שאת עצבנית עליו עד עכשיו..

נראלי אחרי שנייה רצת להכין לו אוכל..  

ונו מה ענית לו? (: 

באמת היה כ"כ חשוב לו היה מביא לך יותר מהמיץ ;) 

שולף לי חוברת של ארגון מסויים "המדריך לבחור המתחיל"- 
מה עושים בפגישות 
וכד'..
בדרך כלל
הייתה הלימה בין כמות הפגישות
לכמות הפאדיחות...

אה- ואם מישהו חשב שמעניין לשמוע את המשפחולוגיה מהצד של אמא של סבתא שלו-
-אז לא!
זה לא ממש מעניין....

במקומך מוציא דף ועט ורושם "המדריך לבחור הגומר.."


ויאלה אומר לו ​

שזה נגמר בסוף היא אמרה שזה לא הולך?

או ש-פשוט נשמה?

מרובים היא הצליחה להוציא משפט חצי-ברור ואת ההמשך השלמתי במקומה  ברוך שפטרני

"היה טוב. וטוב שהיה...." 

(: 

מוציא אורות הקודש

וככה לדייט ראשון נשמע בחור רומנטי .. 

להבא תגידי לו שיביא בשר / גבינה במקום תפוצפס..  

@סתם אחת

את יותר ממוזמנת לספר לנו על עוד דברים הזויים.. 

(: 

שיש לך עוד סיופרים הזויים אבל תחסכי זאת מאיתנו, אנחנו מתעקשים ! (: 

אני יזכיר אותך בספר שאני יכתוב על זה.  

פגישה ראשונה, כשאני עוד בטלפון ניסיתי להסביר לו בצורה יפה שזה פשוט לא שייך, אבל הוא התעקש.

אחרי 45 דקות משמימות ולא קשורות שאלתי דוגרי אבל בנימוס: תגיד, למה בכלל שלחת לי מסר (הגיע אלי דרך אתר אינטרנט)? למה היה נראה לך שזה שייך?

והנה התשובה, שגרמה לי לבהות בו ואחרי שהוא הלך לפרוץ בצחוק מתגלגל..:

"הסתכלתי בכל הקריטריונים שיש באתר, לכל קריטריון נתתי ניקוד לפי מה שהיה חשוב לי (נניח- הולכת עם חצאית ארוכה- 5 נק. מתפללת כל יום- 5 נק' וכו'). אח"כ עשיתי חישוב כולל של כל הנקודות וכל הבנות שעברו את ציון 600 שלחתי להן מסר.".

זהו. כאמור- בהיתי, אח"כ התגלגלתי מצחוק ומאז זה הפך להיות מושג אחרי הדייטים: "נו, אז עבר ת'600?"

אולי הוא לא עשה את זה נכון,

אבל בעיקרון יש שיטת ניקוד כזו,

שאמורה להוביל להפקת תועלת מאתרי היכרויות...

אז אצלך 500 עובר?  

וגם מוכחת מחקרית כמנבאת מצויינת. כמובן שצריך לבנות את האלגוריתם בצורה נכונה.

אם היה בנמצא - הייתי שולח אתכם לקרוא את פרק 21 בספר "לחשוב מהר לחשוב לאט" של דניאל כהנמן. אבל בינתיים אספק במאמר קצר המבוסס על הפרק הזה.

באמת שלא היה שום קשר קלוש בינינו.

מעבר לכל - צריך גם "טביעת עין" כוללת;

גם באיבחונים בצבא יש משהו כזה.

לבנות אלגוריתם מובנה בכאלה אתרים... (: 

סיפור הכי מצחיק בינתיים.

אשכרה בסיס נתונים....

זה לקרוא את כל הסיפורים ההזויים, ולקלוט שמתישהו גם לי יהיו כאלה.
נשמע כאילו אין אנשים נורמאלים בעולם =)

תוריד את הידיים.

אין!

ענק!!! 

נראלי אני יחבר אחלה ספר עם כל הסיפורים האלו.

יש לי תחושה שאני יודעת על מי את מדברת  

בפעם הבאה תעיפי אותו לים..  

בס"ד

אם אני יוצאת לפגישה פעם בשנה זה כבר השג,

(רובם נופלים בבירורים- ושלא תגידו שזה סתם, אז דוגמה-

התקשרתי לברר על בחור,הרב שלו אומר לי :"הוא בחור שמח, מזמר ושר, מכין ילדים לבר מצווה, עושה מבצועים,"-
עד כאן נחמד, אבל אז הוא המשיך
"הוא עדין ושברירי, ורגיש, צריך מישהי שתהייה כמו אחות רחמניה, שתדאג לו שבין אותו, שתכיל אותו..."
- כאן ניסיתי להבין מה זאת אומרת,
ולבסוף שאלתי אם הוא נורמאלי.
להלך תשובת הרב :
"האם לדעתך בחור שמצפה שכאשר הוא חוזר לביתו,
אשתו תיגש אליו עם גיגית סבון ונטלה, ותרחוץ לו את הרגליים, הוא נורמאלי?
רק תדעי שאם את אומרת שלא, את בעצם אומרת שהרמב"ם לא היה נורמאלי. "
מה שהיה לי ברור שאם זה הרב שלו, אותו אני לא רוצה להכיר...)

בכל אופן עד שסוף כל סוף הגיע שם של בחור שאמור להיות נורמאלי, 
יצאנו לפגישה. ישבנו. הבחור מראיין אותי, אני משתפת פעולה, ואז מנסה להפוך כיוון, 
(אחרי שעניתי על כל השאלות לשאול גם אותו) הוא 
:"אני יותר אוהב להקשיב מאשר לדבר"- נשמע מקסים לא?
טוב שיעלה נושא לשיחה משהו... כלום. שותק.
הוא הגיע ישירות מיום לימודים, שמשלים לתואר שני. אני שואלת איך היה בלימודים.
הוא עונה :"זו שאלה שיש לה כמה תשובות".
אני :"והן..?"

הוא :"אני אשמור אותן לעצמי".

שוב שתיקה.
אני שוב מנסה להעלות נושא. כלום.
שאלתי אם יש משהו שהוא רוצה לספר על עצמו
הוא :"רוצה זה מושג פילוסופי"

לבסוף נתתי לשתיקה להימשך אולי עשר דרות, ואני רואה שהוא חושב על משהו,

הגבות שלו כל הפנים שלו מדברות, מתלבטות דנות אבל הוא שותק.
שאלתי על מה הוא חושב. הוא בתגובה שורק. 
עוד אחד לאוסף המוזרים שלי... 

אשתו עשתה את זה.

הייתי אישה ובעל כמו הרמבם. 

בכיף הייתי עושה את זה אם לא יותר... (: 

"רצון" הוא מושג פילוסופי.

למען האמת, יש עוד מן המשותף לי ולבחור מההודעה שלך. הבה נקווה שלא יותר מדיי.

למרות שכנראה לא היה בזה צורך.

אבל לפעמים אפשר לרצות משהו במובנים מסוימים, ולא לרצות אותו במובנים אחרים. אם אתה לא עושה משהו שאין לך שום מניעה טכנית לעשות - לכאורה זה אומר שאתה לא רוצה. אבל לפעמים - אוהו - רוצים, ובכל זאת לא עושים. למה? זו בעיה פילוסופית שנקראת "חולשת הרצון". אפשר לומר שזו שטות, ולנמק בכמה נימוקים. בכל אופן, יש כאן המון חומר לקשקוש. מכיוון שאני *רוצה* לקום מחר מוקדם לעבודה... נסתפק בכך. לילה טוב!

 לא מבין בגלל השעה

בס"ד

ואני אחת הפלספניות. אבל תשתף.... 

(סתם נזכרתי. זו נשמעת באמת חוויה לא נעימה... )

בס"ד

אבל יש לי חברה שכמעט לא מבררת לפני שיוצאת,

והבחורים שהיא נפגשה אתם- ה' ישמור.

ככה זה בחיפוש זיווג שני

הבחור השני טיפה מופנם או משהו בסגנון.

אבל נראלי שאם היית מציעה לשטוף לו את הרגליים היה מספר לך הכל..  

בס"ד

לא יודעת, כשראיין הוא שאל שאלות ממש אישיות,
נכנס למקומות שלא היה לי נוח בכלל,

הבחור לומד טיפול בטראומות, והתחיל לתחקר אותי כאילו באתי אליו למרפאה,
האם ועד כמה הנישואין שלי היו טראומתיים, נכנס לכל מיני פרטים אישיים , 

 שלום? עוד לא זכרת איך קוראים לי... 

אולי הוא למד משהו מעניין בשיטות תחקור וניסה ליישם את זה עליי.

זה יכול להסביר את החלק של התשאול שלו...
את החלק השני של "בואי נראה אותך גורמת לי לדבר.."

יושב, מחייך לעצמו... מוזר.

בס"ד

כאמור חברתי יצאה עם חברה יותר הזויים...

למשל אחד ג'נטלמן ברמות,
אסף אותה, פתח לה את הדלת של האוטו, 
דאג שהיא תזמין כל מה שטעים במסעדה, (ושילם)

אמר דברי תורה עמוקים ויפים,
ואיך היא אמרה :"שם שמיים שגור בפיו".

ואז היא רצתה לחפש אותו בפייסבוק, 

והשם שלו בגוגל העלה את "תקדין"- עם תיאורים של פריצות לבתים בהן הוא הורשע.
אז היא ביררה ומסתבר שאכן הוא המדובר...

http://www.takdin.co.il/

(: 

אחרי שבוע שדיברנו בטלפון (אני יודעת שזו טעות, אבל הייתי רק בת 21 בלי הרבה נסיון בדייטים, ולא הצלחנו למצוא יום לפגישה אז יצא שדיברנו כל יום קצת במשך שבוע),

הוא הגיע לדייט במקום שבו למדתי (היייתי במעונות), והלכנו לבית קפה.

ברגע שהגענו הוא הלך להתפנות וחמש דקות אחרי שהתיישב היה לו טלפון ש'הוא היה חייב לענות' ואז הוא אמר שהוא חייב לזוז כי אמרו לו שאחיינית שלו בבי"ח.

לשאלתי בת כמה היא הוא ענה שהיא בת 14,

-"ומה יש לה?" שאלתי

-"בעיות של גיל המעבר"

-"אתה מתכוון אולי גיל ההתבגרות..."

-"לא יודע בדיוק, בקיצור אני חייב ללכת..."

זה היה הדייט הקצר ביותר שהיה לי... 

וכמובן שהוא גם התאדה מעל פני האדמה ולא התקשר מאז ועד היום...

(טוב, היום ב"ה אני כבר נשואה עם ילדים...)

היו עוד הזויים, אבל זה היה ההזוי הראשון אז אני זוכרת אותו  הכי טוב ..

מרגיש שזה יהיה סיפור שתספרי לנכדים שלך בעז"ה... (: 

האולפניסטיות  חולות על חיילים.. (: 

כשהייתי בשמינית זה היה מיד אחרי הגירוש, כמעט כולן אצלנו אמרו אז שמי שהיה חייל בתקופה ההיא היא לא תצא איתו...

בסוף הקורס פסיכו שהיה לנו עשינו מסיבה והמדריכה הציעה שאת העוגות שלא אכלנו נביא למג"בניקים

כולן בלי יוצאת מן הכלל התנפלו עליה בשלילה...

עברו חלפו להן השנים

את כחלק מאלו שגורשו? 

לא נשכח! ולא נסלח!

אני מתאר לעצמי שכל בן יודע מה ההבדל בין שמלה לחצאית

עזוב מה אומרים אני מכיר את הכל. 

וחוץ מחפירות לא הוסיף לי כלום בחיים.. 

(: 

את גם גננת?  

ענק ! ענק !

תשמע - יצא לי לראות עוד כמה סטטוסים שלך. אתה פשוט בעל חוש הומור משובח.. 

חחחחחחחחחחחחחחח

זאת הייתה המטרה.. (: 

במקום לרכל עלינו, אולי בכל זאת פנקי בסיפור ... (: 

הסיפור עם הנדנדה ענק.

ומשער לעצמי שאם היה צוחק במקום לקחת קשה. עד היום היית זוכרת את שמו ושם אמא שלו.. (: 

אצלנו בישיבה התעסקנו הרבה בהכנה לזוגיות, לימודים, כישורי חיים וכו' - שוה כל רגע.

חז"ל הורישו לנו את מסכתות אבות ודרך ארץ ובכלל התעסקו לא מעט בכללי התנהגות בסיסיים והדרכות לחיים.

