היא היתה מקשיבה, היא היתה מתעניינת. היא היתה משהו אחר מכולם. היה לה ניצוץ בעיניים כשהייתי מדברת. היא היתה אוהבת, יותר מכולם. היא היתה חברה, נפש תאומה.
אבל משו השתנה. אני או היא. או שתינו. אבל היא אחרת וגם אני. והיא אומרת שהיא אוהבת. אבל זה לא אמין. והיא כבר לא מקשיבה והיא אחרת. וכבר לא אכפת לה ממישהו שהוא לא היא. והיא עוזבת. וככה אני אעזוב אותה. כשהיא שונה ממה שאהבתי. אוופ.
