קציצות ירק מטוגנות או אפויות זה טעים עם סלט עשיר חומוס ופיתות.

סלומון בתנור עם ציפס

דג מטוגן עם ציפס פירה???

ובאמת חלק מזה התקבל בהתחלה באף עקום, אבל חיש קל התרגלו.

אורז+שעועית ירוקה+סלט גדול

קוסקוס+מרק ירקות עם חומוס+ ירקות חתוכים

פירה+ ירקות מבושלים, מאוד אוהבות אצלי קישואים. חוץ מהקטנה בעצם.

מג'דרה+סלט

אם את רוצה מתכון למשהו ספציפי- תגידי ואני אכתוב

הבנתי שאת הבישולים המוצלחים מוטב לשמור לבעלי ולאורחים. לילדים טעם משלהם

יש כמה דברים שהם מוכנים לאכול - 

פרווה - 

דג מרוקאי (לא חריף) או שניצל - בקלה + אורז לבן

אטריות + טונה + קטשופ/רוטב עגבניות 

קציצות פלאפל (טוחנת לבד חומוס) + צ'יפס

לפעמים מוכנים לאכול סלומון או מושט (בתנור), אך לא תמיד

סלט חי רגיל מתקבל בברכה, וגם רצועות גזר וגמבה

בשרי -

עוף + אטריות 

מרק עם ירקות וכדורי בשר + קוסוקוס/אורז (הם שונאים מרקים טחונים. בד"כ מכינה להם מרק צלול, עם ירקות למי שרוצה)

קציצות הודו/ בקר + פירה תפוחי אדמה או צ'יפס

לפעמים גם קציצות עוף + פתיתים - ברוטב אדום

פעם אהבו שניצל עוף. לאחרונה פחות. 

חלבי (כל יום שלישי יום חלבי אצלנו) -  

פיצה

אטריות עם גבינה מתוקה (סוכר+ת.וניל) או מלוחה + רוטב פיצה ביתי

פשטידת אטריות עם גבינה

בלינצ'ס, פנקייקים + סלט פירות 

יוגורטים, קורנופלקס, עוגת גבינה, עוגת שמרים במילוי גבינה וכד' 

גם אני ממליצה על האתר של ניקי ב. - המון רעיונות

מתחסל בשניות...

נסיכים שלי - דג וצי'פס זה רעיונות טובים! תודה. מה שכן, חסר לי איתם תוספת משביעה.. תפו"א משום מה תמיד לא נראה לי מספיק משביע, אני מחפשת גם תוספת כמו אורז, בורגול... מהסוג הזה. סלט ירקות זה באמת דבר שאני יכולה לאמץ ולהוסיף בארוחות האלו, תודה על הרעיון, הוא ממש אוהב. פיתות זה יותר לארוחת ערב בעיני.. קציצות ירק- וואלה אני באמת צריכה לחפש מתכונים, אף פעם אני לא מכינה. מקווה שאמצא רעיונות טובים לקציצות אפויות כי מטוגן לא בא לי מטעמי בריאות.

בת 30- קודם כל איך הם אוהבות אצלך קישואים? זה אחלה דבר, אבל ילדים לא "אמורים" לשנוא? ככה אני גיליתי לפחות אצלי ואצל חברות... ואני גם שומרת על תקווה שהוא יתרגל לכל מיני מאכלים, אם כי בנתיים לא ראיתי תוצאות כ"כ. אני רואה שגם את מכניסה סלט/ירקות בארוחות, אני אתחיל לאמץ אולי, לא כמשהו משביע לאורך זמן אבל כן כמשהו שהוא אוהב. קוסקוס ומרק זה אחלה רעיון אחד. גם אורז ושעועית עוד רעיון. תודה! מג'דרה נראה לי הוא לא יסתדר עם העדשים ועם הבצל. ופירה- שוב כמו שכתבתי חסר לי תוספת משביעה..

אמא-מאושרת- שקשוקה אצלנו גם רגילים לארוחת ערב.. אבל תודה על ההמלצה. את ניקי אני מכירה. אבל אולי אסרוק אותה שוב ב7 עיניים..

אמא!! - אני לא אוהבת בשרי אז אני בד"כ לא אעמוד ואכין במיוחד בשבילו אלא מעדיפה להשקיע במשהו שיתן מענה לשנינו. מה שכן, באמת כשאני מבשלת לשבת אני הרבה פעמים מבשלת את הבשרי בכמות גדולה יותר ומקפיאה במנות בשבילו לאמצע שבוע..  אני רואה גם את כמו עוד כאן מכניסה ירקות טריים בתפריט. אני צריכה כנראה להתרגל שזה לא שייך רק לארוחת בוקר וערב.. ככה רגילה מבית הורי..

שירשיר90- מגניב שאת מבשלת! באמת כבר לפעמים אמרתי שאני פשוט איעזר בתפריט של המעון של הבת שלי (גם אמונה) הם אוכלים שם מעולה (האמת גם בגלל אפקט הלחץ החברתי. אבל לא רק כנראה) אבל אם את יכולה לתת לי ממש מתכונים, ולא רק בשמות, אני אשמח נראה לי... תודה שאת מוכנה..

אולי כהתחלה אבקש ממך מתכוני קציצות, מה שיש לך לא מטוגן.. וגם, תגידי, את התוספות כמו אורז בורגול וכו' את מכינה פשוט עם מים ומלח? או מכניסה איזה תבלין שהם יותר אוהבים? כי זה באמת אחת הבעיות שלי שחוץ מקוסקוס הוא לא אוהב את כל התוספות מהסוג הזה.. רק כשהם עם רוטב ממש טעים לו הוא מסכים לאכול..

mather-le באמת קטשופ עוזר לו לגמור את האוכל הרבה פעמים.. אבל זה עדיין לא שהוא אוהב בפני עצמו.. אז באסה. קציצות טונה משימורים זה אחלה דבר מבחינתו. בשרי, כמו שכתבתי אני לא אוהבת, אולי חוץ מחלקים שפחות מזכירים לי תרנגולת (תחי ההכחשה) כמו קציצות וכזה וגם לא אוהבת שאסור לי חלבי להרבה שעות.. (משהו בהרגשה כזה, אפילו אם בפועל אני לא באמת אשתה איזה כוס קפה..)

בצל ידך- ספגטי וכזה לא אוהב הבחור.. תפו"א בתנור זה אחלה, תודה. מרק- זה טעים באמת מרק כתום לילדים! אם כי אני בד"כ מכינה לערב.

כמו צמח בר- תודה על הרעיונות לאורז, ו- את ממש צודקת בקטע של הדמיון. יפה לאמא שלך. איך זה עובד על ילדים.. מדהים.. הרבה פעמים אני מנסה את מזלי פשוט בלהגדיר את האוכל בשמות מעניינים, כמו יש לנו כאן יהלומים (שעועית לבנה קטנה)כדורי ים (קציצות) וכזה ואז זה יותר עובד. רק מה שלא כל ארוחת צהריים יש לי כוח להשקיע בסיפור ומשחק דמיון. לפעמים אני פשוט רוצה שיאכל כבר וזהו.... 

אתי - תודה על הפירוט הארוך, השקעת.. דג מרוקאי שמור לשבת. אבל שניצל בקלה זה רעיון! קציצות פלאפל גם אני מכינה לבד בבית, רק לארוחת ערב בד"כ, אפילו שהילדים לא אוהבים (וזה מתכון טוב) ואוכלים רק את הציפס.. אני מבינה ששלך כן... ואני רואה גם את משלבת ירקות טריים. צריכה ללמוד. מרק עם כדורי בשר זה אכן עוד דוג' לבשרי שאני כן אוהבת.. תודה. ותודה גם על ההמלצה על האתר. חלבי- טעייםם. רק אני ממעטת להכין חוץ מלשבת מסיבות בריאותיות.. גם שאר הימים שלך יש לך פחות או יותר תפריט קבוע? אני כבר מתחילה לחשוב שזה הפתרון שיעזור לי להסיק לשבור את הראש כל פעם מחדש.

ויראת- מלא זמן לא הכנתי. אולי באמת אני אחזור ונראה איך יקבל.

תודה לכן. אני נעזרת ברעיונות...

רק  שתי הערות חשובות: תפוחי אדמה מאד משביע, בדיוק כמו פחמימה אחרת. כדאי לך לבדוק את זה...

ולגבי הירקות- בירקות יש הרבה סיבים תזונתיים שלמיטב הבנתי מסייעים לתחושת השובע ולעיכול נכון של האוכל,

לכן ממליצים מאד לשלב אותם בכל ארוחה.

תפו"א -  יש לי בראש שזה פחמימה ממלאת, אך לא משביעה, 

יעני שכשאוכלים מרגישים מפוצצים, אבל לאורך זמן לא נשארת תחושת שובע.

אולי אני אחקור בנושא...

ירקות זה אחלה דבר רק כמו שאמרתי אנחנו אוכלים הרבה בארוחת ערב, ואח"ה חתוכים, אז אני לא יודעת כמה זה לא "אובר" גם בצהריים..

אני באופן כללי מאמינה שילדים יאהבו את האוכל שהם רגילים אליו...

אז קורה שאני מכניסה משהו חדש ואז האף מתעקם, אבל אז מה...האף חוזר למקומו די מהר...ולומדים לאהוב.

 וגם- לפעמים הן עושות הצגות "איכס, זה דוחה" וכד' אבל אני ממש לא מתרגשת מזה. הכלל אצלנו הוא שקודם טועמים ואח"כ מחליטים אם טעים או לא... אני אגלה לך סוד שבדר"כ אחרי הטעימה הכל פתאום נהיה טעים ומבקשים עוד מנה...וחוצמזה שאני לא מכינה אוכל חלופי. זה מה שיש לארוחת צהריים, זה טעים, משביע, בריא. ומי שלא רוצה- שתאכל עוד סלט....

למה ילדים "אמורים" לשנוא קישואים? אמנם הקטנה שלי לא אוהבת אבל הגדולות מאוד אוהבות. אני מכניסה או בתבשילי ירקות, או שפשוט מטגנת בצל, מוסיפה פרוסות או רצועות קישואים, עגבניה מגורדת, מעט מים, מלח ופלפל, וזהו. זה מתבשל מהר.

לגבי הסלט- חוצמזה שזה חשוב לאכול הרבה ירקות (אני משתדלת ירק טרי בכל ארוחה)- זה בהחלט משביע. מה, לא קרה לך שאכלת איזה סלט גדול ושבעת ממנו כהוגן?

והמג'דרה- מכל תבשילי העדשים דווקא את זה הן הכי אוהבות. ואפשר גם בלי בצל. (למרות שגם אצלי הן לא אוהבות בצל אבל אנחנו כן...אז הן פשוט מוציאות את הבצל מהצלחת שלהן ומעבירות אלי...)

בהצלחה!

לכאורה תפריט קבוע אכן עשוי לפתור הרבה בעיות. 

אולי כדאי לבנות תפריט שבועי או דו-שבועי. 

פעם ניסיתי, אך לא הייתי מאורגנת מספיק. אנסה שוב. 

בהצלחה ורוב בריאות ונחת!

http://humus101.com/?p=26

מבטיחה לנסות ובטוחה שיצא טעים.

וואי ממש ממש תודה לך!!!

כופתאות סויה- את מתכוונת לפתיתי סויה שקונים בחנויות טבע וכזה?

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם