והלב שלהם קל כי הוא מרוקן, וזה נראה כיף, כי לפעמים גם אנחנו רוצים להיות קלילים ובלי שום דבר בלב.
אבל יום אחרי הלב שלהם נהפך לקל חלול ויתום
בלי כלום.
עד הבריחה הבאה...

ואיך את יודעת שזה לא שווה את זה?




אבל זו לא הנקודה, כי אם הייתה ניתנת לי הבחירה (והיא ניתנת,אני מניח) לא הייתי נעשה מישהו אחר. אבל הרצון לחופש לא מרפה. והוא מחיר, כנראה.

והרצון לחופש עדיין שם ולא מרפה לרגע

וכנראה שתמיד הוא יישאר שם חי ובועט.

ובנתיים - אני מחפשת למצוא את החופש בכל מה שמותר,

בכיף, בחוויות לא שגרתיות שמותרות ומאפשרות לי לחיות באמת,  ולחיות בטוב.

וזו עבודת השם של ממש.

 

 

הוא משכיב אותך על המיטה סדרי צהריים שלמים וגורם לך לבהות באוויר בחוסר נשימה.

תן לו, מגיע לו, הוא מבקש.

תן לו את זה חי ושמח והכי חופשי שיש.

תהיה יצירתי, תחשוב יבוא טוב, מה מותר וכדאי

עוף עם הדמיון שלך רחוק.

 

שוב -  זו עבודת השם של ממש.

אבל אתה הכי הכי יודע עמוק בלב וצריך להוציא את זה משם. יש שיטות לכך

אני חי לפי שיטות, אני לא יודע עד כמה אני מאמין בהן.

להוציא כמו "ליילד" ממך את מה שהנשמה שלך רוצה באמת

מה המקור של זה?

לא מאמינה בגיורים של שיטות אחרות
לקחת את מיסטר פרויד ולהצמיד לו פאות
יש הכל אצלנו, אין צורך לקבל שם ולא לגייר משם דברים

(למרות שגם שם המקור הקדמון לכל אצלנו אבל הם פיתחו במהלך השנים חוכמות שונות)

 

יש מושג שנקרא תורת הנפש.

זו תורה,

ותורה בגויים  - אל תאמין.

 

כי הנפש והנשמה של כל יהודי שונה בתכלית השורש שלה מגוי

ולכן מה שיעבוד אצל גוי לא יעבוד אצל יהודי לטווח ארוך ולעומק (!!!) (וזה חשוב להדגיש, כי היום יש כל מיני שיטות ופסיכולוגיות שונות שמוציאות אנשים מדכאון וחרדות לדוגמא אבל בצורה של עומק אמיתי זה לא לטווח ארוך)

 

כשמטפלים בנפש שלנו בצורה שורשית חזקה ומחוברת

למי שאתה ומה שאתה, וכיהודי -  אז המחסומים נפרצים ואתה חי שמחה, שחרור ויופי אמיתי.

 

וזה מהמם ומרגש כל כך.

 

ולכן לגייר זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע, לוקחים מהם את הכלים ומשתמשים בהם בצורה טובה, ומסננים את התפיסות והגישות הפסולת.
כמובן שיש צורך באנשי מעלה בשביל זה, בדומה לרשב"י שלמד מאלישע בן אבויה, אבל אני לא מסכים עם השלילה על הסף של כל מה שבא מחכמי הגויים.

וגם אם כן, זה כי יש אצלנו את אותו העניין בדיוק.

 

אתה יכול לא להסכים אני נחרצת בדעתי במאה אחוז, מורי ורבותי הנחילו לי זאת ואני רואה ועוסקת בנושא בחיי היום יום 

אבל לא נתת סיבה למה לא להשתמש בכלים שבאו מהגויים כהוצאה מהבוץ?
ביחד עם זה כמובן, כמו כל יהודי יש צורך בחיבור עמוק ונשמתי כי הניתוק יביא את הבעיה בדרך אחרת או שיצוץ משהו אחר.
ויכול להיות שאת אותם דברים אפשר למצוא אצלינו, זה לא סותר שאפשר ללמוד אותם מגוי שחקר..
אני מנסה לשמוע ולהבין את הסברה למה לא

זה לא לפתוח תהילים ולהתפלל או לפתוח דף גמרא.

