יש שם ילד למעלה.
ילד בודד, מאוד בודד.
הילדים לא משחקים איתו, הם מפחדים.
והוא כועס, מאוד כועס.
הוא לא אשם שיש לו שם מפחיד כזה,
אלוהים.
וההורים אומרים לילדים, אל תתקרבו, אל תשחקו,
רק לסגוד מותר, וגם זה רק מרחוק, הכי רחוק.
והוא רק רצה חבר, מישהו שיחייך אליו, מישהו שיאהב אותו בגלל מי שהוא, לא בגלל מה שעשה ויעשה.
הוא התייאש, אף אחד לא בא, אז הוא התחיל לשחק לבד, חיפש צעצועים.
ומצא כמה, הם היו אותם אנשים ששנאו אותו, שסגדו לו, שלא הכירו אותו, ובכל זאת גזרו עליו חיי בדידות.
אז הוא שיחק איתם, הזיז אותם על הלוח, וסוף סוף היה מאושר.
אבל זה לא הספיק, הוא רצה שגם הם יתייחסו אליו, אז הוא הפיל אותם, חיכה שיבכו, שיתחננו אליו, ורק אז עזר להם לקום.
ולפעמים לפעמים, כשמצא צעצוע יפה במיוחד, הוא לקח ולא החזיר, אף פעם.
ובארגז המשחקים, בעולמנו, אנחנו מתגעגעים, ליפים ביותר מבינינו.
ילד בודד, מאוד בודד.
הילדים לא משחקים איתו, הם מפחדים.
והוא כועס, מאוד כועס.
הוא לא אשם שיש לו שם מפחיד כזה,
אלוהים.
וההורים אומרים לילדים, אל תתקרבו, אל תשחקו,
רק לסגוד מותר, וגם זה רק מרחוק, הכי רחוק.
והוא רק רצה חבר, מישהו שיחייך אליו, מישהו שיאהב אותו בגלל מי שהוא, לא בגלל מה שעשה ויעשה.
הוא התייאש, אף אחד לא בא, אז הוא התחיל לשחק לבד, חיפש צעצועים.
ומצא כמה, הם היו אותם אנשים ששנאו אותו, שסגדו לו, שלא הכירו אותו, ובכל זאת גזרו עליו חיי בדידות.
אז הוא שיחק איתם, הזיז אותם על הלוח, וסוף סוף היה מאושר.
אבל זה לא הספיק, הוא רצה שגם הם יתייחסו אליו, אז הוא הפיל אותם, חיכה שיבכו, שיתחננו אליו, ורק אז עזר להם לקום.
ולפעמים לפעמים, כשמצא צעצוע יפה במיוחד, הוא לקח ולא החזיר, אף פעם.
ובארגז המשחקים, בעולמנו, אנחנו מתגעגעים, ליפים ביותר מבינינו.
