נראה לי שמה שאת צריכה להגיד, זה הדבר הכי ענייני שאפשר, ולהפנות את הדברים גם לילדים וגם לאמהות.

כלומר: אם ילדים אחרים עושים משהו שלא מקובל עלייך- אז תפני ישירות אליהם, בלי לצפות שהאם תעשה משהו. זכותך- זה הבית שלך והמשחקים שלכם.

יתכן שברגע שהאמהות ישמעו אותך פונה לילדים הן בעצמן ירגישו לא נעים וישגיחו יותר.

ואם הפניה לילדים לא עוזרת- אז להגיד לאמהות: "הילדים שלך זורקים או שוברים משחקים, את יכולה לטפל בזה בבקשה?"

קצת לא נעים, אבל להיות עם משקעים כאלה מול חברות זה עוד יותר לא נעים.

בס"ד

באמת לא נעים בכלל! (קראתי את ההודעה ודי התרגזתי בשבילך..)

כמו שבת 30 אמרה, להעיר לאימא,  וללא שום "לא נעים".
וגם בקשר למשחקים, לא לתת הכל חופשי, אלא כשאת נותנת לומר בקול :" לשחק בעדינות, שלא יישבר".

ואפשר גם להזכיר :" בפעם שעברה משחק ]לוני נשבר, אז בבקשה לשחק יותר בעדינות".

וברור ש "אצלנו לא קופצים על הספות". (גם אני אומרת את זה הרבה לילדים של אחת החברות שלי..)

ויחד עם זאת גם להודות לה' על שנתן לך את היכולת לארח חברות בגינה כזאת,

ב"ה, זו מצוות הכנסת אורחים, ובע"ה הקב"ה יפצה על כל הנזקים שנגרמו...

המון הצלחה 

אם זה מישהי אחת או שתיים קבועות שהילדים שלה משחיתים הייתי פשוט לא מזמינה אותה יותר...

אופציה אחרת, לפני שהם באים ל"העלים" את המשחקים היקרים יותר שאת לא רוצה שיהרסו לך.

וגם בתוך הגינה תתני להם דברים מאוד ספציפים, במסגרת מה שאת יכולה לעמוד בו ועם כמה שפחות נזקים

לפעמים כשהם לא מכוונים מטרה, הם הולכים לאיבוד...

היו אצלנו פעם ילדים (בלי אמא שלהם) שהשחיתו לנו משחקים. החלטתי שבלי נדר לא אזמין אותם עוד לביתנו.

בכל פעם שהיו באים לא הייתי עונה. ואם עניתי הייתי אומרת שאנחנו לא יכולים.

כך זה נגמר.

אחרת מי יודע עד מתי זה היה נמשך? כל מה שחינכתי את ילדי שהשכנים היו באים הכל היה נהרס. גם הבית גם החינוך. שלא נדבר שהיו עולים עם נעלים למיטה ולחלון ומטפסים לספריה להוריד משחקים ו... לא היו מוכנים לאסוף((

אולי תני להם לשחק משחק קופסא חדש/ישן כך את לאט לאט מרגילה אותם שרק פה משחקים ולא בחדרים אלא רק בסלון ואת סוגרת לפנהם את החצר ורק לעיתים רחוקות מרשה להם לצאת.

או למשל סוגרת לזמן מה את החדר המשחקים וגם את החצר ורק בסלון הם משחקים ואך ורק משחק קופסא וברגע שילד עולה על הספה מעירה עכשיו לא קופצים רק משחקים במשחק וכו'

אולי כך תפתרי את הבעיה שהם יעלו וישחקו על הגג????.........

בס"ד

דווקא הפתרון שלך כמו שאמרו פה פתרון נהדר, לשחק יחד בגינה ציבורית,

לא בגינה שלכם. והפתרון המושלם זה שהחברות תחנכנה את ילדיהן,
אבל את לא יכולה לחנך אותן לעשות זאת, אז אני לא מצליחה לחשוב על משהו טוב יותר.

ובעצם- למה את חושבת שזה לא פיתרון? (לצאת איתם לגינה הציבורית)

זכור לי בהיותי קטנה שהיינו תמיד עולים לגג של בית החברים ומשחקים שם להנהתינו

 אולי כאן והיום זה לא המקום.  סליחה רק ניסתי אני מקווה שזה בסדר......

בס"ד

זה לא נשמע רע, והדגשת עם מעקה,
הכל בסדר רק צחקתי, וממש מתנצלת שיצא ככה. באמת שלא התכוונתי 

אני לא חושבת שכדאי לך לדבר כך, מה שיכול בהחלט להרוס את העין הטובה שיש לה כלפי חברותיה...

