שלובשים רק שחור

מכירים את האלה

עם צמידים על היד

מכירים את האלה

שעליהם לא ריחמו

מכירים את האלה

המתאבדים האלה

מכירים אותם?

אני מכירה

ואחת הכרתי

היום אני כבר לא מכירה

אבל אני מכירה משטח לבן

מכירה טוב מאוד

מכירה את השם

שחרוט עליו

מכירה את האבנים

את רובם אני שמתי

מכירים את האלה

שכבר אי אפשר להכיר

אפשר להכיר יותר, אפשר לחבק, אפשר להאמין ולהגן,

בכל הכח להגן,

כדי שיוכלו להמשיך להכיר.

שתוכל היא להמשיך להכיר.

להמשיך לגלות.

להתעורר אל בקרים חדשים שלא ידעה טרם

ואולי אי פעם, כן,

לחזור אי פעם לחיות.)

הלוואי הייתי יכולה להגיד לך-

להגן זה אפשרי, וכדאי, וחיבוק הוא מספיק,

וכשיבוא הבוקר הוא יזרח גם עליה,

והחושך כל כולו ייגמר, כל כולו.

אבל

עדיין.

מעולם

אחרי לילה אינסופי

לא מצאתי בוקר אחד כזה,

כזה שיזריח בי אורו, ואוכל לספר לך עליו.

אז קחי את מילותיי בחזרה, טוב?

וכי מדוע שאבקש ממך להאמין במה שאני מפקפקת כל כך בקיומו.

אני לא אמורה להתערב.

אבל

בבקשה.

(זוכרת אז במדרגות כשדיבר(נ)ו על טוב

וכמה שזה זה ולא וכן)

אני לא טובה במילים. או סיטואציות.

אבל אני יכולה לנסות אם צריך.

בבקשה.)

אבל אנחנו חייבות להאמין בו

אולי לא תביני עכשיו

אבל בסוף השקר הוא המוות

ובסוף כשהכל ברור

אנחנו מבינים

השקר של האמת

הוא האמת

הכי שקרית

ואמיתית

(זה קצת לא ברור

או קשור

אבל אני מאמינה

אז האמת משתנה

לאמת אחת גדולה))

וחשיבה.

והורגים לי את המוח אז זה יקח יותר זמן.

(ולא משנה עד כמה הכל שקר או משחק

או כמה (הנה באה הקלישאה) האמת היא השקר הכי מוצלח

זה לא מצליח להסתיר את העובדה שאם היה אפשר לתקן.)

וזה כן מרגיש לי חייב

(זה לא מאיים

זה פשוט חייב

מאותה החובה של כל שאר הדברים)

אם זה לא נוח

תגידי.

לא שוב.

שנה שעברה הספיקה

[ואת בכלל לא יודעת להכאיב וגם אם כן זה שווה את זה 

אני לא רוצה לעזוב יותר.

תאמיני לי]

אוח.

אני לא טובה בזה)

(הן התעללו בחתולה

ותהינו איפה את.

היא היתה ככ אבודה והיא פחדה נורא והן לא הפסיקו לצרוח ולנסות לגרש אותה)

(אין לי משהו.

כלומר,

אני לא מצליחה לראות אותו.

אני חושבת שזה גם מה שקורה לך.

את פשוט,

פשוט,

יותר.

זה ברור.

[ובסופו של דבר

ואמרתי לך את זה

גם לי אין סיבה.

ואין דבר.

ואין כלום.

לומדים להסתדר

ותמיד יהיה את הסיפור היותר בומבסטי.

אוליאולי הבעיה היא שאצלך זה באמת מסובך.

הספר זתומרת.

כאילו כן.

כן.]

ושתי עננים של חתיכות מלאכים נופלים.

ושתי כוכבים ביום.

מתאבדים.

ושתי נשמות מחלל אחר.

ושתי דמויות במשחק.

ושתי.)

אני מלהגת.

סליחה.

עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו

ועלו

ונמתחו במתח מטריד

לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.

אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.

עכשיו יש שקט

ומתחיל הצליל הבא.

כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא

מה נשמע

מה נראה

מה יהיה

מי ינגן

אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.

פיזיקה של צלילים

לקחת קצת חופש

לרדת לסיני

אולי לחלק המערבי שלה

באזור חנוכה, קצת לפני

לסיני יורדים

אחר כך עולים בחזרה

מסע של חורף

למכרות הטורקיז

הצבע שלא מתאים לכלום

עם כלום

גם לא עם עצמו

כמה סמלי.

כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה

שניה לפני חנוכה

רגע לפני האור

יורדים מערבה

צבעים

טעמים

צורות

צלילים

מים

חול

שמים

בעלי חיים

עננים

רוח

מממממ

יש שם עבודה זרה

לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם

סגור?

😂😂

מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….

הצבעים הריחות... החופש

באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם

זורמת גם לסיני

מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.

(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)

אוקי

אז הצלחתי

מה במת....?

כן

יאו

(בא')

שס תמיד עושים לי מצפון עם הרב עובדיה

וגם ג' אבל פחות

נותן לעצמי ללכת לנוסטלגיה הזולה לזרום איתה להיזכר בסבתא שקוראת תהילים ומבשלת וסבא שחוזר בערב מהעבודה ושומע שיעור של הרב.

זה לא זיכרון שלי זה זכרון שהראש שלי ממציא כשאני שומע אותם מחזירים עטרה ליושנה

הזוי

אז ביבי או שס או ג' לא יודע נראה

רק שיגמר ויעבור תחזור אהבת החינם וחיבור המחנות

שעון החורף הזה מעורר את האופטימיות קמים כשיש אור

חוזרים הביתה בחושך

מרגישים יעילות פרודוקטיבית כמו שצריך

בוגרים

הוא כתב לך משהו

לא טוב לך

תגידי לו

תחסמי יאללה ביי

ללכת ללרלר על זה עם כל העולם או בפינת קפה או לא יודע איפה בשביל עוד יחס

זה קטן ומסכן.

ולך גבר שמור על הכבוד שלך ועליה גם. אם היא לא בקטע עוף משם.

היחס של ההודעות זה בכלל אצבע כמו שיחה הדדית.

אל תכפה כלום ותזרוק את האימוג'ים לפח אלא אם כן אתה ילדי שנולד אחרי 2000 וליבי יוצא אליך

כתבת משהו היא לא ענתה או הגיבה בחיוך

שחרר

לך הלאה

אתה מחפש אישה לחתונה משהו אמיתי לא עבודה שתתהפך עליך או משהו שלא עובד.

העולם הזה כמו ג'ונגל

לא משעמם לשניה

לאידיאלים

לדרך חיים

למשהו

לאימונים

לצעדים יומיים

לא משנה

איפה עוד יש מישהי שתיזכר שלא הגיעה ל-15000-20000 צעדים שלה היום ותקום ותצא באמצע הלילה להשלים את זה?

הדברים הקטנים

המראה שלך

מראה לנפש