אני לא הייתי רוצה לפגוש מישהי שיוצאת בגלל שאחרים גורמים לה.

אני חושב שזה דבר שמאד חשוב שיבוא מעצמך!

בחב"ד נוהגים לשים טלית לפני חתונה רק בבית כנסת חשוב שעולים לתורה בשחרית או חתן בשבת עליה לתורה

(חוץ מ770 לא ראיתי נוהגים כך)

ממתפללים אלו או אחרים

(ב770 שיש כמה וכמה עשרות כהנים  מענין לראות איך מחליפים טלית תמורת כובע)

על טלית שאולה לא צריך לברך

ואז, לאט-לאט הבנתי - שזה באמת לא משנה באיזה גיל מתחתנים...

העניין של החתונה - זה לא המסיבה, הכיף, החוויה וההתרגשות של עוד זוג שמתחתן ובונה בניין עדי-עד...

אלא - עניין החתונה - היא לעבוד! לא להתפנק, ולא לצפות ציפיות... להתחיל לעבוד באמת על החיים שלי...

כל עוד אני לא מוכן לוותר על הילדותיות, חוסר-הבגרות, חוסר-לקיחת האחריות וכו' - אני פוגע בזוגיות שלי - עכשיו זה לא נראה לעין, אבל, בעוד כמה עשרות שנים - הבית שלי יתפרק, אם אני לא אהיה מוכן לחלוק אותו עם בן-אדם נוסף ששונה ממני מאוד...

זה יכול לקרות במריבות קטנות וחסרות משמעות עם אשתי מול הילדים, זה יכול להיות חוסר יכולת לעמוד מול הילד הבוכה שלי - ולעמוד בנחרצות "לא". וזה גם יכול להיות בגיל הבגרות - כשהילד מתחיל לעשות לי בעיות עם מיניות או פורקן יצרים אחר כאלימות וכו'...

אם אני לא מסוגל להתמודד בעצמי - מול כל פרץ היצרים שלי - אין סיכוי שאצליח להנחיל את זה לילדיי...

מוכנות בונים לאט ובזהירות, בלי קשר לגיל...

כשתרגישי שאת מוכנה מספיק לעמוד בלחצים, בעמידה על עקרונותייך ללא תלותיות וסיפוק הנאות עצמך - אז תדעי שאת מוכנה לחתונה באמת.

בהצלחה רבה

לדעתי עצם הנישואין והקשר הזוגי זה מה שעושה אותך שלם, זה מה שגורם לך להשתפר ולהתקדם בחיים. כי כשאתה לבד, כשאין אף אתך ואתה חי את חייך כיחידי אין קל מלהיות כביכול מושלם, להתגבר על כל תקלה, על כל משגה ועל כל מידה רעה. לא סתם אמרו חזל שאדם בלא אישה אינו נקרא אדם, רק איש ואישה יחדיו קרויים אדם רק הם יחד יכולים להשלים אחד את השני ולהיות ליצירה אחת מושלמת.

אז כן, צריך להתכונן, צריך להכין את עצמך לקראת המהפך והמהלך שעתיד לקרות, אבל יותר מדי הכנות, יותר מדי מחשבות זה כביכול לברוח מהמטרה עצמה, לפעמים פשוט צריך לקפוץ למים ולהתחיל להתמודד עם החיים האמיתיים גם אם מבדיקה מעמיקה גילית בתוך עצמך שאתה לא מוכן לפי כל הדעות, כי מעצם היותנו בני אדם, רובנו אוהבים לשאוף להיות כמה שיותר טובים ותמיד נוכל למצוא פסול או תירוץ לכך שעדיין לא הגיע זמננו להקים בית עם כל האחריות הכרוכה בזה.

ועוד משהו, החתונה, הנישואין זה גם עבודה, ואפילו עבודה קשה ואחריות-על המידות, על הרצונות, על המעשים אך יחד עם זאת בל נשכח שאחד הדברים החשובים ביותר בנישואין זה דווקא כן להנות! כן לחוות חוויות מהנות וכיפיות יחד עם בן הזוג! כל מהותנו בעולם הזה זה בשביל להנות! ה' ברא עולם בשביל להנות ולהיטיב עם ברואיו אומר הרמח"ל, ההנאה לעיתים באה מעבודה קשה, לעיתים באה מעצמה, אך למה להכפיש את מוסד הנישואין בלומר שעניין הנישואין זה לעבוד, כאילו בזה מסתכם כל הנושא הזה, חבל לדעתי לפספס את חיי הנישואין במחשבה שכל הזמן צריך רק לעבוד ולתקן ולהתגבר כשיש כ"כ הרבה מעבר, יש את השיחות המשותפות והכיפיות, יש את הקרבה, את ההנאה של להיות עם מישהו אהוב, את השותפות, הביחד ועוד הרבה.....

ולשאלת אלטלנה: אם את מרגישה שאת רוצה (בדגש על רוצה)-תצאי, את כבר תרגישי לבד אם מתאים לך להמשיך או שעדיין לא הגיע זמנך.... שיהיה לך המון בהצלחה

מכל הבחינות, ביניהן אישיותית, רגשית וגם פיזית... אמנם דחיתי את החיפוש עצמו איזו תקופה. לא היה מדובר בלחץ בכלל.

