ניתוח זה לא פשוט.
ניתוח מוח זה עוד יותר לא פשוט.
ניתוח מוח מסובך ומציל חייל, זה בכלל דבר מאוד ייחודי שלא כל אחד "זוכה" להכיר מקרוב. ואני יודע זאת.
כאבים כרוניים - זה כבר עניין פיזי שאנחנו פחות נוכל "לתמוך" או "לעזור", או "ליעץ" - אני מניח שיש תרופות שונות או דברים שונים שיכולים לעזור להקל על הכאבים.
אבל ההתמודדות הנפשית, הידיעה שאולי יהיה צריך עוד ניתוח - בשביל זה אנחנו כאן, החולים, בני משפחותיהם, אנשים למודי ניסיון.
אני מקווה שעוד אנשים יענו לך, אני רק אגיד כמה מחשבות שעלו לי מזה..
יש כאבים, כאבים חזקים שלא היו כבר הרבה זמן, וזה מכניס לסרטים, זה מחזיר לתקופות הקשות, לתקופה שבה באמת חששת לחייך, וידעת שהניתוח יהיה מה שיכול להציל אותך. כעת הכל חוזר, כל מה שחשבת שכבר "נגמר", את מרגישה שאולי זה לא באמת נגמר, ואולי, אולי, אפילו, התת מודע שלך עכשיו משגר לך פחדים שאולי בעצם זה לא נגמר לעולם, וכל כמה זמן תצטרכי ניתוח נוסף. אולי את גם פשוט לא מסוגלת לעשות עוד ניתוח עם כל המתח ועם כל הכאבים וההתאוששות והמבטים והרחמים שיש מסביב. אין לך כוח לשאלות, ולכל הטררם מסביב.
אולי איזה משהו שהיה קשה לך במיוחד בניתוח הקודם אבל הודחק בגלל הלחצים השונים, צף עכשיו דרך התת מודע ו"מזכיר" לך למה את לא רוצה עוד ניתוח.
הכל נכון או יכול להיות נכון.
אבל בסופו של דבר, כמה שזה קשה, אנחנו צריכים להסתמך ולסמוך על הרופאים שלנו. אנחנו צריכים לזכור שכאבים תמיד יכולים להיות, ותמיד קיימים - ושרוב הפעמים הכאב הוא רק כדי להזכיר לך שצריך התערבות וטיפול, או לאחר הטיפול, "שאריות". הכאב הוא מציק ומעצבן, אבל כמעט תמיד הוא רק סימפטום, הוא לא המחלה עצמה (יש גם מחלת כאב, אבל זה די נדיר - בהדגשה על מחלת כאב חריף וכרוני).
צריך לזכור שאם הרופאים אומרים שצריך עוד ניתוח - זה בעיקר ה' שאוהב אותך. צריך לזכור שלא עלינו יש המון אנשים שמגלים בעיות כאשר כבר מאוחר מידי וכבר אין הרבה מה לעשות. ושום ניתוח לא יעזור - כאשר נזכרים בזה, מבינים שבעצם - העובדה שניתן בכלל לעשות ניתוח ו"להמשיך הלאה" - זה כבר נס גדול.
צריך להבין שכלית שהניתוח זה רק הדרך שלך ושל ה' להמשיך הלאה, ולהעמיד אותו "בפרופורציות" שלהן הוא ראוי. יש כאלו שכל התערבות ניתוחים וכירורגית מפחידה אותם וגורמת להם לפיק ברכיים - אנשים כאלו, צריכים פשוט להרגיע אותם ולהראות להם שבמדינת ישראל רוב מוחלט של הניתוחים הם בסדר גמור, נגמרים בצורה מיטיבית ומשפרים את איכות חיי החולה (אם לא מצילים אותה בפועל) .
יש כאלו שגם עוזר להם לשמוע מקרים שנגמרו "רע" כאשר לא אבחנו וטיפלו בזמן, כדי שיזדרזו לגלות ולעשות איבחונים מוקדמים - לאנשים כאלו הייתי יכול לספר על אישה מקסימה שאני אישית הכרתי, שגילו לה באיחור מידי גידול סרטני בראש, וכבר לא היה הרבה מה לעשות, ניתוח לא היה כל כך רלוונטי, והטיפולים - ובכן, רק עיכבו במעט את הקץ. היה עצוב לראות איך מאישה בריאה, חייכנית, נמרצת, בתוך זמן קצר הפכה לשבר כלי, ותוך פחות מחצי שנה הלכה לעולמה 
בכל מקרה - אני לא יודע איזה מחלה הייתה לך, ואיך את "תופסת אותה" (כל אחד תופס את המחלות שלו בצורה שונה, והרגש שלו כלפיהן שונה) - את יותר מכולם, יכולה לדעת מה יכול "להרגיע" אותך, ולספק לך את ההבנה השכלית ה"קרה" לכאורה, שמה שצריך לעשות, עושים - כי קדושת החיים מעל הכל!
ב"הצלחה, ובעזרת ה' במהרה תבשרי לנו בשורות טובות!!!
