במקביל לקושי שכולכם מתארים רק תזכרו בבקשה כמה הם נותנים לכם!! ואיך היו נראים החיים שלכם בלעדיהם...

לא הגיוני שהורים זה רק 'בעיה'. 

אנחנו צריכים להודות על הזכות הזאת. לא כל אחד זוכה לשני הורים שיכולים לדבר ולהגיד מה לעשות ולחנך, ולהקשות..

רק אם תוכלו לחשוב על זה...

לא יכול להיות שנכבד הורים רק כי אין לנו ברירה... כן, זה זכות לדבר על היחס שלנו עם ההורים, זה לא הגיוני שהם נראים לנו נטל מיותר,
כי אם ככה מה אנחנו להם!?!. 
ולפני שאתם כותבים דבר כזה תחשבו על 5 דברים שההורים נותנים לכם כל הזמן ומה אנחנו גורמים להם...

מקווה שהובנתי, רק להבהיר- זה הערה כללית!! אני אומרת את זה גם לעצמי! 

בעיקרון, את לא יכולה להחליט בחמישית שהם כבר לא מחליטים עלייך, הם רגילים.

צריך לחנך אותם לזה מגיל צעיר..

(בצחוק נשמה)

מה שכן חשוב הוא לזכור לכבד, אפילו רק על ההחלפות טיטולים כשהיינו תינוקות, ושהם קמו אלינו בלילה,  ובטוח שיש עוד מליון דברים.

לגבי מרחב החלטה הכי טוב לשבת איתם ברוגע ואם זה דבר מאוד חשוב להסביר למה הוא כ"כ חשוב לך, והעיקר מתוך כבוד- זה אחד מ10 הדיברות! באמת אני גם צריכה להשתפר בזה.. תודה על ההזכרה!

1:בת כמה את?

2:את חיה בבית? (אולפנה וכו..)

3:איך היחסים שלכם?

4:איך היו היחסים שלכם בעבר?

ועוד הרבה שאלות... 

אם תפרטי קצת יותר, אולי אוכל לענות...

לכל דבר יש צד נחמד יותר ונחמד פחות אז תסתכלי על החלק הנחמד

ואין לך מה להתלונן, תחשבי מה היה קורה אם לא היו לך ח'ו הורים , האם באמת היית שמחה שאף אחד לא אומר לך מה לעשות או שהיית מרגישה בודדה ואבודה בעולם הגדול הזה?

תחשבי על זה!

כיבוד הורים זה לכבד את ההורים אבל הם לא יכולים להחליט לך מה לעשות בסופו של דבר.

את חייבת להקשיב לדעתם לא לסתור את דבריהם ולכבד. אבל במצוות כיבוד הורים לא מחייבים אותך לעשות כל מה שהם אומרים בחיים הפרטים שלך, בדברים שלא קשורים אליהם.

יכולים? כן. נכון או לא נכון? לדעתי לא נכון.. אבל זכותם!

את לא יכולה לשים להם גבול, איך אומרים" למה מי את?? אמא שלהם???"..
להורים יש סמכות, את יכולה לא להסכים אבל את לא יכולה לשים להם גבול

את יכולה לנסות לחפש פתרון, לדבר איתם, שהם יבינו ואיכשהו שזה יגיע מהם...

אם את אומרת שלילד מותר לשים גבול להורה, את לא יכולה להגיד מה הגבול, זה אומר שכל ילד יחליט לעצמו, לפי דעתו! לא לפי דעתך! ורק תסתכלי על עצמך, אמא, בעוד 20 שנה, וככה הבת שלך רואה את זה. אז את מחליטה שהם לא יחליטו עם מי אצת מתכתבת, והיא תחליט בגיל 10 שאת לא מחליטה מה היא תאכל, לאן היא תלך, מתי היא תחזור, מתי מותר להרים יד וכו'.

אז את יכולה להגיד שבגיל 10 היא לא תבין מה שאת מבינה בגיל 14.

אז זה לא נמר פה. מה שאת תחשבי בגיל 20 לא דומה לדעות שלך עכשיו. חבל לקחת סיכון של התרחקות מההורים היקרים וכו'.

אשמח מאוד לתגובות..... 
תליחה אם התקפתי חזק מידי  

יש גדר למה זה "כבודם".

יש את העניין שהם יודעים מה טוב לבנות שלהם

וכו' וכו'

וזה די גיל מסויים וכו' וכו'

יש את הדברים הנוספים שעושים כי ההורים רוצים בטובתנו וכאלה

אני חושב שההגזמה הזאת לא טובה.

לא רק כי זה לא "חובה".

אני רבתי עם ההורים שלי מלא.

אני ממש לא מתחרט על זה (אולי על דברים ספציפים כן) בסופו של דבר זה הועיל לי ולהורים שלי ולקשר ביננו.

אם הייתי כל הזמן "מכבד" אותם ומקשיב להם היה נשאר לי מלא מרמור בלה עליהם.

היום אנחנו מסתדרים אחלה.

הבנתי שהם רוצים בטובתי.

שים לב על מה בדיוק היא שאלה..

ועל זה הגבתי

ראיתי את רק התגובה הפותחת ושלך..

שהגדר ההלכתי הוא שצריך לשמוע להם בכל דבר שנוגע אליהם, למשל בחינוך (שניראה לי שעם מי להתכתב גם בפנים, לפחות כאן) ובאיזה צד צריך לשים את הבקבוק בתיק בדר"כ לא צריך להקשיב.

בכללי צריך בשביל להחליט הרבה הרבה הרבה בגרות נפשית.

בהצלחה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....