(יחפנים=אנשים שכל החיים הולכים בלי נעליים. בכל מקום. אפילו במרכזית. ולא אנשים שיורדים יחפים מהבית למכולת.)
(אני צריכה להוכיח משו)
יחפנים להתפקד!!!!|שואג|
הדובדבן שבקצפת(יחפנים=אנשים שכל החיים הולכים בלי נעליים. בכל מקום. אפילו במרכזית. ולא אנשים שיורדים יחפים מהבית למכולת.)
(אני צריכה להוכיח משו)
|מתחבא|
פיתה פיתהלא רק למכולת,כמעט בכל מקום מורידה נעליים בשניה שאפשר
אנשים שלא מורידים נעלים, כי הם לא שמים אותם מלכתחילה
את יודעת,לבצפר וזה...וכל מיני מקומות רחוקים,או שחם מדי לדרוך על המדרכה בלי נעליים.
(אח שלי הלך השבוע חצי מהעיר בלי נעליים,זה נקרא?)
![]()
אם חם מדי אז בסדר.
ואח שלך- אם הוא עושה אתזה תמיד, זה נקרא. אם לא והוא סתם חושב שזה מגניב- אז לא
ואיזה נעליים? הולכים עם סנדלים ומעיפים אותם ברגע שאפשר
![]()
למה זה מילה נפרדת?!
(נו, ברמת העיקרון. בלי תיאורים פסיכולוגיים)
אני לא היצור היחיד בעולם!
![]()
אביה!!!בדיוק השבוע תהיתי לעצמי באיזה קטע המציאו את הנעליים?![]()
שוונאאת לנעול נעלליים. שונאת.
(לא שעושים אתזה כע?
) קייצ אז כל פעם מחדש המנהלת תופסת אותי בלי נעליים ואני כולי:" שניה אני הולכת להביא, באמת שנייה!
" ואז בסוף שוכחת להשים נעלייםם...
מה אכפת לאנשים שאני בלי נעליים?! מה זה מפריע להם אישית"? אני לא מבינה!!
קול דממה
יעלביאסת את חיי, ילדה.

יעלאני לא יודעת להתחמק ממורים, ואם אומרים לי משהו אני עושה אותו
מממממששש לאא
פינג.שאנשים שהולכים יחפים ברחוב, אין להם חלק באיזה משו..
לא ממש זוכרת כי זה היה די מזמן אבל זה היה ספר קודש..
מישי' מאפושו'
מישי' מאפושו'את מגניבה.
את מגניבה לגמרי בעצמך![]()
אבל אני מעבירה אותן אחר כבוד לתיק במקרים רבים מספור....
נו ב'מת
זה אני. אבל למרות שאני כבר בקושי יחפה! אבל זה עדיין אנייי!!!
מישי' מאפושו'
אביגיל.

פינג.וכל פעם שני מקבלת איזה מכה (כל דקה בערך) אמא שלי אומרת לי שאם אני ילבש נעלים זה לא יקרה לי.. 
זה קורה גם עם נעליים
|טופח לעצמו על השכם| הוכחתי מה שהייתי צריכה להוכיח
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)