ישנו מין רעש סטטי השייך לחיי הממוצע-
חיים ברחוב פרוורי שכזה, עם בית, אישה, וילד קטן.
דווקא השקט תופס אותך ברגעי כאב מזוקקים-
פתאום, ברעש נורא של התפוצצות, דווקא אז--
שתיקה.
השדים של הלילה רוצים כבר לרקוד
הם רוצים רק לרקוד
השדים של הלילה.
ילד מתוק שלי, ילד מתוק
תבין
כשאתה מתרוקן ככה,
מוכרחים לגנוב רגשות
(ותדע,
כמה מתוק ומריר הכאב,
כמה,
כמה,)