אני אתחיל.
"אולי מתוך שלא לשמי יבוא לשמה"
(ישי ריבו, 'מטבע הדברים')
(תביאו מקור!!)
אני אתחיל.
"אולי מתוך שלא לשמי יבוא לשמה"
(ישי ריבו, 'מטבע הדברים')
(תביאו מקור!!)
שורדתתתמאיזה שיר זה?
אבל די חכם.
נו נו מהסרטון של 'אל תתרבו'
"אנשים שאומרים לך ת'סוף של הסרט
ואז רק שואלים 'אה לא ראית? מצטער'"
וכו..
"אנשים שאומרים ש.. אני הולך עם האמת שלי
-אז תמשיכו
ללכת"
![]()
יעלאנשים שנתקלים בשלט "זהירות ילדים"
ובכל זאת מחליטים לייצר אותם


שפך אותי
בכל מקום ש.. אתה הולך אתה נתקל בשלטי, "זהירות ילדים"
ובכל זאת, אנשים ממשיכים לייצר אותם![]()
תתעמקי בו,
זה שיר עמוק![]()


בן-ציוןאחרונה(אודי דוידי, בתוך ביתנו)
(משורר התהילים, שם)

אחת המנגינות של זה
עושה לי עצוב
גם זה!
(ישי ריבו, תוכו רצוף אהבה
)
וכמעט כל "שיר בעיפרון" של בית הבובות.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)