והרצון לחופש עדיין שם ולא מרפה לרגע

וכנראה שתמיד הוא יישאר שם חי ובועט.

ובנתיים - אני מחפשת למצוא את החופש בכל מה שמותר,

בכיף, בחוויות לא שגרתיות שמותרות ומאפשרות לי לחיות באמת,  ולחיות בטוב.

וזו עבודת השם של ממש.

תן לו, מגיע לו, הוא מבקש.

תן לו את זה חי ושמח והכי חופשי שיש.

תהיה יצירתי, תחשוב יבוא טוב, מה מותר וכדאי

עוף עם הדמיון שלך רחוק.

שוב -  זו עבודת השם של ממש.

אבל אתה הכי הכי יודע עמוק בלב וצריך להוציא את זה משם. יש שיטות לכך

להוציא כמו "ליילד" ממך את מה שהנשמה שלך רוצה באמת

(למרות שגם שם המקור הקדמון לכל אצלנו אבל הם פיתחו במהלך השנים חוכמות שונות)

יש מושג שנקרא תורת הנפש.

זו תורה,

ותורה בגויים  - אל תאמין.

כי הנפש והנשמה של כל יהודי שונה בתכלית השורש שלה מגוי

ולכן מה שיעבוד אצל גוי לא יעבוד אצל יהודי לטווח ארוך ולעומק (!!!) (וזה חשוב להדגיש, כי היום יש כל מיני שיטות ופסיכולוגיות שונות שמוציאות אנשים מדכאון וחרדות לדוגמא אבל בצורה של עומק אמיתי זה לא לטווח ארוך)

כשמטפלים בנפש שלנו בצורה שורשית חזקה ומחוברת

למי שאתה ומה שאתה, וכיהודי -  אז המחסומים נפרצים ואתה חי שמחה, שחרור ויופי אמיתי.

וזה מהמם ומרגש כל כך.

וגם אם כן, זה כי יש אצלנו את אותו העניין בדיוק.

אתה יכול לא להסכים אני נחרצת בדעתי במאה אחוז, מורי ורבותי הנחילו לי זאת ואני רואה ועוסקת בנושא בחיי היום יום 

זה לא לפתוח תהילים ולהתפלל או לפתוח דף גמרא.

זה לעבוד את השם לפי מה שנתן לך, בצורה המקסימלית.

לבחור בחיי אמת של קודש ושמחה ושחרור אמיתי.

ואם גוי יאמר לך העצמה אישית - יש את זה אצלנו

דימיון מודרך  - כנ"ל

פירוק כעסים (!!!!!) - כנ"ל ובצורה מתוקה ועוז נפשי רציני ומבורר.

וכו וכו

אז למה לחפש שם?

חקרתי את עולם הפסיכולוגיה לאורך שנים

האמנתי בו,

התאכזבתי וראיתי כמה הוא ברובו שקר. כמה הוא נתון ומושפע מכפירה של ממש.

ב"ה זכיתי ללמוד את הנושא לעומק בדרך אחרת לגמרי

עם מקורות שלנו, רק שלנו

מתוקים ועמוקים וחכמים כל כך.

כלים מעשיים, עצות חזקות.

אז למה לי לחפש אצל אחרים? שבאים ממקום מנותק מהשם בלי אמונה?

שלא יודעים את ההבדל בין הנפש שכואבת לנשמה שרוצה?

שלא מודעים באמת לכוחות האדירים שיש בנו בזכות החלק אלוק ממעל שלנו..?

למה לי?

וזה אחלה.

אני בע"ה לא מתכוונת לעשות זאת.

רוצה נקי, היישר מהקודש.

בלי גיורים ובלי צינזורים.

טהור.

אני לא חושבת שזה קל. בכלל לא.

ולא, לא בהכרח עניין של דת. 

אנשים שמשתכרים לא בהכרח מרגישים חופשיים.

ממש לא, אולי אפילו להפך.

יין עושה הרגשה טובה, אבל עם הרגשת בלבול

חוסר שליטה זה לא לב קל.

ממש לא זה.

זה אולי לא פותר את הבעיה של הכמיהה לחופש,

אבל זה פותר את הבעיה של הרצון לשתיה

והתמסטלות, ולא משנה ממה.

ולעצם הבעיה,

מהי ההגדרה שלך לחופש?

האם זה פריקת עול, רצון למרחב..

כל אחד יש לו הגדרה שונה לחופש.

לב קל?

אני לא חושבת שיש כזה לב אנושי

ללא דאגות

או ללא קשיים או עצב או אהבה

אני חושבת שלב קל

זה סיפוק מעצמך.

(לפחות אצלי.. עכשיו אני חושבת על זה)

ושמחה מעצמך.

להשתדל יותר.

לדבר עם ה'.

להתייאש ולחפש פתרונות במקומות אחרים, חיצוניים 

שהם לא אתה- לא

הפיתרון לדעתי, הוא מציאת סיפוק רוחני.

הכי גדולה של העולם שממנה יכולים להגיע לקדושה -  זה לעשות ספורט. וזה כדוגמא.

לא תמיד למלא את עצמך בדפי גמרא וללמוד הלכה

או כל דבר אחר מתאים לך.

יש חיים וצריך לקדש אותם, לשמוח בהם, להעלות אותם למקום גבוה יותר.

חס ושלום של העולם 

ן - 

"לפעמים אין ממלאים חסרון רוחני בשום עבודה ושום תשובה כי אם בהגברת כח הגוף " 

(שמונה קבצים , א)

אז אשמח להסבר אם יש לך על דברי הרב.

תודה!

לא התכוונתי לסיפוק רוחני בלימוד גמרא. מעולם לא למדתי גמרא בכלל.

התכוונתי סיפוק שנוגע בנפש,

יכול להיות גם מוזיקה אולי, שיחת נפש עם חברים, התפלספויות.

אני לא יודעת בדיוק מה, כי גם אני מחפשת.

אבל מה שבטוח שבילויים והתפרקויות גשמיות - מועילות לטווח קצר ביותר.

מ-נ-ס-י-ו-ן!!!

הלוואי ונגיע פה בשרשור הזה לאיזו מסקנה שתועיל לכולנו.

האמת,קראתי את זה כבר אתמול ומיד רציתי לקפוץ ולהגיב
באיזה למה לך?? הרי כולם מנסים לא להיות שם מנסים לברוח לב קל ביער זה לתיכוניסטים סחיייים
אבל אז אמרתי לעצמי שזה לא שייך אין סיכוי שרק לזה התכוונת
אז לקחתי זמן לחשוב על מה לכתוב
כשכבר התחלתי לכתוב משו מתורץ שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה נזכרתי שאתה עוסק בה
ובלי קשר זה משפט שאני לא מתחבר אליו..

עכשיו אני רושם...
החופש הזה הוא אתה...
יש בו משו שלך..אולי חסך אולי שאיפה שלעולם לא תתממש בגלל תכתיבי חברה או תכתיבי החיים
אבל זו שאיפה.......
אני אדם שמאמין בחופש..אין כמו שבוע בלי מישו מלמעלה בלי מחויבויות בלי כבלים של חברה צינית...זה קונה אותי התכתיב הזה של שבוע התחברות בנוהל...פעם בחצי שנה קופצים להרגע לבד

אני חושב שזה משו שונה פה.
לא דיברת על זה שלך חסר המסיבת יער עם האקסטזי והואן גוך
דיברת על אותם "הם "אלמונים שלכאורה יש פה קנאה בהם
אני באמת חושב שזה החופש...
לראות משו שאתה ממש רוצה לדעת שזה לא המקום הטבעי לך ולכן אתה נהנה פחות מאשר אותם ההם באותו רגע 
אבל זה שומר על הערכים...
אני חושב שלא היית אותו אדם אם לא היית שומר על אותם ערכים...
זהו סיימתי 
ושתדע לך שאני על גבול הסוגד שרשמת את זה
@נפתלי הדג

בס"ד

לפעמים אנחנו מפחדים להשתחרר כי זה ישנה אותנו, כי משהו בנו כבר לא יהיה כמו שהיה פעם.

לפעמים אתה צודק וזה ממש לבטל חלק מאיתנו, אבל לפעמים זה פשוט נקרא להתקדם.

נכון שזה להשאיר דברים מאחור, אבל האם הדברים האלה הם באמת אתה?

ואולי הם פשוט דברים שנוחים לך והתרגלת אליהם וקשה להשאיר אותם מאחור כי שינוי זה דבר מפחיד ואתה לא מכיר את עצמך אחרת?

אני חושבת שיש חופש אמיתי.

הכל תלוי בהגדרה שלך לחופש.

יש סיפוק בעולם, יש שמחה, ויש מקום של שחרור והקלה.

הכל תלוי בראייה שלנו את הדברים ובהתמודדות שלנו איתם.

הכל תלוי בהאם נסלח לעצמנו?

בהאם אנחנו רוצים לפתוח דף חדש?

בהאם אנחנו מוכנים להמשיך הלאה גם אם זה אומר להקריב חלק דברים שהכרנו עד היום?

האם אנחנו ניתן לפחד לעצור אותנו?

האם אנחנו מוכנים לעבור תהליך שבסוף יביא אותנו למקום לא נודע?

אני לא משלה את עצמי, אני גם במצב הזה, גם אני בצומת שאחת הדרכים בה לא ידועה והיא מפחידה אותי בצורה מטורפת, אבל אני גם יודעת שהדרך השנייה כבר לא מובילה לשום מקום, הדרך השנייה היא כבר לא אני.

אני לא מה שהייתי פעם, תמיד מתקדמים ואפילו משתנים.

אני לא יודעת מה נכון לגביך, אבל אני יודעת שבסוף אתה תמצא, עצם זה שאתה מברר אומר לי שאתה תמצא.

אולי בסוף תמצא שעצם הבירור ועצם החיפוש הוא ההתקדמות, אבל משהו יימצא, 

ובסוף, בסוף אתה תהיה מאושר.

ובזה אני מאמינה, בכל ליבי.

מקווה שלא כתבתי יותר מדי שטויות...

ב"הצלחה ילד.

ותמיד פה אם אתה צריך...

בס"ד

מנוחה כל החיים?

איך אבא שלי אומר? 

נחים רק בקבר .

ויש משהו בדבריו.

מנוחה במובן של לנוח ולהרפות כנראה לא תהיה בחיים, כי החיים מזמנים לנו התמודדויות וסיטואציות שאנחנו לא יכולים לברוח מהם, אולי טכנית כן אבל זה לא יהיה יעיל בכלל.

שלוות הנפש זה דבר שיותר ניתן להשיג ואני מאמינה שאפשר גם להישאר איתו לאורך זמן ותמיד לחזור אליו מחדש אם פספסנו קצת.

וזאת לדעתי הנקודה שצריך לברר, איך אתה מגיע לשלוות הנפש שלך...

[אתה= כל אחד מאיתנו].

זה לענ"ד הקטנה.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך