שנה עברה מאז, ח'י ימים קשים עברו על עמ'י. התאחדנו, כל המגזרים להתפלל למענם. כ'כ קיווינו שהנה..היום יגידו שמצאו אותם. כ'כ הרבה תפילות, ואחדות אדירה שפשוט היתה חייבת לפעול, שם בשמיים. ולא..אחרי ימים מורטי עצבים ממתח איפה הם ומה מצבם..מתקבלת הידיעה אשר מצאו את גופתיהם של הנערים הטהורים האלה מושלכות באדמה. כמה כאב, כמה בכי. לשמוע את ההספדים..הלב נקרע. למה מגיע לנו לסבול?! למה הם נרצחו?! למה בכלל נחטפו?! לכל זה אפעם לא יהיה תשובות. רק נותר להאמין שהכל מאת ה' ושלהם הרבה יותר טוב שם למעלה, בשמיים.
אבל..אחרי שנה שלא שמעתי את ההקלטה המצמררת הזאת פתאום פרצתי בבכי עליהם, מה הם כבר עשו שבשניה הרגו אותם? מה עבר עליהם באותו הזמן? איזה תחושות? חשבתי על המשפחות שאיבדו את בניהם, יקירהם.
בבקשה שיבוא הגאולה, שנזכה לראותם שוב. איתנו. חיים ומחייכים את החיוך היפה שלהם.
תתפללו עבורנו במרומים.
-סופריקה-

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען