שלום לכולם
ביתי הביאה מהגן את הספר הענק וגנו. אני זכרתי אותו מילדותי כסיפור נחמד וטוב
הקראתי אותו לתומי ובסוף נדהמתי לגלות מסר נוצרי - לא כ"כ שקוף:
בסיפור יש ילד שמניע את הענק להפסיק להיות אנוכי ולעשות מעשה טוב לילד עצמו ואחרי שהענק עוזר לילד חייו משתנים כי ילדים מתחילים לשחק בגנו ומשמחים אותו.
כל חייו הוא מתגעגע לילד שגרם לו להשתנות בהנף מעשה טוב
ואז יום אחד הוא רואה אותו שוב ליד עץ יפהפה והוא רץ אליו- מכאן אצטט פחות או יותר-
"אך בהיותו לידו ממש אדמו פניו מחמה.. מיהו שהעז לפצוע אותך? כי כפות ידי הילד היו נקובות במסמרים, וגם ברגליו היו נקבי מסמר (מזכיר לכם מישהו?)
מיהו שהעז לפצוע אותך ואהרגנו?" "הו לא" שח הילד "הן אלה פצעים של אהבה" (מצלצל לכם?)
מי אתה שאלו הענק וחרדת קודש נפלה עליו והא כרע על ברכיו לפני הילד הקטן. חיך הילד אל הענק ואמר אליו:" אתה נתת לי פעם לשחק בגנך היום אקח אני אותך לגני שלי, אל גן עדן"...והענק מת...."
הספר הוא בהוצאת מודן בתרגומו של יעקב אורלנד. בכריכה הם כותבים שבתרגומים אחרים הושמט הסוף כדי לא להכביד על הילדים עם התמודדות המוות והס מלהזכיר את המסרים הנוצרים הבוטים הקיימים כאן.
(וכמובן בהסכמת הגננת הספר ילך לפח ולא יחזור לגן)