נראה לי שמה שאת צריכה להגיד, זה הדבר הכי ענייני שאפשר, ולהפנות את הדברים גם לילדים וגם לאמהות.

כלומר: אם ילדים אחרים עושים משהו שלא מקובל עלייך- אז תפני ישירות אליהם, בלי לצפות שהאם תעשה משהו. זכותך- זה הבית שלך והמשחקים שלכם.

יתכן שברגע שהאמהות ישמעו אותך פונה לילדים הן בעצמן ירגישו לא נעים וישגיחו יותר.

ואם הפניה לילדים לא עוזרת- אז להגיד לאמהות: "הילדים שלך זורקים או שוברים משחקים, את יכולה לטפל בזה בבקשה?"

קצת לא נעים, אבל להיות עם משקעים כאלה מול חברות זה עוד יותר לא נעים.

בס"ד

באמת לא נעים בכלל! (קראתי את ההודעה ודי התרגזתי בשבילך..)

כמו שבת 30 אמרה, להעיר לאימא,  וללא שום "לא נעים".
וגם בקשר למשחקים, לא לתת הכל חופשי, אלא כשאת נותנת לומר בקול :" לשחק בעדינות, שלא יישבר".

ואפשר גם להזכיר :" בפעם שעברה משחק ]לוני נשבר, אז בבקשה לשחק יותר בעדינות".

וברור ש "אצלנו לא קופצים על הספות". (גם אני אומרת את זה הרבה לילדים של אחת החברות שלי..)

ויחד עם זאת גם להודות לה' על שנתן לך את היכולת לארח חברות בגינה כזאת,

ב"ה, זו מצוות הכנסת אורחים, ובע"ה הקב"ה יפצה על כל הנזקים שנגרמו...

המון הצלחה 

אם זה מישהי אחת או שתיים קבועות שהילדים שלה משחיתים הייתי פשוט לא מזמינה אותה יותר...

אופציה אחרת, לפני שהם באים ל"העלים" את המשחקים היקרים יותר שאת לא רוצה שיהרסו לך.

וגם בתוך הגינה תתני להם דברים מאוד ספציפים, במסגרת מה שאת יכולה לעמוד בו ועם כמה שפחות נזקים

לפעמים כשהם לא מכוונים מטרה, הם הולכים לאיבוד...

היו אצלנו פעם ילדים (בלי אמא שלהם) שהשחיתו לנו משחקים. החלטתי שבלי נדר לא אזמין אותם עוד לביתנו.

בכל פעם שהיו באים לא הייתי עונה. ואם עניתי הייתי אומרת שאנחנו לא יכולים.

כך זה נגמר.

אחרת מי יודע עד מתי זה היה נמשך? כל מה שחינכתי את ילדי שהשכנים היו באים הכל היה נהרס. גם הבית גם החינוך. שלא נדבר שהיו עולים עם נעלים למיטה ולחלון ומטפסים לספריה להוריד משחקים ו... לא היו מוכנים לאסוף((

אולי תני להם לשחק משחק קופסא חדש/ישן כך את לאט לאט מרגילה אותם שרק פה משחקים ולא בחדרים אלא רק בסלון ואת סוגרת לפנהם את החצר ורק לעיתים רחוקות מרשה להם לצאת.

או למשל סוגרת לזמן מה את החדר המשחקים וגם את החצר ורק בסלון הם משחקים ואך ורק משחק קופסא וברגע שילד עולה על הספה מעירה עכשיו לא קופצים רק משחקים במשחק וכו'

אולי כך תפתרי את הבעיה שהם יעלו וישחקו על הגג????.........

בס"ד

דווקא הפתרון שלך כמו שאמרו פה פתרון נהדר, לשחק יחד בגינה ציבורית,

לא בגינה שלכם. והפתרון המושלם זה שהחברות תחנכנה את ילדיהן,
אבל את לא יכולה לחנך אותן לעשות זאת, אז אני לא מצליחה לחשוב על משהו טוב יותר.

ובעצם- למה את חושבת שזה לא פיתרון? (לצאת איתם לגינה הציבורית)

זכור לי בהיותי קטנה שהיינו תמיד עולים לגג של בית החברים ומשחקים שם להנהתינו

 אולי כאן והיום זה לא המקום.  סליחה רק ניסתי אני מקווה שזה בסדר......

בס"ד

זה לא נשמע רע, והדגשת עם מעקה,
הכל בסדר רק צחקתי, וממש מתנצלת שיצא ככה. באמת שלא התכוונתי 

אני לא חושבת שכדאי לך לדבר כך, מה שיכול בהחלט להרוס את העין הטובה שיש לה כלפי חברותיה...

אימהות לילדים שמתנהגים כך, זה או בגלל שהן לא משתלטות וסובלות מכך מאוד, או בגלל שסדר וניקיון זה לא דבר שחשוב להן- העיקר שהילדים ישחקו וייהנו ולא יהיה להם חסכים... או שהן סתם מרחפות,

אך בוודאי שאינן מביאות את ילדיהן להרוס את בית חברתן, ובוודאי שלא שמחות בליבן שזה הבית שלה ולא שלהן...

בס"ד

א'- אנשים לא אוהבים ביקורת- אמת, אבל חברות באמת קרובות,

ובייחוד חברות ילדות כן יודעות להעיר זו לזו בלי לפגוע.

אם אין מצב לצאת כל פעם, ואותן אמהות באמת רחפניות,
אז אפשר לבקש מהאימא לטפל בדברים נקודתית.

"שושי, את יכולה להוריד אותו מהספה? היא נהרסת כשקופצים עליה.."

להשתדל לעשות זאת בחביבות, בעין טובה, בלי לשפוט את הזולת,
אבל גם לא לצאת בנזק מכל ביקור שכזה..

בכלל אם את מסתכלת באמת בעין טובה- ברור לך שהן לא מתכוונות לעשות נזקים,

ואם הן עושות הן בטח היו רוצות לדעת ולמנוע. פשוט מטבע רחפניותן אין להן מודעות לתחום...

אצילי מצדך עדיין לחפש פתרון שבכל זאת יבואו. חברות באמת חשוב לשמר. אבל זה קשה כשאת נשארת עם

כל התסכול בבטן.לכן, הרעיון ש-צוף שלי הציעה מדוייק לטעמי.

בהצלחה!

ואם הם שואלים איפה המשחקים? את עונה שאפשר לשחק במה שיש בחצר.

לגבי הספות- שימי כיסוי. ולגבי הרצפה-תשטפי כשהם הולכים, אין מה לעשות. זה מחיר ששווה לשלם בשביל חברות ילדות.

בכלל, כל מה שיקר לך את נועלת בחדר.

ככה תצאי בזול מכל הסיפור.

יש לנו גם חברים כאלו. אני נותנת לילדים שלהם רק משחקים שאי אפשר לשבור או שאם מאבדים חלקים זה לא הורס את כל המשחק (כמו קפלות וכו'). לא יקרה לילדים כלום אם תגבילי אותם. בסוף הם יתרגלו.

אפשר לומר לאמהות שזה מאוד נחמד חברים אבל זה ממש מתיש אותך ולקבוע יום אחד בשבוע שהם באות למשל אצלנו ביום חמישי אין להזמין חברים כי אמא עסוקה בלסדר את הבית לשבת אם יום שיש סיפריה אז ללכת לספריה ולעשות יום אורחים למשל יום שני ואז את יודעת שלא כל השבוע יהיה בלאגן... עוד דבר נוסף בטח הילדים שלכם קטנים.. זה עובר עוד שנתיים שלוש שיגדלו קצת האמהות לא יבואו הן תהינה עסוקות הילדים יבואו לבד כדאי לך שיהיה כללים של איסוף משחקים.

אין דבר יותר נעים משיחה כנה של יישור קו.

לפני הפעם הבאה, נסי לדבר עם אותה חברה "מעופפת", בצורה הכי נחמדה ומחייכת.

תתחילי בזה שלא נעים לך לדבר על זה, ובכל זאת, כמה חשוב לך ש:

הספות ישארו שלמות, ולא יטפסו עליהן עם הנעליים או עם אוכל / שתייה.

הצעצועים... שאימא שלהם תשים לב יותר לצורת ההתנהלות של הילדים שלה, ותעיר להם כשצריך.

ודבר אחרון, שהיא תאמר לילדים שלה, כאימא מחנכת "ילדים, בואו נראה ל'אפרוח' כמה אנחנו יודעים לעזור לה לסדר את הצעצועים ולאסוף אותם למקום שלהם" כי זה התפקיד שלה ולא שלך.

וכן, אין לך מה להתבייש בזה. יש משפט שאומר: צריך אדם לדאוג שלא יזיק, יותר מאשר לא יוזק!"

וכל מה שבעל הבית אומר לך- עשה...

אז זו זכותך המלאה לבקש בצורה יפה ועניינית את רצונותייך. אם יקבלו.. והיה זה שכרך! לא יקבלו.. בעיה שלהן!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...