מה שכן מנקודת מבט דתית יש חובה 

בעיקר לגבר .  

זה לא מצריך לעבור על ההלכה חלילה...

לפעמים אני אפילו חושבת על זה או כיוון דומה... ואפילו גיליתי שלא כל מי שבוחר בזה בן 35+... ויש צעירים שפשוט רוצים להיות הורים וזה מסתדר להם...

מי אמר שהיא מאותגרת פוריות?[או הוא]

יש אופציות לפני זה..[ללא מגע, וחס ושלום מה שכתבה הבחורה לפני..]

וגם לא בטוחה שזה המקום לדון בכך.

אפשר לעשות פעולה דיי פשוטה שלא דורשת מגע, והאמת אפילו לא התערבות רפואית הרבה פעמיים- במילה הכי יפה "הזרעה"..  פעולה פשוטה שהרבה פעמיים אפילו לא הולכים או נעזרים ברופאים בשבילה....

בקצת מחשבה[בדיוק כמו המחשבה על הרעיון המזעזע מקודם] אפשר לחשוב על זה, הרבה יותר לוגי מIVF ודומיו..

והמסקנה שלי ... לפחות כרגע זה לנסות לא לשפוט את עצמי יותר מידי.. כרגע אני זקוק לקשר.. למה? .. לא יודע.. אני רוצה שיאהבו אותי.. אני רוצה לאהוב ולהעניק..אני רוצה לחבק מישהי ולומר לה כמה אני אוהב אותה.. אני רוצה חבר שיהיה איתי ויתלווה אלי להמשך החיים שלי... זה אומר שאני אגואיסט?!.. לא! זה אומר שאני נורמאלי וברוך ה' עם נטיות בריאות..

להיות מוכן? לא יודע אם יש שלב בחיים שאומרים.. "אוו עכשיו אני מרגיש מוכן".. אני מניח שאם מגיעים לגילאי ה 20+ אז באיזשהו מקום מוכנים.. ואם לא אז זה יתברר תוך כדי תנועה.

 -- מה שאני בא להגיד זה שלא בהכרח צריכה לצאת איזה בת קול מהשמיים ולומר לי שאני מוכן והכל 100%...לצורך העניין אני טיפוס שנוטה להתבחבש עם עצמו יותר מידי...וכמובן שזה לא הכי פשוט..ואפילו הורס כמה קשרים טובים שהיו לי.. אבל זה מה יש.. נכון..אני עובד על עצמי וכו'.. אבל מצד שני אני מבין שמה שיש לי עכשיו אלה הם הכלים שלי ועם זה אני אמור למצוא בת זוג ולהתחתן.

חבר שלי פעם אמר לי את זה וזה נחרט לי בפנים... -- נכון..העולם הזה הוא מלא סיבוכים ובלבולים.. אבל ככה זה אמור להיות מלכתחילה! זה שיש אנשים שיותר פשוט להם.. תפאדל אני שמח בשבילם.. אבל אצלי זה עובד אחרת וככה זה צריך להיעשות.. גם הסיפור חיים של יעקב אבינו לא היה הכל פרחים ופרפרים.. אבל יחד עם כל הסיבוכיות הזו והבלבול הזה הוא הצליח להקים אומה.. או אולי אפשר להגיד שמתוך זה שהחיים שלו לא היו פשוטים והוא יתמודד העם זה, זה עצמו הסיבה לכך שהוא הצליח להגיד לאן שהגיע..

באמת שמה שאת מרגישה זה בסדר..מקווה שעזרתי ..

בס"ד

זה דווקא מוציא דברים טובים לרוב.

כמו שברנדי22 כתב, יש אנשים שהם פשוט ככה. אנשי תהו. וצריך לקבל בשמחה את העולם המתוסבך הזה שלי..

לנסות לפרק לגורמים- האם אני מסוגלת ליצור קשר בריא? האם אני מחפשת להעניק ולא רק לקבל?

