אני חובבת מנשאים גדולה (בעיקר משוגעת על מנשא ילקוט), וגם אני הוטרדתי בעבר משאלת רצפת האגן, ופניתי למישהי שאני מחזיקה ממנה לשמוע את דעתה. היא ענתה שככל הידוע לה מנשא פיזיולוגי טוב לא אמור להחמיר מצב של רצפת אגן. בכל זאת נשארתי קצת בתהיות, ואני לא לגמרי בטוחה בעניין הזה.
למרות זאת, אין סיכוי שאני מוותרת על נשיאה אינטנסיבית. מבחינתי, יש לפחות עשרים צעדים לטובת רצפת האגן לעשות קודם, לפני שנטפלים למנשא. דברים שהם הרבה יותר ברורים ומוכחים שמשפיעים עליה ישירות.
דוגמאות? בבקשה:
משכב לידה כהלכתו, שרובו בשכיבה! השבועות שאחרי הלידה הם הכי הכי קריטיים לרצפת האגן (ובהם אני כמובן גם לא משתמשת במנשא. התינוק עליי, אבל לא בעמידה / הליכה);
לידה בלי לחיצות;
התפנות בלי לחיצות;
תרגול יומיומי קבוע;
הימנעות מהרמת דברים שלא בנויים בצורה תומכת לגוף כמו תינוק על הגב. למשל להרים סלקל ביד - אני מתחלחלת כולי מהנזק שזה גורם לרצפת האגן;
חיזוק רצפת האגן לפני כל עיטוש, שיעול, צחוק;
לקום משכיבה דרך הצד.
כל אלה בוודאות משמעותיים לרצפת האגן, וגם אין להם מחיר כבד כמו לוויתור על נשיאה מרובה, שהתינוק בנוי לה וזקוק לה.
אם רק אתחיל לתאר את כל ההשלכות של נשיאה או אי-נשיאה להתפתחות מערכת החישה, המערכת העצבית, פעולת השרירים, המוטוריקה, פעילות המוח, התמיכה הרגשית שתינוק צריך לקבל... אני לא אסחף (גם ככה ההודעה הזאת מספיק ארוכה), אבל בקצרצרה - תינוק ממש בנוי להיות במגע ותנועה על דמות מבוגרת. זה גם עיקר החינוך שלו - להיות צמוד לאדם מבוגר וללמוד ממנו איך פועלים בעולם.
אז מבחינתי אני מוותרת על כל הטוב הזה (או ממעטת בו) רק אם באמת כלו כל הקיצים, מיציתי את כל דרכי הפעולה האחרות, ואין מוצא. בשבילי לראות את עצמי מגדלת תינוק בלי מנשא זה דבר שקשה לדמיין, כמו איך להסתדר לגדל תינוק בלי אחת הידיים... אפשר למצוא פתרונות בעיקרון, ונשים בלי יד הצליחו לגדל תינוקות לתפארה, אבל זה לא דבר שהייתי בוחרת בו כל עוד יש לי ברירה.
כל הנ"ל - לגבי עצמי, לטעמי האישי, ולא בא להגיד שום דבר על אף אחת שבחירותיה שונות. באמת שהתלבטתי אם לענות. אנא ראי את תשובתי רק כשיתוף ידידותי, ובלי שום אמירה מעבר: כך אני רואה את הדברים, ואלו הסיבות שבגללן אני הנחתי את ההתלבטויות האלה בצד.
מה את תעשי? לשיקולך. את השופטת הכי טובה 
)
)