אני מדריכה של בנות בכיתה ה' ומאוד אוהבת את חניכות שלי. כמו בכל שבט נורמלי, גם בשבט שלי לפעמים יש דברים שצריך להעיר. הבעיה היא שהמד"שית שלי אף פעם לא מעירה. היא פשוט משאירה את זה לי כי היא יודעת שאני לא אתעלם, כי החניכות חשובות לי. לפני ל"ג בעומר דיברתי עם הקומונרית שלי וממש התעצבנתי על זה שרק אני מעירה, כי חניכות ממש כועסות עלי בגלל זה והיו גם כמה חניכות שבשיחה אישית אמרו לי שהן יותר אוהבות את המדריכה השניה כי היא לא מעירה.. ואז החלטנו שאני אגיד למד"שית שלי מה מפריע לי ואבקש ממנה להעיר יותר.. הבעיה היא שזה לא קרה. היא פשוט לא העירה. ומתישו אמרתי לה שאני רגע הולכת עם חניכה להביא משהו אז שתהיה אחראית שאף אחת לא מתעסקת עם האש וכשאני חוזרת אני רואה אותה יושבת ושרה עם החניכות וכמה בנות מתעסקות עם האש, אז הלכתי להעיר להן והן אמרו לי שהיא הסכימה להן (!!) היא הסכימה לבנות בכיתה ה' לשחק באש. ואז ראיתי שאחת הבנות מחזיקה את הלחי שלה. שאלתי אותה למה והיא אמרה שהיא נכוותה מתי שלא הייתי. (אחרי המדורה אני הייתי צריכה להתנצל כשהורים התקשרו אלי מעוצבנים. מסתבר שהיא לא היתה היחידה. היו 3 כאלה, שהיא פשוט שלחה אותן לבד לשטוף את זה) אחרי זה הבנתי שפשוט היא לא משאירה לי ברירה אלא להמשיך להעיר. ואת האמת? כעסתי עליה ממש. היא חברה שלי, למה היא לא יכולה גם להעיר?! אני גם לא רוצה לצאת המדריכה הרעה!!
בדרך כלל אנחנו מכינות פעולות ממש מושקעות. שבוע שעבר במקרה לא היה לנו זמן (סוף שנה וזה..) והגיע יום רביעי ולא הכנו פעולה (כשביום חמישי צריכה להיות הפעולה) ואמרתי לה שאנחנו חייבות לשבת להכין פעולה והיא אמרה לי שהיא עסוקה ונכין אח"כ. בסופו של דבר הגיע יום חמישי בבוקר ועוד לא היתה לנו פעולה, והיא עוד לא יכולה להכין. ידעתי שכשאגיע הביתה לא יהיה לי זמן להכין, אז ביקשתי מחברה פעולה מוכנה למרות שהיא לא הכי מושקעת. ולא האמנתי למה שקרה בפעולה. דבר ראשון- המד"שית שלי לא הפסיקה להזכיר לחניכות שאני זאת שהכינה את הפעולה הזאת אז זה לא אשמתה שהיא לא טובה. דבר שני- רק אני הייתי צריכה להעיר!! ובגלל שזו לא היתה פעולה מושקעת במיוחד, הן גם לא הקשיבו במיוחד, והיה צריך להעיר הרבה יותר (לא מדברים ככה בפעולות! אם היא מציקה לך את יכולה לבקש ממנה יפה להפסיק או להגיד לנו שאנחנו נגיד לה להפסיק אנחנו לא מוכנות שתדברי ככה בפעולה. אל תפריעו לקבוצות אחרות! וכאלה דברים) ואז כמה חניכות החליטו שמשעמם להן ויצאו להכין כלמיני שלטים לסניף. הן לא הפריעו לאף אחד, אז התעלמתי. כל עוד הן לא מפריעות אין סיבה להעיר להן. ובגלל שהן לא היו בפעולה, לא חילקנו להן את הצ'ופר (וזה כלל אצלנו בפעולות.. לא משהו שהמצאנו באותו רגע..) ואז הן ביקשו שלא נוריד להן את השלטים (וברגע שהן מבקשות את זה זה כבר נשמע מחשיד.. כי בדר"כ אנחנו לא נוגעות להן בשלטים) ואז הלכנו וראינו שלט עם מילים ממש לא יפות (מפאת כבודכם אני אחסוך ממכם את המילים) על מדריכות. אז בהחלטה עם המד"שית שלי הורדנו להן את השלט. וזאת היתה שטות שאני הורדתי. הייתי צריכה להשאיר לה להוריד. (למרות שהיא בחיים לא היתה מורידה, אבל בסדר.) אחת הבנות התעצבנה עלי והתחילה לצרוח עלי באמצע הסניף מול כל החניכות שאני סתם מעצבנת שמעירה על כל דבר ושהיא שונאת אותי ואוהבת את המד"שית שלי כי היא לא מעירה וכו'. ואני ממש אבל ממש נעלבתי. באיזה זכות הבת הזאת אומרת לי את זה?! זאת בת שאני משקיעה בה שעות, עונה לטלפונים, יושבת איתה בשיחות אישיות גם על חשבון פעילויות של הנוער שאני רוצה ללכת אליהן.. מה היא חושבת לעצמה?! בקיצור, חזרתי הביתה ובכיתי מלא. פשוט נפגעתי. ואז בשבת דיברתי איתה והבהרתי לה שזה היה לא לעניין איך שהיא דיברה והיא התנצלה ואמרתי לה שאני בשמחה אשמע הערות אם הן מגיעות בצורה נעימה ולא בצרחות מול כל הקבוצה. אז עם הבת הספציפית הזאת זה הסתדר.
ועכשיו כמה שאלות שאם יש למישו כח לענות אני ממש אשמח.. ושכוייח למי שקרא עד פה 
1- מה אני עושה עם המד"שית? זה הרי לא הגיוני שרק אני אעיר!!
2- אם זה קורה שוב (ויש סיכוי שזה יקרה שוב) איך אני אמורה להגיב?
3- איך אני מחליטה מתי להעיר ומתי לא? אני טיפוס ביקורתי וכל פעם מתלבטת מחדש אם היה נכון שהערתי או לא..
תודה רבה לכל מי שקרא!!
באמת..נפגעתי בשבילך..
היה לוקח יותר מהר. תודה בכל מקרה!