עם כל הרצון ללמוד עוד כמה דפים בסוגיה חורצת הגורלות של "שור שנגח את הפרה", יש סדר עדיפויות.

ומי שלמזלו לא גדל בחברה מעורבת - לא מכיר אותם לפרטיהם. אפשר להיות אדם מאוד נחמד ואדיב ומכיל ומתחשב, אבל פשוט בלי הידע החברתי הנדרש.

שבנים שמנים.
זה האופי שלנו, שמנים

למרות שגם אני מסכים שיש הרבה בנים מצ'ואיסטים עם רגישות של סלע (חיוך שלם)

חבר שלי שתה קולה בפגישה...פתאום יצא לו גרעפס באמצע הדיבור...חחח פ-ע-מ-י-י-ם

והיא עוד רצתה להמשיך...

על זוג שהיו בחדר ייחוד, ולכלה נשפך קולה על השמלה.

אז חבר אחר אמר: זה עוד בסדר, תחשוב מה היה קורא אם היה נשפך לה הקולה לתוך הפה...

פגישה שניה. הבחור הגיע מהישיבה שלו, כלומר - מרחוק, והגיע בדיוק בצהריים. אז הוא קנה לנו מגש פיצה, בקובוק מיץ וכמה כוסות. חיפשנו מקום לא-הומה-אדם לשבת לאכול בו, ותפסנו איזה ספסל ברחוב צדדי ליד גאולה.

אנחנו יושבים, אוכלים, שותים, מפטפטים. פתאום עוברת איזו אישה קשת-יום ירושלמית טיפוסית, נועצת מבט בבקבוק המיץ שלנו ושואלת אם אפשר לשתות כי היא ממש צמאה. כמובן שהסכמנו בשמחה והיא הודתה לנו וכו'. והלכה.

אחרי כמה דקות היא מגיעה מהכיוון ההפוך (כלומר, חזרה אלינו מאיפה-שזה-לא-יהיה שהיא הלכה אליו) ושואלת: "אפשר לשתות שוב? יש לי כבר כוס..." ושולפת מהתיק את הכוס שנתנו לה קודם. שוב, נתנו לה. ואז היא אומרת: "אני ממש עייפה, אפשר לשבת רגע?" ומכיוון שכמו שני דוסים מצויים היה רווח בינינו, היא התיישבה, איך לא, בינינו. דווקא זרמנו, דיברנו איתה כמה דקות, ואז היא הוציאה סיגריה והתחילה לעשן. פה נשברנו, החלפנו מבטים והחלטנו ללכת, רק מה, אכלנו פיצה - צריך לברך ברכת המזון... אני יושבת עם הסידור ותוך כדי היא ממשיכה לדבר איתי, אני מהנהנת.

השארנו לה את הבקבוק כשהלכנו

גררתי בחור אחד בפגישה שניה לשטוף את הבית של אחי (שהוא מכיר, הוא היה השדכן). סיפור ארוך... זה היה מוצאי שמחת תורה וערב שבת, והם נסעו מוקדם לשבת ולא הספיקו לנקות את הבית וידעתי שזה ממש מבאס את גיסתי. וגם ככה היתה לי רק שעה עד האוטובוס, אז אמרתי למה שלא ננצל אותה יפה.

אז הוא הסכים (הנחתתי עליו את זה על הבוקר), ואחר כך גם נסענו יחד באוטובוס לירושלים, שלוש שעות שעות וחצי נסיעה.

כשסיפרתי את זה לחברות שלי באותה שבת, הן היו בהלם ושאלו אם הוא לא זרק אותי אחר כך. אמרתי שבינתיים לא אבל אין לדעת כי זה קרה רק הבוקר. היום הוא בעלי

חבר שלי ישב בפגישה בגן ציבורי, ושיחקו שם ילדים קטנים בכדור... בקיצור הכדור התגלגל אליהם ופגע לה ברגל

ההיא לא רצתה להחזיר להם את הכדור...שמה אותו מאחרי הגב כמו איזה גננת...

בקיצור...התחילה לריב שם עם הילדים והוא מסתכל וחושב לעצמו  "מה עושים במצב כזה?" 

מדברים איתה
ושולחים ילד לקחת לה את הכדור

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.