בס"ד

• "אם משהו קשה לעשייה, לא שווה לעשות אותו."
• "אני לא מבין למה אנחנו הולכים לאופרה אם בסוף חוזרים ממנה."
• "ילדים, ניסיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם. המסקנה היא – אל תנסו."
• "ניסיון הוא הצעד הראשון בדרך אל הכישלון."
• "אני לא יודע מה זה אומר אז אני הולך להגיד כן."
• "אני מאמין שהילדים הם העתיד... לכן צריך לעצור אותם כבר עכשיו!"
• [כשבארט עצוב כי הפר שגידל ישחט] "בן, תן לחוויה הזאתי ללמד אותך שיעור- אף פעם אל תעבוד קשה, ולעולם אל תפתח קשר רגשי. וגם, אל תהיה פרה"
• הומר: "נהיה עשירים! סוף סוף נוכל להקים משפחה!"
  מארג': "יש לנו משפחה!"
  הומר: "משפחה טובה יותר!"
• "אני לא אדם דתי, אבל אם אתה שם, סופרמן, בבקשה עזור לי..."
• "ליסה, ערפדים הם המצאה, כמו אלפים, גרמלינים ואסקימואים."
• "כשאתה איש יערות אתה מפתח תחושה לדברים האלו, זה כמו חוש שלישי."

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול