזה לא עובד ככה, אבל זה נתן לי כח להמשיך להתמודד.
ושתצליחי לראות את הטוב.
😢😢😢😭
מתי בעלך אמור להגיע מהמילואים?
אני חייבת לומר שהמסירות נפש שלנו על טהרה במילואים, זו זכות גדוחה ועצומה
טריגר, הריונות שנקלטים בקלות
טוב נשים יקרות,
אני חברה פה בפורום אתן מכירות אותי
פתחתי ניק חדש כי הנושא אישי
ב"ה יש כמה ילדים בבית.
בחסדי ה', להריונות של כולם נקלטתי בנסיון הראשון או השני בסוף המניעה.
ב2 ההריונות הראשונים זה שימח אותי
ב6 שאחכ פחות
תמיד הרגשתי שזה מהרררר לי מידי
עוד לא הספקתי לרצות לקוות להתפלל.
רק מפסיקה מניעה, ובהריון. אני יודעת שזו ברכה גדולה. הלב שלי מלא בהודיה על זה לה'..
עם השנים למדתי להפסיק מניעה רק כשאני לוקחת בחשבון שרוב הסיכווים שתוך חודש אהיה בהריון
עד כאן רקע
לפני חודש וחצי בעלי ואני החלטנו חהפסיק את המניעה
החלטה שהתקבלה בשמחה ובלב שלם
לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. ב"ה. הריון 8
אבל אני לא מצליחה לשמוח
מתביישת לכתוב שאני מזכירה לעצמי בתקווה שהרבה הריונות נופלעם בשבליש ראשון, אני יודעצ שזה הזוי מה שכתבתי עכשיו
בקיצור. לא שמח לי. ואני רוצה לרצות
לא יודעת מה אני רוצה ממכם. כיווני מחשבה??
אני גם כמוך.
בהריון האחרון גם לא שמחתי (כמובן שזה עבר ואני מאושרת...)
אולי כי אין ציפיה, אין איזה אתגר, משהו.
ידעת שזה יגיע, אז אין לך סיבה לשמוח במיוחד.
האמת שלא הסברת מה בעצם לא שמח לך, כי נראה שזו כן החלטה שקיבלת בלב שלם.
ואולי בפעם הבאה להפסיק מניעה רק אם כבר יש בך רצון בוער לילד נוסף.
אבל, תחילת הריון זה הרי זמן הורמונלי, אולי זה פשוט שינויי מצב רוח בגלל הורמונים?
מניחה שבתור אמא להרבה ילדים (צפופים?) את עמוסה מאוד, נראה לי הגיוני שלא באמת תרצי עומס נוסף עכשיו גם אם משמח. אולי זה קצת כמו כשאני מזמינה חופשה משפחתית אני חושבת שיהיה ממש כיף, כשהחופשה מתקרבת אני נלחצת וכשכבר צריך לצאת אני תוהה למה בדיוק הכנסתי את עצמי ובשביל מה טוב כל הבלאגן הזה, אבל בדרך כלל בסופו של דבר אני שמחה שנסענו...
אז אולי זה קצת ככה. ובטוחה שעם הזמן תתחברי יותר ויותר ותשמחי בהחלטה שקיבלת ובהריון.
עונה פה
אני לא שמחה כי מדמיינת אצ הקושי בהריון, בחילות ואחכ כבד מאד.
מדמיינת לידה
מדמיינת חודשים ראשונים שהם אפעם לא קלים לי, תינוק מתוק אך תלוי בי לחלוטין
זה הריון 8 ברוך ה'
אוהבת ילדים
מודה עליהם לה'
רוצה עוד
וביחד עם זה כאילו נפלה עלי תחושת הכובד והטרחה שבזה, לא מצליחה לשמוח
זה שלפני חודש וחצי עוד לקחתי גלולות, וכעת בהריון, זה מהר לי מידי....
עכשיו יש בחילות, תתמודדי איתם. כשיהיה כבד בעז''ה תתמודדי עם זה. אחרי הלידה תמצאי פתרונות איך אפשר להקל עלייך.
הרבה יותר קל כשאת לא צריכה להתמודד מחשבתית עם הכל ביחד, אלא עם כל דבר בזמן שלו.
בע''ה זה יעבור עם הזמן .. ותתחברי להריון ולתינוק שבדרך.
אני גם כמוך נקלטת מהר ומודה להקב''ה על זה ... אני עובדת במרכז רפואי ורואה מה אנשים עושים בשביל להביא ילד אחד לעולם.
בסוף מה שנשאר לנו בחיים זה רק הילדים.. וזה הזמן שלנו להביא אותם עכשיו.
חלון הפוריות הוא לא להרבה זמן .
שיהיה בשעה טובה ומזל טוב!!
גם לנשים שמחכות להריון לםעמים כשהוא מגיע יש רגע של בהלה מהמציאות
זה לא קשור בעיני לכמה זמן חיכית.
החלטת להפסיק למנוע כי רצית להיות בהריון ובה ה נקלטת- הייתי ממסגרת את זה בנפרד.
עכשיו את בהריון ויש הבדל גדול בין לרצות הריון- לבין להיות בהריון
זה מציף ומבהיל ומסעיר והכל ביחד
וזה גם טבעי
תני לזה מקום
ובהריון הראשון כ"כ חיכיתי ולקח זמן, וכשזה בא הייתי מאושרת. ברור שעדיף את האופציה השניה.
