
הכנתי חרוסת!
![]()

הכנתי חרוסת!
![]()
בס"ד
שתדעי שיש לך זכות לתבוע את מי שסוחט אותך לעשות מעשים נוראים כאלו


ובשביל המצות.
בס"ד
והקניידלך..
והקיגל-תפו"א...
באופן כללי, אין על האוכל של פסח!
וגם לא קיגל תפוחי אדמה
אבל אתה צודק במשפט האחרון
וקיגל תפוחי אדמה זה חמצמץ כזה, וחם, ועושה כאב בטן...
|לוקח מדחום בכאילו כי אני לא סומכת על האלה בבית| לא, אין לי
כישוף כושלבס"ד
קרפלך לעומת זאת ![]()
חוץ מבייגלך ורוגעלך
בס"ד
לא סומכים על דעתך בקשר לענייני אוכל
יעל(לא לסמוך עליי בענייני אוכלים למיניהם)

יעל"חרזת, את המזוודה אני אורזת"

חיחי 
יעל
יעלאחרונהואז היא החליטה להקדים ת'יומולדת בחודש...
אז הכנתי חרוסת (וזה אפילו הזכיר קצת!) ולפני היומולדת אולי נכין עוד אחת.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)