אימהות לילדים שמתנהגים כך, זה או בגלל שהן לא משתלטות וסובלות מכך מאוד, או בגלל שסדר וניקיון זה לא דבר שחשוב להן- העיקר שהילדים ישחקו וייהנו ולא יהיה להם חסכים... או שהן סתם מרחפות,

אך בוודאי שאינן מביאות את ילדיהן להרוס את בית חברתן, ובוודאי שלא שמחות בליבן שזה הבית שלה ולא שלהן...

בס"ד

א'- אנשים לא אוהבים ביקורת- אמת, אבל חברות באמת קרובות,

ובייחוד חברות ילדות כן יודעות להעיר זו לזו בלי לפגוע.

אם אין מצב לצאת כל פעם, ואותן אמהות באמת רחפניות,
אז אפשר לבקש מהאימא לטפל בדברים נקודתית.

"שושי, את יכולה להוריד אותו מהספה? היא נהרסת כשקופצים עליה.."

להשתדל לעשות זאת בחביבות, בעין טובה, בלי לשפוט את הזולת,
אבל גם לא לצאת בנזק מכל ביקור שכזה..

בכלל אם את מסתכלת באמת בעין טובה- ברור לך שהן לא מתכוונות לעשות נזקים,

ואם הן עושות הן בטח היו רוצות לדעת ולמנוע. פשוט מטבע רחפניותן אין להן מודעות לתחום...

אצילי מצדך עדיין לחפש פתרון שבכל זאת יבואו. חברות באמת חשוב לשמר. אבל זה קשה כשאת נשארת עם

כל התסכול בבטן.לכן, הרעיון ש-צוף שלי הציעה מדוייק לטעמי.

בהצלחה!

ואם הם שואלים איפה המשחקים? את עונה שאפשר לשחק במה שיש בחצר.

לגבי הספות- שימי כיסוי. ולגבי הרצפה-תשטפי כשהם הולכים, אין מה לעשות. זה מחיר ששווה לשלם בשביל חברות ילדות.

בכלל, כל מה שיקר לך את נועלת בחדר.

ככה תצאי בזול מכל הסיפור.

יש לנו גם חברים כאלו. אני נותנת לילדים שלהם רק משחקים שאי אפשר לשבור או שאם מאבדים חלקים זה לא הורס את כל המשחק (כמו קפלות וכו'). לא יקרה לילדים כלום אם תגבילי אותם. בסוף הם יתרגלו.

אפשר לומר לאמהות שזה מאוד נחמד חברים אבל זה ממש מתיש אותך ולקבוע יום אחד בשבוע שהם באות למשל אצלנו ביום חמישי אין להזמין חברים כי אמא עסוקה בלסדר את הבית לשבת אם יום שיש סיפריה אז ללכת לספריה ולעשות יום אורחים למשל יום שני ואז את יודעת שלא כל השבוע יהיה בלאגן... עוד דבר נוסף בטח הילדים שלכם קטנים.. זה עובר עוד שנתיים שלוש שיגדלו קצת האמהות לא יבואו הן תהינה עסוקות הילדים יבואו לבד כדאי לך שיהיה כללים של איסוף משחקים.

אין דבר יותר נעים משיחה כנה של יישור קו.

לפני הפעם הבאה, נסי לדבר עם אותה חברה "מעופפת", בצורה הכי נחמדה ומחייכת.

תתחילי בזה שלא נעים לך לדבר על זה, ובכל זאת, כמה חשוב לך ש:

הספות ישארו שלמות, ולא יטפסו עליהן עם הנעליים או עם אוכל / שתייה.

הצעצועים... שאימא שלהם תשים לב יותר לצורת ההתנהלות של הילדים שלה, ותעיר להם כשצריך.

ודבר אחרון, שהיא תאמר לילדים שלה, כאימא מחנכת "ילדים, בואו נראה ל'אפרוח' כמה אנחנו יודעים לעזור לה לסדר את הצעצועים ולאסוף אותם למקום שלהם" כי זה התפקיד שלה ולא שלך.

וכן, אין לך מה להתבייש בזה. יש משפט שאומר: צריך אדם לדאוג שלא יזיק, יותר מאשר לא יוזק!"

וכל מה שבעל הבית אומר לך- עשה...

אז זו זכותך המלאה לבקש בצורה יפה ועניינית את רצונותייך. אם יקבלו.. והיה זה שכרך! לא יקבלו.. בעיה שלהן!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....