תלוי איפה וכמה עובדים

כשנפגשים חושבים יותר על ההתאמה "השכלית"/ "רוחנית"

כשמתחתנים הכל יורד לפרקטיקה

כך שלדעתי זה הדגש שאמור להניע אותך- עד כמה זה בא על חשבון הבית וכמה זה מאפשר לה פניות אליו.

ובסופו של יום החשוב הוא מידות טובות, וחיבור.. וכידוע בזה אין כללים..

בדקת אם מבחינת סדר ונקיון בבית היא בראש שלך?

בדקת שהיא ואתה רוצים את אותו הדבר בחיים?

בדקת שתוכל לאהוב אותה?

בדקת שהיא תוכל לאהוב אותך?

בדקת את מידותיה?

בדקת את יראת השמיים שלה?

בדקת שמבחינת חינוך ילדים אתם על אותו גל?

.

.

.

.

.

.

.

מקצוע בחיים זה לא בטופ בבדיקת זיווג

דבר נוסף חינוך בגנים זה ממש נח לבעלים ולבית לא שוברים את הראש בקייטנות ושאר מריעין בישין בחופשים

אין דבר טוב יותר לילדים ולגבר מאשר אמא בבית בחופשים. 

בהצלחה אחינו

אם אתה כזה מעשי, עליך למצוא את העבודה המכניסה ביותר שאתה מסוגל לה.

שמא אתה לא מסוגל...? או אז, רק גננת ראויה לך.

ואל תתחיל עכשיו עם לימוד תורה, כי מבחינה רוחנית וערכית כנראה עדיף להיות מורה, גננת, מחנכת.

אז קדימה, תכין את עצמך להיות הבעל המושלם.

מפרנס, מתרחץ כל יום, יודע לבשל כשצריך, לפרגן ולתמוך.

לא מוצא חן בעיניך מה שכתבתי?

אז שתדע שזה בדיוק מה שכתבת, רק מהכיוון השני ובצורה מעט פחות גלויה.

ולענייננו:

אתה חייב להתבגר, להבין מה משמעות קשר של נישואין כמו שכתבו לך פה, להגיע לרמה שתרצה לאהוב ולתת ולבנות בית חם עם מישהי.

אתה נשמע עכשיו כמו מישהו שאף אחת לא תרצה להמשיך איתו כשתכיר קצת יותר.

סליחה על השטיפה, כדאי לך לנסות להשתפר עכשיו ולא בגיל 35.

ועם קצת רגישות היית נמנע מלשאול את השאלה הזאת ומחליט לעצמך.

יש דברים שחושבים אך לא כותבים.

אני אישית בהיטק, ועכשיו אחרי לידה לא רואה את עצמי חוזרת לעבוד ודי תקועה.

ולעומתי יש לי שכנה גננת, היא מקסימה וחכמה ותענוג לדבר איתה, והיא כן חוזרת לעבודה בקלות - מעט שעות וחופשות.

ותמיד יש את הדברים הלא צפויים, מחלות, קשיים רגשיים אחרי לידה, הרמה של הארגון בבית, ועוד אינספור דברים שלא תדע מראש. חתונה היא לא שותפות עסקית.

שוב סליחה על הבוטות, אני הראשונה שחבטה בך ככה, אבל השאלה שלך כל כך מעידה שאתה צריך להשתפר.

תגובה מצויינת ובמקום

כשאני קורא את השאלה הקודמת שלך בפורום על כך שאתה רוצה להיות תלמיד חכם שלומד תורה עד ועד בכלל

אתה גם רוצה שאתשך צעבוד בהיי-טק כדי שתפרנס אותך...

נשמע לי קצת הזוי 

לדעתי המציאות צריכה להיות קצת הפוכה

אם אתה תעבוד בהיי-טק ותתפרנס טוב ותיתן לאשתך להיות בבית ולגדל את הילדים 

גם אם תשב ותלמד בלילה 4 שעות הלימוד שלך יהיה יותר טוב מהלימוד של כל אברך אחר שלומד כל היום ותוך כדי לימוד חושב על החובות ועל ההלוואות שיש לו...

ואם תהיה רציני אז גם תהיה לך סייעתא דשמיא כזו שהקב"ה עצמו ידאג לך לרווחה כזו שתוכל לשבת וללמוד תורה מתוך עושר

תחשוב על זה שהשמחה האמיתית תהיה לך אם אשתך תהיה מאושרת ואם תתפרנס בכבוד ותלמד תורה בכל רגע פנוי שיש לך

בהצלחה

יותר חשוב פרמטרים אחרים: מידות טובות, יראת שמיים, השקפה דומה פחות או יותר, כימיה וכו'.

לדעתי גננת בכלל לא מעיד על שטחיות, לעבוד עם ילדים זה קשה ודורש הרבה הבנה לנפש הילדים. יש שם מספיק עומק. כמובן שזה תלוי גם בבחורה. כמו כן, זה מקצוע שמאוד מתאים לאמא מבחינת החופשות וכו'. זה יתרון!

בהצלחה רבה!

תודה לכל מי שהבין מה שאלתי וענה. אשמח לעוד תגובות שעונות על מה ששאלתי.

ומי שענה לא הכי לענין - לא נורא, באמת לא פשוט להבין את מי שמולך ע"פ הודעה אחת בלבד.

שאלתי על פן אחד של מה שאני בודק, וברור שיש דברים אחרים יותר חשובים. אבל אני מבקש להתעלם מהם בשאלה הזאת.

ובאמת אני לא מעדיף שאשתי תעבוד בהייטק וכד', אני מעדיף הרבה יותר שתעבוד בעבודה שבה יש התפתחות אישיותית ועזרה לאנשים, כמו עובדת סוציאלית, יעוץ וכד'. רק כדי לחדד את השאלה הזכרתי מחשבים. לא חשבתי שאנשים יתקיפו אותי על דוגמאות כאלו. 

כשאמרתי שהגננות הוא מקצוע צנוע, התכוונתי שהסביבה בו טובה מצד ערבוב גברים ונשים, ולא מבחינה כספית, טעות שלי שלא פרטתי. הנושא של גודל ההכנסה טפל.

וד"א אני מתכוון לפרנס בעזרת ה' יתברך, יש שני תחומים שאני מתכוון להתמחות בהם (באחד אני כבר כזה ב"ה), ושניהם מכניסים טוב מאוד כל אחד בנפרד. 

חברים לא לשפוט ע"פ הודעה, אם הייתי יושב לכתוב את כל המערך המחשבתי שלי על בירורים לשידוכין וחיי משפחה זה היה לוקח זמן.

ואגיד בכנות - היו כאן תגובות שהיו יכולות להתנסח בצורה יותר נעימה "לאוזן" (ומה ההגיון בבקשת "סליחה על הבוטות" אם בכל זאת שלחת את ההודעה? יש בן אדם מאחורי המקלדת), לעניות דעתי תגובות תקיפות גורמות לכך שאנשים יחששו לשאול כאן, וחבל כי יש כאלו שצריכים עזרה.

אבל עכשיו קראתי שוב את ההודעה שלי, ופתאום אני קצת מבין אתכם - אני ממש מופתע לקרוא את המשפט האחרון שכתבתי... לא מעניינת אותי עבודה "נחשבת". אולי זה בגלל השעה המאוחרת. 

כל טוב

מבחינת עומק וכד'- זה תלוי באופי כמו בכל אחת. אישית- הבת שלנו אצל גננת שיכולה מבחינתי להיות המחנכת שלה עד התיכון. אישיות מדהימה ומפליאה שמנהלת גן לא יאומן ברמתו ובעומקו.

מבחינת פרנסה- זה דווקא מקצוע מצוין לאמהות. עבודה עד 14:00 שנחשבת משרה מלאה, ושכר יפה מאוד.

לא עיניין של רמה, נחשב או משהו בסגנון.

אבל אני בהחלט חושבת שהרבה פעמים מקצוע משקף אישיות. כמובן, בכלל לא כולם אבל לדעתי אצל הרבה מאד.

לא שגננות הן שטחיות , ויש לי הרבה חברות כאלה, אבל הן כן יותר פשוטות, זורמות, פחות מתפלספות ובוחנות כל דבר. אני נהנית להיות איתן כשבא לי לזרום ככה בכיף, אבל שיחות עמוקות ו"חופרות" בד"כ פחות הולך לי איתם (למעט עם אחת מהן שיותר).

אני גם חושבת שלרוב מי שבוחרת את המקצוע הזה, היא כן בנאדם פחות ריאלי (וראליות כידוע היא חלק מאופי) ולכן מישהו שהוא כזה וזה חשוב לו הגיוני שהוא ירצה לברר דבר כזה. אבל כמובן, לבדוק...

הילדים טוב אם לא טוב מאוד ואני מאמין שגם הניסיון עם הילדים תורם.  ומצד שני ,הייטק ,שכר יותר טוב ודאי שזה גם יתרון.

נכון שמי שעובדת עם ילדים חייבת להיות עם גישה אליהם לרוב (יש לצערנו גם גננות שלא) ומי שעובדת במחשבים חייבת שכל כדי להבין אותם ולכן סביר שהיא חכמה,

אבל מכאן ועד להחליט לפסול בחורה כי היא לומדת מקצוע מסויים ארוכה הדרך..

אני מכירה לדוגמא מישהי שהיא טיפוס מנהל,חכמה מאד ומעט קשוחה והיא גננת (בגן היא שונה מאיך שהיא במציאות)

ומישהי עדינונת שבקושי שומעים אותה שעובדת במחשבים.

מה שאומר שכדאי לברר על הבחורה ולא על המקצוע שהיא לומדת\עובדת בו..

אם תתחיל לפסול על מקצועות לא ישאר לך עם מי להיפגש. לא חבל לפסול סתם בנות פוטנציאליות?

ומה זה בכלל עבודה נחשבת?העיקר הפרנסה ושיהיה סיפוק לאישה.. (לפעמים יש גם הסבת מקצוע כי העבודה לא מתאימה לבית)

ומבחינת פרנסה- כמו שכתבו לך אתה אמור לפרנס וממש לא האישה.

אם שניכם תעבדו עד שעות מאוחרות מי ישאר עם הילדים בבית? עבודה במחשבים היא לרוב עד 5-6

אתה מתכוון לטפל בילדים בזמן הזה?

וחוץ מזה, הרבה פעמים בכלל לא מוצאים עבודה. ואז ממילא הולכים על מקצוע שונה ממה שהתכוונתם או נשארים בבית..

נכון שיש אילוצים בחיים, אבל ללכת לכתחילה על פסילת בחורות בגלל העבודה שלא "נחשבת" זה לא הכי חכם במחילה.

העיקר שאעבוד במקצוע שמשמח אותי ויתן לי סיפוק.

הכי חשוב לחזור הבייתה לאישה שמחה ומרוצה., וזה ממש לא קשור לשעות או למשכורת.

מה אתה רוצה? כבוד? כסף? ואז... מי ישמור על הילדים שיחזרו מהגן? ביבי סיטר? מי יהיה איתם בחופשות?? מטפלת פרטית??

מה שעות העבודה של רואת חשבון?

אני חושבת שהבעל צריך להיות המפרנס הראשי והאישה פחות שתהיה פנויה יותר לילדים בבית. ומקצוע של עובדי הוראה לא פשוט בימנו אך מבחינת השעות והחופשים כמובן שעובדת הוראה תהיה פנויה יותר בבית.

אבל זו דעתי....

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב