שוב נפלתי.
הרמתי מבט וראיתי אותה מעלי
מביטה בי ושותקת.
זה היה בטעות, מלמלתי
באמת שלא התכוונתי
היא רק הביטה בי והמשיכה לשתוק.
זאת הייתה האבן הזאת, ניסיתי להסביר
כאילו צצה משום מקום
והיא עדיין שתקה.
הנה, לא קרה כלום. תראי
התרוממתי מהאדמה ולקחתי לי כמה שניות להתייצב
זאת הייתה סתם מעידה קטנה, פשוט תשכחי ממנה
היא סובבה את הגב והמשיכה להתקדם שותקת
שוב ויתרתי.
היא בדיוק הסתכלה לצד השני אז הרשתי לעצמי לחפף
הרי זה רק משו קטן ולא משמעותי, לפחות זה מה שאמרתי לה אחר כך
באמת פצפון. אפילו לא נרגיש את החסר
והיא שוב תקעה בי את מבטה בשתיקה.
הרי זה לא שמתנו עכשיו, המשכתי לתרץ
הנה, לא קרה כלום. תראי
הלכתי, והבטן כאבה את השינוי
את רואה, אפשר גם בלי זה
אבל היא כבר מזמן התקדמה הלאה. שותקת
שוב התפרקתי.
לא היה לי כח לפקוח את העיניים
אבל הרגשתי שהיא כאן, נוכחת. כמו תמיד
לא כדאי שתראי אותי ככה, לחשתי בחצי פה
זה יכול לפגוע בשלמות שלך
היא לא אמרה דבר.
באמת, ניסיתי לרמוז לה
אני רוצה רק רגע אחד לבד, בלי החזות המאיימת שלך
והיא כמו תמיד התעלמה ממני, מגיבה על דברי בשתיקה רועמת
פעם כעסתי עליה
למה את תמיד שותקת, הטחתי בה
מילה אחת שלך, אות חיים ממך, רק סימן קלוש
והכל יכול להסתדר
ואת תמיד פה, תמיד בסביבה
רואה כל מה שקורה אבל בכל זאת שותקת. אדישה
למה?
אבל היא כבר לא יכלה לענות
האמת שלי
היא פשוט נעלמה
)
- לקראת נישואין וזוגיות