אבל אל תאיצי בעצמך, בסוף בלידה זה תמיד אושר והתרגשות... והילד אהוב כמו כולם.
במיוחד בשליש ראשון. אז קודם כל אל תאכלי את עצמך.
תני לזה זמן, זה עוד ממש חדש.
אני אישית חולמת להיקלט ככה בקלות ככה שלא ממש יכולה להיכנס לנעליים שלך.
חיבוק על התחושות, מקווה שתצליחי להתגבר עליהם.
והיי- איזה מלכה את שאת בהריון שמיני, תקשיבי את אלופה. אני ממש מצדיעה לך.
.
כי לפני ההריון זה הכל תאורטית, פתאום יש הריון ואת קולטת שזה אמיתי וזה כאן כדי להישאר ואין דרך חזרה..
אבל האמת שלקוות שזה ייפול זה קצת קיצוני
בעיני ולא הרגשתי ככה וזה אומר לשקול פעם הבאה יותר לעומק האם מתאים עכשיו הריון או לא.
אני קוראת כל מילה
לוקחת כיווני מחשבה.
שמחה להבין שזה נורמלי שיש זמן שלוקח לעכל
חייבת טייצים עד הברך לבנות..
ולא יודעת איפה לקנות באיזור
במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים
לא יודעת אם קצרים או עד הברך.
לק"י
אם אני אספיק היום לצאת מהבית לקניות, אני אנסה לבדוק שם ולכתוב לך.
לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.
היה 75
חתמו צו שהעלה ל150
הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים
ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.
אבל את יכולה לבדוק שוב.
לא חושבת שירד עדיין אחרי ה130, אני דיי עוקבת על זה.
נמצאת במכס
אף פעם לא היה כזה דבר
וקניתי בסכום מעל 75 דולר ופחות מ130..
ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה
שעד 130 דולר אין מכס
מי שיש לה ביטוח לילדים-
איך זה הולך?
בטח יש כמה חברות, איך יודעים מה לבחור?
יש תקופת אכשרה או שמיד אפשר להיעזר בביטוח?
ואני רוצה לקחת את הבן שלי לפסיכיאטר ילדים לאבחון באופן פרטי-
איך יודעים איזה פסיכיאטר טוב?
איך בכלל מגיעים לפסיכיאטר? מגוגל?
לא רוצה דרך הקופה כי זה זמני המתנה ארוכים
עם הפסיכולוגית של הגן. שזה באמת נכון לדעתי. לבדוק איתה מה בדיוק המטרה בלקחת לאבחון, והאם פסיכיאטר עדיף על פסיכולוג.
זה שהפסיכולוגית של הגן אמרה לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר לא מרשים אותי לצערי.
גם לא ברור לי מההודעה שהיא באמת ראתה אותו. (וגם אם כן ככל הנראה לא השתמשה בכלים אבחוניים)
שוב, כתבתי מהחוויה שלי, שאם משקיעים בלקחת לאבחון - אבחון פסיכולוגי נותן מענה ואבחון פסיכיאטרי פחות הכתובת. גם באבחנות שאמורות להינתן על ידי פסיכיאטר.
כיתה ד'
יש לו טיפול רגשי, שאושר על ידי פסיכיאטר בשל כל מיני סיבות של חרדה. (לא קשור למלחמה...)
בשנה שעברה עוד בישיבה עם צוות בית הספר, היועצת זרקה לנו משפט שיש ילדים שיותר זקוקים לעזרה הנפשית של בית הספר, וכביכול אנחנו "תופסים" להם מקום, נתנו לנו הרגשה רעה מאוד. כתבתי על זה פה בזמנו והבנתי שזה משפט לא מקצועי, ולא בסדר לומר לנו כזה דבר.
בכל אופן לילד נשארו שנתיים של טיפול בבית הספר. ואני חוששת שבםפגישת סוף שנה של בית הספר, לגבי חלוקת טיפולים שנה הבאה, יאמרו לנו שזה מיותר וכו, ויורידו אותנו מהסל שמגיע לו, אני כבר רואה רמזים של המטפלת שכל פעם שולחת הודעות לא טובות עליו, לא משתף פעולה, נדבר כבר על זה בישיבה
לא הגיע אתמול, נדבר כבר בישיבה
אמרתי לו להביא במבה לפעילות והוא לא הביא
השאלה שלי- מותר לבית הספר להוריד שעות ולבטל את הסל בטענות שלא מגיע לו, או לא משתף פעולה במלואה, או כל תרוץ אחר??
האם אני כהורה יכולה להתעקש שהסל ימשיך, כמובן עם הכוונה וחשיבה להתיעלות שנה הבאה.
האם הוא רוצה להמשיך עם זה?
כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה
דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).
או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?
אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף
אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.
בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי
עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.
זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו.
אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.
אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.
תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?
למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.
מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.
יש סל אישי
ויש סל בית ספרי
סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו
סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..
באמת שאלה.
אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.
אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.
הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.
אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.
בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,
יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל
כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.
מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר
הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)
את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.
בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.
(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).
אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.
יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.
ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).
מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'
בהצלחה!
