שלובשים רק שחור

מכירים את האלה

עם צמידים על היד

מכירים את האלה

שעליהם לא ריחמו

מכירים את האלה

המתאבדים האלה

מכירים אותם?

אני מכירה

ואחת הכרתי

היום אני כבר לא מכירה

אבל אני מכירה משטח לבן

מכירה טוב מאוד

מכירה את השם

שחרוט עליו

מכירה את האבנים

את רובם אני שמתי

מכירים את האלה

שכבר אי אפשר להכיר

אפשר להכיר יותר, אפשר לחבק, אפשר להאמין ולהגן,

בכל הכח להגן,

כדי שיוכלו להמשיך להכיר.

שתוכל היא להמשיך להכיר.

להמשיך לגלות.

להתעורר אל בקרים חדשים שלא ידעה טרם

ואולי אי פעם, כן,

לחזור אי פעם לחיות.)

הלוואי הייתי יכולה להגיד לך-

להגן זה אפשרי, וכדאי, וחיבוק הוא מספיק,

וכשיבוא הבוקר הוא יזרח גם עליה,

והחושך כל כולו ייגמר, כל כולו.

אבל

עדיין.

מעולם

אחרי לילה אינסופי

לא מצאתי בוקר אחד כזה,

כזה שיזריח בי אורו, ואוכל לספר לך עליו.

אז קחי את מילותיי בחזרה, טוב?

וכי מדוע שאבקש ממך להאמין במה שאני מפקפקת כל כך בקיומו.

אני לא אמורה להתערב.

אבל

בבקשה.

(זוכרת אז במדרגות כשדיבר(נ)ו על טוב

וכמה שזה זה ולא וכן)

אני לא טובה במילים. או סיטואציות.

אבל אני יכולה לנסות אם צריך.

בבקשה.)

אבל אנחנו חייבות להאמין בו

אולי לא תביני עכשיו

אבל בסוף השקר הוא המוות

ובסוף כשהכל ברור

אנחנו מבינים

השקר של האמת

הוא האמת

הכי שקרית

ואמיתית

(זה קצת לא ברור

או קשור

אבל אני מאמינה

אז האמת משתנה

לאמת אחת גדולה))

וחשיבה.

והורגים לי את המוח אז זה יקח יותר זמן.

(ולא משנה עד כמה הכל שקר או משחק

או כמה (הנה באה הקלישאה) האמת היא השקר הכי מוצלח

זה לא מצליח להסתיר את העובדה שאם היה אפשר לתקן.)

וזה כן מרגיש לי חייב

(זה לא מאיים

זה פשוט חייב

מאותה החובה של כל שאר הדברים)

אם זה לא נוח

תגידי.

לא שוב.

שנה שעברה הספיקה

[ואת בכלל לא יודעת להכאיב וגם אם כן זה שווה את זה 

אני לא רוצה לעזוב יותר.

תאמיני לי]

אוח.

אני לא טובה בזה)

(הן התעללו בחתולה

ותהינו איפה את.

היא היתה ככ אבודה והיא פחדה נורא והן לא הפסיקו לצרוח ולנסות לגרש אותה)

(אין לי משהו.

כלומר,

אני לא מצליחה לראות אותו.

אני חושבת שזה גם מה שקורה לך.

את פשוט,

פשוט,

יותר.

זה ברור.

[ובסופו של דבר

ואמרתי לך את זה

גם לי אין סיבה.

ואין דבר.

ואין כלום.

לומדים להסתדר

ותמיד יהיה את הסיפור היותר בומבסטי.

אוליאולי הבעיה היא שאצלך זה באמת מסובך.

הספר זתומרת.

כאילו כן.

כן.]

ושתי עננים של חתיכות מלאכים נופלים.

ושתי כוכבים ביום.

מתאבדים.

ושתי נשמות מחלל אחר.

ושתי דמויות במשחק.

ושתי.)

אני מלהגת.

סליחה.

בואי נחליף את המילה יציבות

עם המילה ביטחון

אני הסתפקתי במחווה בסיסית של סידור הבית

שחרור שלה למה שיבוא לה

לקחתי את הילדים

מה צריך יותר מזה

מה יש לעולם להציע ששווה יותר מזה

אולי מלא בירה עם גלן מורנגי להמשך הערב

הניסיון זה המורה הכי טוב

להיות חכם לא צודק

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

בבוקר אתה חזק ומנצח. בערב אתה מפסיד.

במקום "להילחם" צריך לעשות סדר במערכת ולנסות להבין מה הצד שנלחם בך רוצה. הוא לא סתם שם. והוא לפחות חושב שהוא שומר עליך.

יש כמה כלים איך לעשות את זה. זה נושא מעניין.

ברגע שאתה תצליח להבין מה הצד השני רוצה, אפשר יהיה "לדבר" איתו ולהרגיע אותו וכל זה.

זה עולם שלם. בגדול זה אומר שהעולם והמציאות והגוף כולם לטובתנו ולא לרעתנו. ואם קורה משהו שאנחנו סובלים בו אז צריך לחפש למה. לא בכעס. בלב פתוח ושמח.

ומזל טוב על יום ההולדת !

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

תודה

מרגיש שקוף כל כך

אני בוחר את הקרבות שלי...

ולצערי על חלקם כבר הרמתי ידיים

שקוף בפני מי?

ותלך בקצב שלך. אל תנסה לרוץ כשאתה לומד ללכת.

ויש נסיגות. אין מה לעשות.

הכיוון הוא הכי חשוב.

מאמינה בך❤️

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

יוצאים

ומתחתנים

מתישהו נולדים ילדים

יש צו מילואים

מלחמות איומות

עולם מתחרפן

טבח באחים שלו נשים ונערות נאנסות

מאות נרצחים

שנים של חזיתות מורכבות

טוחן מילואים

וכשהוא חוזר הביתה אשתו נופלת עליו או מתלוננת לחברות בבית קפה או בגן שעשועים בשמש אחר הצהריים שזה נורא כשהוא חוזר

ואיך היא תתרגל שוב לנוכחות שלו

ואולי זה באמת לא כל כך נוח שם במילואים אבל הבית דרש ממנה לא פחות ומן הסתם יותר

ומסכנה

המיצוי העצמי

והיא התרגלה לנוחות וללבד

והוא מפריע ומתלונן

ולמה הוא חזר בכלל?

תתחתנו טוב ילדים

תתאהבו

תצאו

תהיו חברים טובים

והעיקר תתפללו כי אין בזה שום הגיון

לא הכרתי קודם

האמת שהיא לא חדשה רק מתחדשת

מרימה את הראש

חזרה למקורות הקלאסיים

לטרגדיות עתיקות

האודיסיאה בלבוש מתחדש

בגדי המלך החדשים ממש

יש הוראות צפיה צריך IMAX

לא חייב לקרוא לפני זה את המקור כי באמת

חסכו לנו את הטרחה ולא נצמדו בכלל לטקסט

קירקה היא זקנה עם פוסט טראומה שזה אומר הרבה

אז באמת אני מסמפט את נולאן ואין לי משהו נגדו בטח לא אישי אבל הוא נפל לטרנד

ושוב סרט של שעות ארוכות

חבל

הוא יודע לספר סיפור יפה ויש לו מסרים מעניינים

יוקרה היה נחמד

ממנטו מעורר מחשבה

אבל מאז האביר האפל ולפניו יש לו שותפים ליצירה או הטיה מסוימת לכיוון אינטרסנטי וזה פוגע בסיפור ובאמנות

אבל הקהל אוהב

יש כסף

אז יאללה