היום אנחנו חיים בדור שכולו וירטואלי [כמעט!]- וואצאפים, סמסים, אפילו גלישה פה בפורום, מיילים
וכולי וכולי.

עד שכמעט שכחנו
מה זה אנשים.
מה זה חברים.
מה זה דיבור אמיתי. 
איך מרגישים באמת אחרי שיחה טובה עם חבר/ה.
איך מרגישים כלפי קשר אמיתי וחברוּת.

כדאי- 
לעשות "תרגילים" קטנים- שיעוררו לנו את ההרגשות האלה- שנרדמו....
קשר אנושי או חברות או דיבור לא משתווה לוירטואלי. ל "כאילו".
בכלל לא.....
קשר זה הדבר הכי מבורך שקיים. 
כדאי שנזכור , ושנזכה להיות יודעים ומנצלים את זה.
באמת.
בהצלחה!
,

זה פשוט כזה שלא באלי לאף אחד ואין לי חשק למלא דברים...

אם לא באלי...

חח וואי אני זוכרת תיום שיצאתי מזה! (לא שזה היה כזה ארוך ונורא כן<? אבל..) חח חברה שלי ניערה אותי חזק חזק גררה אותי החוצה ושפכה עלי דלי קפוא! ואז דברננו...

כי אחרת לא היית כותבת לנו

אולי את צריכה להיות קצת עם עצמך לתקופה ואז לחזור לעולם..

ברוך ה' זה עבר לי..

נראלי הבעיה הייתה שהייתי צריכה להיות עם עצמי קצת וגם סתם הייתי עייפה.

שבת שלום!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....