כאב של אם
בתוך ליבה-
לב אבן
נבט עולם קסום.
מבעד לשכול, לכאב
היא לא היינה להביט
לנוכח העצב בקע חיורונה
ביתר שאת,
מותיר אחריו שרידי חיים דוממים.
היא ניסתה לנשום, להדחיק
אך הד נשימותיה פעם בשנית
והיא ידעה שזה הרגע.
היא הרימה את עייניה במאמץ
חוששת מאשר יראו הם לה
והוא עמד שם.
בוהק בזוהר הערפלים
מבהיק כטלטל זהוב
הצונח על ראש הרי גלעד.
היא ראתה אותו
וידעה שהיא הוזה.
הוא הביט בה בעצב,
בחיוך קודר
בכאב שמביע יותר ממילים
והיא השיבה במבט.
כסומאת באפלה היא שלחה
את ידיה,
חוששת שמא ידיה יגעו בריק.
ידה נעה הלאה, חרש חרש
ובעת העולם עצר את נשימתו
היא תפסה בו.
