כשהשו"ע מדבר על לא לשמוע שירים של גוים הוא מתכוון רק לשירים שדרכם עובדים ע"ז...

עולם הניגונים החסידי בא ממקום שונה לחלוטין משאר המוזיקה שיש בעולם (ולא רק גוים...)

ניגון הולחן כולו לשם ה', ולכן גם כשמנגנים אותו/שומעים אותו בעצם מקדשים את שם ה' בעולם, ואפשר להרגיש את זה בחוש.

צריך להזהר משירים בעלי תכנים שליליים, שהם פוגמים בטהרת הנפש, שרוצה בקרבת ה' ית'.

ועולם הניגונים הוא רחב מאוד...

לא רק חב"ד מלחינים, אלא לכל חסידות יש את סגנון המוזיקה שלה, עולם מעניין מאוד

גם ר' נחמן הזהיר לשמוע נגינות ממנגן כשר. וב"ה היום זה לא כ"כ קשה. יש המון מוזיקה יהודית בכל מיני סגנונות.

אבל רק ניגוני חב"ד? טוב, זה קצת מצחיק...

בעזהי"ת

יש ספר של גיא צבי מינצ שנקרא ניגון כשר, מומלץ מאוד!

הוא מסביר בפירוט את כל התהליך שהניגון עובר מהנשמה עד שהוא יוצא מהפה, ומהשמיעה עד הכניסה לנשה, בצורה פשוטה וברורה.

בסה'כ אני שומעת שירים טובים ואני לא שומעת לועזי.

אני ישמח אם מיישהו יביא לי קישור לניגונים של חב'ד אבל בוואקלי כי עכשיו שלושת השבועות.

זה מנגינה מאד יפה..

לפעמים אני מזמזם אותה לעצמי או מנגן אותה במפוחית או בגיטרה...זה בעיה?

בס"ד

היא בטח לא התכוונה שום ניגונים חוץ מניגוני חב"ד,

אלא שום ניגונים חוץ מניגונים טהורים.

עולם הניגונים מתחלק בדיוק כמו שאר הדברים בעולם:

א. מציאות של קודש הקודשים- קריאת התורה על פי טעמים.

ב. מציאות של קודש- ניגונים קדושים- שזה אומר כמה אפשרויות

1- חיבר אותם רבי. כמובן לא חייב להיות רבי חב"די. יש ניגונים המיוחסים לבעש"ט,
ולמגיד ממזריטש, ולאדמור מקרלין, ומסטרשלע (אם כתבתי נכון..), ניגוני ר' הילל מפריטש, ועוד.

2- ניגון שחיבר חסיד, והרבי נתן לו אישור, עד שלעיתים הניגון נקרא ניגון של הרבי, כשבאמת חסיד חיבר אותו.
(כמו ניגון הצמח צדק המוכר, שבפועל חיברו חסידי הרבי הצמח צדק,)

3- ניגון שהיה ניגון של גויים, אך הרבי או לצורך העניין הצדיק בירר את ניצוצות הקדושה הטמונים בו,
ולקח אותו לקדושה. כמו ניגונים רבי של רועים באוקראינה.
(לפעמים החסידים עשו את הבירור אבל הרבי נתן לזה אישור, אז זה עבר דרכו)

4- ניגון שהיה קדוש מלכתחילה אך נפל לקליפות והצדיק פדה אותו- יש כמה ניגונים המיוחסים לבעש"ט הקדוש,

שנפדו באופן הזה.

מה שמשותף לכל סוגי הניגונים הנ"ל זה שבעצם הם מזככים לנו את הנפש,
מרוממים אותנו, ומעניקים לנו מסר רוחני טהור,

שהיות והוא לא התלבש במילים, הוא גם לא מוגבל בהבנה שלי.

ג. סוג אחר של ניגונים שכעיקרון אין בעיה לשמוע אבל זה כבר לא אותה רמה,
זה ניגונים שחיברו יהודים מתוך רגעי התעלות בעבודת ה'.
לנו כאנשים נטולי רוח הקודש אין אפשרות לקבוע בוודאות, לאיזה מקום רוחני הניגון הזה שייך.

זה גם יכול לנבוע מהמקום של הנפש הטבעית של היהודי שמעורב בה רע וטוב, 
לכן זה יכול להיות מהמקום הטהור של הנפש הטבעית, שהוא בסדר גמור, אבל לא קדוש,
ולכן ההשפעה של הניגון הזה על השומע תהייה תלויה בכוונה של אותו אדם, ממש כמו שאוכלים בשר כשר,

וזה יכול לעלות לקדושה, על ידי אכילה לשם שמיים וכ',
ויכול להיות בבחינת זולל וסובא חלילה, כשאנו בוחרים לרדת עם זה למטה.  

ד- ניגונים שקשורים לטומאה, ידוע שבטקסים של עבודה זרה השמשו הרבה במקצבים מסוימים,

שעזרו ל "כהנים" של הע"ז להיפתח "רוחנית"- ויש דבר כזה רוחניות של הסטרא אחרא, 
 ועוררו בעצמם השראה לדברים הנ"ל.

הרבה מהמוסיקה השחורה למשל הושפע במקורו מהמוסיקה של הע"ז האפריקאית.

(בשינויים וכ' כמובן, אבל מקצב מסויים שגורם להשראת רוח טומאה נשמר)

מעבר לכך אנשים רגישים יכולים לחוש איך מוסיקה מסויימת יכולה לגרום לתחושות מסויימות,

 לפתיחות יתר, לקלות דעת, לעניינים לא צנועים וכ'.

ומנגד כל סרט אימה שתקחו- אם תורידו ממנו את העריכה המוסיקלית- הוא יאבד 80% אם לא יותר,

מחוויית האימה שבו.
ולהפך, אם תשמיעו רק את המוסיקה המפחידה ללא הסרט-
זה כבר יכול לתחושות מחוסר נוחות מטרידה ועד לאימה ממש.
כמו כן יש מוסיקה שמעוררת את הנפש לאלימות. 

 יש אנשים שיותר רגישים לכך ומודעים להשפעה הזאת, יש אנשים שפחות.

אבל ההשפעה קיימת- כי גם כאן המסר הרוחני עובר ללא צינזור של שכל או בחירה.

(חוץ מהבחירה לא לשמוע)

והמסקנה מכל האמור:

יש כאלו - ואני בתוכם- שמשתדלים לשמוע אך ורק מוסיקה קדושה, כי אם כבר משמיעים מוסיקה בבית,

ויש אפשרות שזה כל כך ישפיע לטובה וירומם וכ', למה חהסתפק בפחות מכך?

אם זאת גם ניגוני תפילה של חברה מוכשרים בימנו, מתקבלים באהבה. (למשל יונתן רזיאל),

עם זאת נמנעים משמיעת שירים שהמילים שלהם קודש, והמנגינה הפוכה.

איך אפשר לדעת שהמנגינה לא באה ממקום טהור, הרי אני עדיין לא זכיתי לרוח הקודש?

לי יש מבחן מאד פשוט. מספיק לחוש איך המוסיקה הזאת גורמת לי לזוז....
ואם זו מוסיקה לא קצבית- אז אני בודקת אם אני מסוגלת להתפלל בכוונה אחרי ששומעת אותה.

(באמת הרבה פעמים לפני תפילה אני שומעת ניגונים קדושי, ואז התפילה לגמרי אחרת)

גם מי שלא מקפיד עד כדי כך,

כדאי להימנע ממוסיקה שבאה ממקומות שהם הפך הטהרה.

ואגב לפי ההלכה אסור לשמוע לא רק שירים של ע"ז שמקורם בכנסיות וכ',

אלא גם שירי עגבים.... וזה כבר לפני החסידות מסנן 90% מהמוסיקה המודרנית של הגויים...

וגם יש מצבים ונפשות מיוחדות שיש להם את הכוח והשליחות לברר ניצוצות של קדושה,

גם במקומות של המוסיקה הלא טהורה מצד עצמה, וזה בדרך כלל עובד בהשגחה פרטית.

(זאת אומרת הקב"ה מכוון את האדם לשם)

אבל לכתחילה אין למי ששומר נפשו מדברים לא טהורים לחפש שם.

מקווה שזה עזר

את יכולה למצוא את המשפט בדבריה שהעלה לך את הטענה הזו????

בס"ד

מעתיקה ציטוט: 

"אם זאת גם ניגוני תפילה של חברה מוכשרים בימנו, מתקבלים באהבה. (למשל יונתן רזיאל),"

ורק עכשיו שמתי לב לשגיאת הכתיב שלי,

כמובן שהתכוונתי "עם זאת".

אולי מכאן הטעות...

ותודה חיה

בחבד, שהמקור לניגון היפה והקדוש, מגיע משיר שניגנו בבית המקדש. לכן לא בכל הזדמנות שרים זאת, אלא רק בארועים

מיוחדים, כמו הילולא או יום הולדת של אחד מאדמורי חב"ד - שזה יום/ימים מסוגל/ים להתעלות בו רוחנית וגשמית יחד.

בעיקרון יש כאלו ששומעים רק ניגוני חב"ד.

כי הניגון הוא קולמוס הנפש וכשאדם מלחין מנגינה אז הוא מכניס את תוכו לשם ואת נפשו ואז כשאת שומעת שיר של אדם אז גם אם את לא מרגישה, הנפש שלך מתחברת לניגון וזה משפיע- אם הלחן נכתב מאדם עצוב אז יהיה הרגש עצב, אם זה שיר שנכתב במנגינה גסה אז זה גם כן משפיע...

וגם אמרו שאפילו שזמר הוא חרדי אין לסמוך עליו 100 אחוז כי הוא לא רבי כי רק בכוחו של רבי להעלות ניגון לקדושה. 

כנ"ל גם לחסידויות אחרות.... כשאת מנגנת ניגון של רבי מסוים את מתקשרת לנפשו.

אז יש אפשרות להחליט למי להתחבר- לזמר מסוים או לרבי.

אני אישית לא שומעת רק ניגוני חב"ד אבל ישלי חברות שכן.

של ר' אהרון מקארלין סתם דוגמא...

בכללי יותר...צאנז, בעלז, ברסלב, ועוד... למה רק חב"ד? וכי כל השאר חשודים בחוסר קדושה?

פשוט כל אחד ששומע ניגון מרבי מסויים אז הוא מתחבר לנשמתו, כל אחד יבחר לאן הוא מתחבר.

ר' שנקר ור' פישבין זה סגנון קצת אחר...

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.