כמו חיה מלחשת הוא פיתה אותי אליו. מושך ומושך ונעצר בדיוק במקום הפגיע. נכרך סביבי. וכשכבר לא יכולתי יותר גמר ועזב. ואני נשארתי מתה, ריקה וקרה.
ודווקא הוא דומה עכשיו לחתלתול אבוד, בעוד האחרים הם הנחשים, הם המפלצות.
האחרים. שפיתיתי, שמשכתי, שנכרכתי, שחנקתי.
האחרים, שאחרי שהרסתי בהם הכל עזבו אותי. אסור היה להם לעזוב. נכון, הרסתי. אבל את ההרס הם ביקשו, אני הזהרתי.
חיות.
חיות כולם.
גם אני חיה.
חיה-מפלצת.
וכשהירח מתעגל ומתכנס אל עצמו, ואני שוב נקשרת אל כבלי מיטתי (הו, האירוניה), הכל בי זז ורועד ומלחשש, בדיוק כמוהו.
ואני כולי משתוללת ומזיעה וצועקת, צועקת.
וכשהכל נגמר לפתע פתאום, אני שוכבת זנוחה.
הכבלים רפויים, אבל אני לא קמה. אני עוד מדמיינת אותו שם, מכפר על ההרס.
חיות שכמונו.
רודפים אחד אחרי השני בשביל הרגע. מחפשים, רוצים, גונחים.
חיה שכמוהו.
הורג ומחריב, מלטף את ההריסות והולך בלי לשקם דבר.
חיה שכמוני.
הורגת ומחריבה, נהרסת ונשברת. ונשארת מתה, לבד.
כמו חיה.
ודווקא הוא דומה עכשיו לחתלתול אבוד, בעוד האחרים הם הנחשים, הם המפלצות.
האחרים. שפיתיתי, שמשכתי, שנכרכתי, שחנקתי.
האחרים, שאחרי שהרסתי בהם הכל עזבו אותי. אסור היה להם לעזוב. נכון, הרסתי. אבל את ההרס הם ביקשו, אני הזהרתי.
חיות.
חיות כולם.
גם אני חיה.
חיה-מפלצת.
וכשהירח מתעגל ומתכנס אל עצמו, ואני שוב נקשרת אל כבלי מיטתי (הו, האירוניה), הכל בי זז ורועד ומלחשש, בדיוק כמוהו.
ואני כולי משתוללת ומזיעה וצועקת, צועקת.
וכשהכל נגמר לפתע פתאום, אני שוכבת זנוחה.
הכבלים רפויים, אבל אני לא קמה. אני עוד מדמיינת אותו שם, מכפר על ההרס.
חיות שכמונו.
רודפים אחד אחרי השני בשביל הרגע. מחפשים, רוצים, גונחים.
חיה שכמוהו.
הורג ומחריב, מלטף את ההריסות והולך בלי לשקם דבר.
חיה שכמוני.
הורגת ומחריבה, נהרסת ונשברת. ונשארת מתה, לבד.
כמו חיה.