אני מבינה את החשש שלך. שאולי זה מגיע רק מתוך החוסר.. אני חושבת שהזהירות שלך היא חשובה ומדהימה! לפעמים אנחנו נכנסים לקשרים מתוך תלותיות כלשהי. אני זקוקה למישהו שיהיה איתי, ואז לא משנה מי יבוא העיקר שיבוא.

וזה באמת מפחיד. שהשיקול דעת יברח פתאום.

לפעמים לפחד הזה אין באמת ביסוס חזק במציאות, אלא אנחנו רק מחמירים עם עצמנו לשווא. כשגם אם אולי בפנים בפנים יש לי כמיהה משוגעת לקשר, אבל בפועל השכל שלי הוא זה שמנהל את מעשיי. 

ואז צריך לגרש את הפחד. להתחזק באמונה, ולנסות: לשמוע הצעות, לברר, להיות עם היד על הדופק שהשכל שלי בתמונה..

ולפעמים באמת אנחנו נמצאים באיזשהו קושי נפשי כזה או אחר. או אולי סתם שבויים בתרבות הזאת שחודרת לנו לכל פינה ומעוררת בנו את הרצון הזה. במקרים כאלה, כדאי לחזק את האישיות העצמית שלי. אני לא תלויה באדם אחר, לא תלויה בקשר אחר. להעניק לעצמי המון חום ואהבה. ובמקביל ללמוד על זוגיות מהמבט הפנימי והעמוק שלה, לחזק את הרצון המושכל לקשר.. ולא לפחד- לאט לאט כשאני מרגישה בפנים שאין בי תלותיות אז להפגש.. זה דורש המון מודעות, ועדיין אין רגע ודאי. זה פשוט להעז עם המון תפילות שאני לא טועה. ובע"ה תזכי לבעל מקסים ואוהב.

העיקר זה אמונה.

זו דעתי. מקווה שהועלתי.

אני פשוט מספיק אמיץ כדי לא להיבהל ממה שקיים אצלי... נכון, כרגע אני נמצא בתקופה מאוד מבולבלת בחיים שלי ואני טיפוס שנוטה לחשוב ולהתפלסף יותר מידי.. אבל זה לא מכניס אותי לשום הגדרה חיצונית (גם היא נכונה לשעתה).. כי זה פשוט לא נכון!!

אני יודע שלא ממש התכוונת לכך.. אבל זה מספיק חשוב כדי לנצל"ש למען ילמדו -

                       הבעיה הכי גדולה שיכולה להיות לילד שגונב מידי פעם, זה שהוא יאמין שהוא גנב.. 

​

לגבי המוכנות, ר"מ בישיבה התיכונית שלנו (שהספיק בינתיים לחתן בת..) אמר לנו שגם עכשיו הוא עדיין לא מוכן להיות אבא.

בעיקר צריך לחשוב אם את מסוגלת לנהל מצבים שונים בחיים באחריות. זה לא דבר נדיר, או שצריך לפחד יותר מדי שהוא לא נמצא. סך הכל זה רגיל ונורמלי.

והקב"ה יביא אותו בסוף בדרך שלו.

בהצלחה, בנחת ובהחלטות נבונות!

שאם מבררים אותו נכון אז הוא מורכב מהמון נתינה וגם קבלה -בעצם הדדיות. ולכן הוא לא רצון אגואיסטי. הרב קוק בכמה מקומות בעיקר במידות ראיה מדבר על זה שהאהבה של אדם לזולת היא לא חיצונית לו אלא היא מצב בו אדם לוקח את האהבה שלו לעצמו (יענו אגואיזם) ומרחיב את האהבה הזאת למעגלים יותר רחבים- בת זוג, עם ישראל וכו' זאת אומרת מרחיב את המעגל של ה'אני' שלו. ככה שבעצם צריך לראות שהאהבה של אדם לעצמו ואגואיזם זה לא דבר רע כי זה המקור לכל אהבה של אדם גם כלפי ריבונו של עולם.

אז את לא מחפשת קשר מאגואיזם אלא מצורך נפשי לבנות קשר הדדי בו תוכלי לתת ולקבל בצורה אמיתית, וכדי לצאת לקשר של אהבת הזולת אדם צריך לאהוב את עצמו.

בהצלחה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.