 

זה לעבוד את השם לפי מה שנתן לך, בצורה המקסימלית.

לבחור בחיי אמת של קודש ושמחה ושחרור אמיתי.

 

 

ואם גוי יאמר לך העצמה אישית - יש את זה אצלנו

דימיון מודרך  - כנ"ל

פירוק כעסים (!!!!!) - כנ"ל ובצורה מתוקה ועוז נפשי רציני ומבורר.

 

וכו וכו

 

אז למה לחפש שם?

 

חקרתי את עולם הפסיכולוגיה לאורך שנים

האמנתי בו,

התאכזבתי וראיתי כמה הוא ברובו שקר. כמה הוא נתון ומושפע מכפירה של ממש.

ב"ה זכיתי ללמוד את הנושא לעומק בדרך אחרת לגמרי

עם מקורות שלנו, רק שלנו

מתוקים ועמוקים וחכמים כל כך.

כלים מעשיים, עצות חזקות.

 

אז למה לי לחפש אצל אחרים? שבאים ממקום מנותק מהשם בלי אמונה?

שלא יודעים את ההבדל בין הנפש שכואבת לנשמה שרוצה?

שלא מודעים באמת לכוחות האדירים שיש בנו בזכות החלק אלוק ממעל שלנו..?

 

למה לי?

בכל זאת.. למה לא לקחת מה שטוב? לא כתחליף, ככלים טובים שאפשר לנצל אותם.

וזה אחלה.

אני בע"ה לא מתכוונת לעשות זאת.

רוצה נקי, היישר מהקודש.

בלי גיורים ובלי צינזורים.

 

טהור.

 

 

אין לי עוד מה להוסיף בנושא. אז אשאיר לך את הבחירה אם לנסות להסביר לי בכל זאת מה רע בגיור וצנזור. מבטיח לקרוא בל"נ, ואגיע רק אם תהיה לי שאלה של הבנה.

לא מסכים עם הסוף

לב קל(אצלי לפחות) מגיע כשאתה נותן לנשמה שלך אוכל. כשאתה משתחרר מכל המועקות. כשיש הקלה גדולה ואתה שמח פשוט כי אתה חי. כי טוב לך עם עצמך. עם כללל מה שיש בך. כי אתה יודע שאתה לא לבד. ואתה לא צריך לקחת את כל העול על הכתפיים שלך.
זה מה שעושה לי לב קל.

לב קל של חופש מסטול, זה לב קל של בריחה. זה לא לב קל. זה לב שנותן לך הרגשה של לב קל, ואז, אחרי שנגמרת ההשפעה של זה וחוזרים לשיגרה, הכובד נופל עליך בלי רחמים.

אז הכל עניין של דת, בסוף?

אני לא חושבת שזה קל. בכלל לא.

 

ולא, לא בהכרח עניין של דת. 

אני אומר לך כשאסיים.

ותתחדשי על החתימה, הולם אותך אדום

(לא התכוונתי לצאת כזה מסכן.)

ואתה לא מסכן, גם לא יצאת מסכן.

יצאת אדם חושב ועם רצון טוב

אנשים שמשתכרים לא בהכרח מרגישים חופשיים.

ממש לא, אולי אפילו להפך.

יין עושה הרגשה טובה, אבל עם הרגשת בלבול

חוסר שליטה זה לא לב קל.

ממש לא זה.

זה חכם, ונכון.

(אולי ההבדל בין אז להיום זו צורת התפיסה שלי על עצמי, ואז רציתי לצאת כדי ללכת מדברים להיום אני רוצה לצאת כדי להכנס לדברים אחרים)

אני לא מנסה לאבד שליטה כמו שאני מנסה להרגיש חופשי. חופש שאני אפילו לא יודע להגדיר.
אבל שכנעת אותי.

מה שלא פותר את הבעיה

זה אולי לא פותר את הבעיה של הכמיהה לחופש,

אבל זה פותר את הבעיה של הרצון לשתיה

והתמסטלות, ולא משנה ממה.

 

ולעצם הבעיה,

מהי ההגדרה שלך לחופש?

האם זה פריקת עול, רצון למרחב..

כל אחד יש לו הגדרה שונה לחופש.

נכון, אם כי הכמיהה ההיא כן שם ברמה מסוימת, אבל עם משמעות מאוד שונה, ועם הבנה הרבה יותר ברורה של למה היא לא רעיון מוצלח בד"כ (אם כי בפורים היה כל כך מדהים).

אולי עצם הבעיה היא שאני לא יודע?
כאמור, מה זה לב קל, בעצם?

לב קל?

אני לא חושבת שיש כזה לב אנושי

ללא דאגות

או ללא קשיים או עצב או אהבה

אני חושבת שלב קל

זה סיפוק מעצמך.

(לפחות אצלי.. עכשיו אני חושבת על זה)

ושמחה מעצמך.

 

יש עוד בעירה כלשהי שמכוונת להתמסטלות, אבל היא שונה מאוד מזו של פעם.

וזה מה שאמרתי למעלה, שאולי זה המחיר.
אולי באמת ייסורי המצפון זה מה שגורם לזה, ואז יש עוד ייסורי מצפון (כי שוב פספסת סדר צהריים, ואתה משה, ולא התפללת היום בכלל טהנחת תפילין בשש כי למדת משקמת), וגלגל חוזר מועך אותך.

להשתדל יותר.

לדבר עם ה'.

כי מצד אחד זה אף פעם לא יהיה מספיק ומספיק טוב, ומצד שני יש עוד דברים לעשות ואין באמת זמן שהוא לא יום ולא לילה.

לדבר איתו זה לפעמים פלסטר, ובדרך כלל פלסטיק מעושה.

להתייאש ולחפש פתרונות במקומות אחרים, חיצוניים 

שהם לא אתה- לא

(לצערי?)

אני לא טובה בפורימים של בנים. אבל,
רגע שנייה אני אחשוב,
הייתה לך סוג של אולי בריחה טובה. ואתה מנסה לשחזר. אבל בשביל לשחזר בריחה צריך שהיא לא תהיה קבועה. כי ככה. כאילו, תבין לבד.
ואולי, אני לא באמת יודעת, אז צריך שזאת תהיה בריחה קבוצתית בשביל שהיא צהיה טובה? שהבריחה תהיה מצווה, משהו שהוא סוג של חובה.

ותמיד תרצה לברוח. אבל זאת הייצה בריחה טובה.

ילד, בהצלחה לך.

וההפך מבריחה, והלוואי שהוא יהיה שוב. זה
זה נכון שאני רוצה שהוא יהיה שוב, אבל..

לא יודע. את כנראה צודקת. אולי אני צריך לשחרר קיטור איכשהו, ואין לי מושג איך.

תודה, תחיה.

(זאת אני וזהו)

יש בריחה ויש חופש.
והרבה פעמים הגבול בינהיים מטשטש. עם שני ט, נכון?!
אז כנראה שבפורים היה חופש. וזה היה טוב. אז מנסים להגיע לחופש הזה אבל בעצם בורחים.

זה מתחיל להראות כאילו יש אנשים שיש להם דרך ברורה.
ובחיפוש שלנו לחופש אנחנו מחפשים משהו ברור. בשביל למרוד בו.
ואז יש שאלות איך אנחנו מרשים לעצמינו.

אני מקווה שאני לא מחרטטת.

(תודה שזאת את)

בסוף בסוף. בתכלס בתכלס. יש חופש?
או שאולי אנחנו רק מספרים את זה לעצמנו?

(את לא מחרטות ואת יודעת את זה אז לא צריך להגיד את זה)

זאת כנראה אשלייה.אבל זה גם הדחף המניע בחיים שלנו.
אני חושבת.

אני לא טובה בפורימים של בנים. אבל,
רגע שנייה אני אחשוב,
הייתה לך סוג של אולי בריחה טובה. ואתה מנסה לשחזר. אבל בשביל לשחזר בריחה צריך שהיא לא תהיה קבועה. כי ככה. כאילו, תבין לבד.
ואולי, אני לא באמת יודעת, אז צריך שזאת תהיה בריחה קבוצתית בשביל שהיא צהיה טובה? שהבריחה תהיה מצווה, משהו שהוא סוג של חובה.

ותמיד תרצה לברוח. אבל זאת הייצה בריחה טובה.

ילד, בהצלחה לך.

אני לא טובה בפורימים של בנים. אבל,
רגע שנייה אני אחשוב,
הייתה לך סוג של אולי בריחה טובה. ואתה מנסה לשחזר. אבל בשביל לשחזר בריחה צריך שהיא לא תהיה קבועה. כי ככה. כאילו, תבין לבד.
ואולי, אני לא באמת יודעת, אז צריך שזאת תהיה בריחה קבוצתית בשביל שהיא צהיה טובה? שהבריחה תהיה מצווה, משהו שהוא סוג של חובה.

ותמיד תרצה לברוח. אבל זאת הייצה בריחה טובה.

ילד, בהצלחה לך.

וזה אחלה דבר לבנות בית מקדש בבית שלך

לותר על הרצון, או ללכת עד הסוף?

בשניהם אני תמיד על הקצה.

(או שזה הסיפור שאני מספר לעצמי)

שלא וויתרת על הכמיהה הזאת לחופש.
עד אתמול בכלל לא שמתי לב שוויתרתי על הסיכוי לזכות ברגע של חירות..



וגם אני רוצה את הרגעים האלה,
יותר מידי.
אבל מן הסתם זה שונה, כי אם אני אברח זה יהיה רק כי אני לא מסוגלת להמשיך לסבול אותי

אני לא חושב שאני יכול לוותר עליה. גם אם ארצה. לא בקטע המתנשא, פשוט כי ניסיתי
ומחר תטעמי קצה של רגע כזה וזה ידלק. ככה זה..


זה מסוכן ככה. זו תסיסה אחרת.
(ושוב,הגלים והתסיסה. זה הזוי לגמרי, עוצר נשימה)

אבל במקרה כזה זה באמת לא משתלם, לא?

הלוואי.
הרבה מידי אנשים עבדו קשה כדי לכבות את זה.



מסוכן,
אבל אם יש הכוונה נכונה, העוצמות שאפשר להוציא מזה הן מטורפות.. (אם הבנתי נכון).

לא הצלחתי להבין, למה לא משתלם?

לפעמים לא מצליח לי....)

בסופו של דבר, שבירה של הרוח זה דבר שאדם יכול לעשות רק לעצמו, אני חושב. אנשים יכולים לגרום לזה בעקיפין, אבל בסוף זה אנחנו.

מהכח של שנאה? אפשר להוציא טוב, או רק עוצמה?


כי לכל בריחה יש מחיר, וככל שהבריחה מוצלחת יותר, המחיר גבוה יותר.

הפיתרון לדעתי, הוא מציאת סיפוק רוחני.

הכי גדולה של העולם שממנה יכולים להגיע לקדושה -  זה לעשות ספורט. וזה כדוגמא.

 

 

לא תמיד למלא את עצמך בדפי גמרא וללמוד הלכה

או כל דבר אחר מתאים לך.

 

יש חיים וצריך לקדש אותם, לשמוח בהם, להעלות אותם למקום גבוה יותר.

 

 

אשמח לשמוע איפה זה כתוב בפירוש

חס ושלום של העולם 

 

ן - 

"לפעמים אין ממלאים חסרון רוחני בשום עבודה ושום תשובה כי אם בהגברת כח הגוף " 

(שמונה קבצים , א)

אולי פתחתי בראש תיקון אוטומטי
תודה.
אני לא בטוח שמה שכתבת זה ההסבר המדויק לדברים של הרב, אבל מסכים עם מה שעומד מאחורי הדברים.

אז אשמח להסבר אם יש לך על דברי הרב.

 

תודה!

לא התכוונתי לסיפוק רוחני בלימוד גמרא. מעולם לא למדתי גמרא בכלל.

התכוונתי סיפוק שנוגע בנפש,

יכול להיות גם מוזיקה אולי, שיחת נפש עם חברים, התפלספויות.

אני לא יודעת בדיוק מה, כי גם אני מחפשת.

אבל מה שבטוח שבילויים והתפרקויות גשמיות - מועילות לטווח קצר ביותר.

מ-נ-ס-י-ו-ן!!!

 

הלוואי ונגיע פה בשרשור הזה לאיזו מסקנה שתועיל לכולנו.

את הניסיון עברתי. לפעמים אני חושב שהטווח הקצר הוא כל מה שיש.

יש שני כיוונים, למעלה ולמטה. זה כמו פעימות לב.

סיפוק רוחני אמיתי הוא חיים שלמים כאלה. ולא מדובר בהנאות, ויש גם קשיים גדולים, אבל רק בזה אפשר להרוות את הצמאון שאפשר לזהות בין השורות בכתיבה שלך. הבריחה היא דמיונית

שהכמיהה לחופש היא הדבר הכי טוב שיש.

האמת,קראתי את זה כבר אתמול ומיד רציתי לקפוץ ולהגיב
באיזה למה לך?? הרי כולם מנסים לא להיות שם מנסים לברוח לב קל ביער זה לתיכוניסטים סחיייים
אבל אז אמרתי לעצמי שזה לא שייך אין סיכוי שרק לזה התכוונת
אז לקחתי זמן לחשוב על מה לכתוב
כשכבר התחלתי לכתוב משו מתורץ שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה נזכרתי שאתה עוסק בה
ובלי קשר זה משפט שאני לא מתחבר אליו..

עכשיו אני רושם...
החופש הזה הוא אתה...
יש בו משו שלך..אולי חסך אולי שאיפה שלעולם לא תתממש בגלל תכתיבי חברה או תכתיבי החיים
אבל זו שאיפה.......
אני אדם שמאמין בחופש..אין כמו שבוע בלי מישו מלמעלה בלי מחויבויות בלי כבלים של חברה צינית...זה קונה אותי התכתיב הזה של שבוע התחברות בנוהל...פעם בחצי שנה קופצים להרגע לבד

אני חושב שזה משו שונה פה.
לא דיברת על זה שלך חסר המסיבת יער עם האקסטזי והואן גוך
דיברת על אותם "הם "אלמונים שלכאורה יש פה קנאה בהם
אני באמת חושב שזה החופש...
לראות משו שאתה ממש רוצה לדעת שזה לא המקום הטבעי לך ולכן אתה נהנה פחות מאשר אותם ההם באותו רגע 
אבל זה שומר על הערכים...
אני חושב שלא היית אותו אדם אם לא היית שומר על אותם ערכים...
זהו סיימתי 
ושתדע לך שאני על גבול הסוגד שרשמת את זה
@נפתלי הדג

זה לא ברור מאליו שמתבשלים על תגובה.

ואתה צודק. ברור לי שהתשוקה חייבת להיות משומשת, אבל חייבת להיות מוכלת. ברור לי שלכל דבר יש שימוש נכון ושיש דרך נכונה לעשות דברים נכונים.

אבל אני לא יודע איך, ה'אני' הזה שגברת עליו נסתר ממני, כמו איזה פקק סתום במקלחת שאין לי מושג איך לשחרר ו בינתיים צובר עוד ועוד ג'יפה.

אז יש דרכים שונות ומעקפים שונים. לימוד תורה זאת אחלה בריחה ואחלה ניקוי. גם תפילה, ושטויות למיניהן - בריאות יותר או פחות. אבל בתכלס, הלב תמיד כבד, והאוטם הזה תמיד נשאר. ואין חופש אמיתי,זה הכל פיקציה. כי בשביל חופש אמיתי אני אצטרך כנראה להשאיר חלק מעצמי מאחור, ואת זה אני לא בטוח שאני יודע, או רוצה לעשות.
אני יותר משוחרר משהייתי פעם אבל אני לא בטוח שיש לאן להמשיך בדרך הזאת.

אין עליך מאיר.

בס"ד

 

לפעמים אנחנו מפחדים להשתחרר כי זה ישנה אותנו, כי משהו בנו כבר לא יהיה כמו שהיה פעם.

לפעמים אתה צודק וזה ממש לבטל חלק מאיתנו, אבל לפעמים זה פשוט נקרא להתקדם.

נכון שזה להשאיר דברים מאחור, אבל האם הדברים האלה הם באמת אתה?

ואולי הם פשוט דברים שנוחים לך והתרגלת אליהם וקשה להשאיר אותם מאחור כי שינוי זה דבר מפחיד ואתה לא מכיר את עצמך אחרת?

 

אני חושבת שיש חופש אמיתי.

הכל תלוי בהגדרה שלך לחופש.

יש סיפוק בעולם, יש שמחה, ויש מקום של שחרור והקלה.

הכל תלוי בראייה שלנו את הדברים ובהתמודדות שלנו איתם.

הכל תלוי בהאם נסלח לעצמנו?

בהאם אנחנו רוצים לפתוח דף חדש?

בהאם אנחנו מוכנים להמשיך הלאה גם אם זה אומר להקריב חלק דברים שהכרנו עד היום?

האם אנחנו ניתן לפחד לעצור אותנו?

האם אנחנו מוכנים לעבור תהליך שבסוף יביא אותנו למקום לא נודע?

 

אני לא משלה את עצמי, אני גם במצב הזה, גם אני בצומת שאחת הדרכים בה לא ידועה והיא מפחידה אותי בצורה מטורפת, אבל אני גם יודעת שהדרך השנייה כבר לא מובילה לשום מקום, הדרך השנייה היא כבר לא אני.

אני לא מה שהייתי פעם, תמיד מתקדמים ואפילו משתנים.

אני לא יודעת מה נכון לגביך, אבל אני יודעת שבסוף אתה תמצא, עצם זה שאתה מברר אומר לי שאתה תמצא.

אולי בסוף תמצא שעצם הבירור ועצם החיפוש הוא ההתקדמות, אבל משהו יימצא, 

ובסוף, בסוף אתה תהיה מאושר.

ובזה אני מאמינה, בכל ליבי.

 

מקווה שלא כתבתי יותר מדי שטויות...

ב"הצלחה ילד.

ותמיד פה אם אתה צריך...

בהתחלה קראתי את השרשור הזה מבחוץ.
באמת אין לי כ"כ מה לתרום פה.

אבל פתאום העניין התחבר לי לכמה דברים. אני לא יודעת אם מה שאני חווה זה אותו עניין, אבל ממש הצלחתי להזדהות, בכל אופן. (במיוחד עם התיאור המדוייק של השיתוק שהתחושה הזו יוצרת).

יש פה אנשים חכמים ואדירים. תודה לכולכם.

ואתה, שה' ישלח לך כוחות ודרכים איך לצמוח מזה.
שהכל יוביל בסופו של דבר לשמחה ולתחושת סיפוק.
דרך אגב, בהקשר למה שכתבת על סיפוק רוחני - אמנם סיפוק של שלמות אובייקטיבית לא יכול להיווצר, אך ניתן באופן סובייקטיבי לחוות סיפוק. וזה סיפוק שלא גורם לדריכה במקום אלא להיפך - נותן אנרגיה לעוף קדימה ביתר עוצמה. אני משערת שדיברת על סיפוק במובן המוחלט שלו, אבל כשמגיעים למעמד נפשי של סיפוק סובייקטיבי, זה ממלא לחלוטין. ואני מדברת ממקום שחווה את זה לזמן קצר ומתגעגע לחזור לשם. (אני חושבת שכל אחד חווה את זה בזמן כזה או אחר, לתקופה כלשהי)
זה קיים וזה אפשרי. (אתה בטח יודע את זה. כתבתי כדי לחדד את הנקודה).

הצלחה רבה!!

רגשת.

(הלוואי ובאמת יש מנוחה שאורכת יותר מכמה רגעים)

בס"ד

 

מנוחה כל החיים?

איך אבא שלי אומר? 

נחים רק בקבר .

 

ויש משהו בדבריו.

מנוחה במובן של לנוח ולהרפות כנראה לא תהיה בחיים, כי החיים מזמנים לנו התמודדויות וסיטואציות שאנחנו לא יכולים לברוח מהם, אולי טכנית כן אבל זה לא יהיה יעיל בכלל.

שלוות הנפש זה דבר שיותר ניתן להשיג ואני מאמינה שאפשר גם להישאר איתו לאורך זמן ותמיד לחזור אליו מחדש אם פספסנו קצת.

וזאת לדעתי הנקודה שצריך לברר, איך אתה מגיע לשלוות הנפש שלך...

[אתה= כל אחד מאיתנו].

 

זה לענ"ד הקטנה.

ספונטניות טובה זה לערער על הסדר הקיים אבל בלי להרוס אותו
למשל במקום לקום בבוקר לתפילה, לזרום למקווה לפני זה.. או ללמוד משהו לפני התפילה
זה להבריז מסדר ערב בשביל להתנדב באיזשהו מקום.. או לקפוץ לבקר את סבא או סבתא..

ישיבה זה מסגרת ומסגרת עושה לנו כבד על הלב, צריך לעקם את המסגרת מדי פעם ואם זה עיקום כזה שלא ישבור אותה- דיינו!

אשכרה.