לענ"ד את בגיל שכדאי להתחיל להיפגש (זה שתתחילי להיפגש לא אומר שתוך שניה את מוצאת את החתן המיועד ומתחתנת (אם כי צריך לקחת בחשבון שזה כן יכול לקרות די מהר))

למה את לא סגורה אם את מוכנה? תבררי עם עצמך

בסופו של דבר אין מוכנות 100%. מתחילים להיפגש כשקיים רצון לקשר אבל עם יסודות של מוכנות, הבנה לקראת מה הולכים ולקיחת אחריות.

נשמע שיש לך חששות, לא בטוח שזה אומר שאינך מוכנה לכך. חששות תמיד יהיו.

לדעתי כדאי לך לברר עם עצמך למה *את* רוצה להתחיל להיפגש ועד כמה את באמת מוכנה ותתחילי להיפגש. כמובן, בכוונה כנה על מנת להתחתן (לא נפגשים סתם כדי לבדוק אם את מוכנה). אם תרגישי שזה עוד גדול עלייך תרפי ותמתיני עוד זמן.

כשמתחילים להיפגש ובהמשך ככל שהקשר יותר רציני יש יותר וודאות סביב העניין והחששות מעט מתפוגגים.

בהצלחה!

נראה לי שזה היה שילוב של אירוע מסוים בחיים שלי שמאוד השפיע עלי בנוסף לגיל שלי.

פתאום משהו התשנה. אם לפני זה הייתי בטוחה שאני מחכה 3-4 שנים עד שאני מתחילה לצאת, פתאום זה קפץ עלי בלי התרעה מוקדמת. החלטתי באמת לחשוב על הנושא ברצינות.

הסיבה העיקרית שלי הגיעה בעקבות שיעור מעניין בנושא הבית היהודי (לא המפלגה...). דיברו על החשיבות של בית יהודי, בית בו שני בני הזוג, ששונים לחלוטין זה מזה, עובדים יחד כדי לבנות מעין בית מקדש בו ה' יכול להשרות את שכינתו. וזה דירבן אותי לצאת ולרצות להקים את המשכן האישי שלי.

היו ויש עוד כמה סיבות אבל זו העיקרית.

בכלליות-

אני חושבת שלכל בנ"א יש סיבה/אירוע שלבסוף דוחפת ומדרבנת אותו לצאת ולחפש את הזיווג שלו.

וזה כ"כ אינדוודואלי ומשתנה מאדם לאדם. עד שא"א כמעט להשוות בין אחד לשני.

זה לא קורה ביום אחד בהיר פתאום קמים בבוקר ורוצים להתחיל לצאת. זה איזשהו תהליך אישי שכל אחד עובר (וזה יכול לקחת שנה או שנתיים או כמה ימים) ובסופו אדם מרגיש שהוא מוכן (אין אף פעם מוכנות של 100%...) ורוצה לצאת.

יכול להיות שאת באמצע התהליך ואת עדין לא סגורה על עצמך . אז תחכי טיפה, עוד קצת זמן, וכשתהי בטוחה (לא 100%.... נגיד 95%) תתחילי לצאת. אין סיבה שתצאי ואז פתאום תגלי שאת לא מספיק בשלה ולא מוכנה לקשר רציני ולעבודה עצמית מתמדת. זה סתם בזבוז זמן וכסף וכאב לב מיותר...

בהצלחה!

אתה לא באמת יכול לדעת האם ה"מוכנות" שאתה מצפה מעצמך היא "מוגזמת" או "הכרחית".

אני יכול להסכים איתך בקביעה שרוב ככל הילדים בני ה16 לא מוכנים עדיין. 

אבל מעבר לזה? אדם/אישה בן/בת 20, בגיל שבו זה יותר מהגיוני להתחתן, בגיל שבו רואים שאחרים עושים את זה וזה יוצא בסדר גמור, אפילו מבחינה כלכלית מסתדרים, גיל שבו אדם יכול כבר לפקד על מחלקה - בגיל כזה, לעניות דעתי אם אין מקרים חריגים של בעיות אישיות חמורות, אין שום סיבה לנסות להמשיך לתהות "האם אני כבר מוכן". 

הבלבלות של זה יכולות לגרום לנו לדחות את עניין החתונה עד גיל 27-28 ואף מאוחר מזה, ואז לבכות על כך שאנחנו רווקים מאוחרים.

רוב הבחורים והבחורות בני 20 ומעלה, ואתה זה אני אומר לעניות דעתי, כדי שלא יתחילו לקפוץ עלי - יכולים להתחתן ושום נזק נפשי לא ייגרם מזה לא להם ולא לילדים שלהם. וגם נזק כלכלי לא צריך לקרות, הבחור והבחורה ילמדו איך לכלכל את עצמם.

וכל זה כמובן כשאנחנו מבינים את החשיבות העליונה של נישואין בהלכה ובתורה של עם ישראל - כאשר מבינים את זה, מבינים שאין סיבה אמיתית לדחות את הנישואים אם אין משהו ממש קריטי שמעכב את זה.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.