כדי שלא יהיה משעמם והתבטלות, ושהחופש שלי לא ייראה כמו סרט-שינה-סרט-שינה ושוב.. 

כדי לנצל את החופש באמת

"תמיד יש לאן לשאוף, לאן לגדול, איפה להשתפר. תמיד יש מה לתקן. זוהי עבודה עצמית יומיומית, הדרך היא להתמיד בכך ללא ייאוש ופחד.."

אכן, תמיד יש.

הנפש שלך רוצה כנראה דברים גדולים יותר מהתנדבות חד"פ או משהו.

תנסי לחשוב מה חסר לך? איזה יום כן הרגשת טוב עם עצמך כשהלכת לישון? מה היה בו? (בכלל בחיים..)

האם זאת המסגרת הפורמאלית? לימוד תורה? פרוייקט שהקמת בעצמך? משהו עם המשכיות ביום לאחריו? עבודה פיזית?

ומצד שני- תלמדי להסתכל על מה שעשית ולומר תודה. להעריך את עבודתך!! לשמוח במעשייך!! את עושה המון טוב!

יכול להיות שמה שחסר זו המשמעות בזמן שאת עושה משהו. תנסי לחשוב כשאת בדרך לכל דבר, למה את הולכת לשם? מה המטרה שלך? אם זו התנדבות אז כדאי ללמוד ולהעמיק על חסד ונתינה, ואם זה מפגש עם חברות אז לחשוב למה ועם מי ולשם מה..

עוד נק' למחשבה- בכל סיטואציה אנחנו יכולים להיות בסיטואציה בצורה טכנית בלבד. (DOING) לבצע אותה על הצד הטוב ביותר, שהכל יהיה מקסים.. אבל בפנים זה לא מאה אחוז. ואנחנו יכולים ממש לנכוח בסיטואציה. לחוות אותה, להיות שם עם הלב והנשמה לגמרי.. (BEING). שימי לב שאת נוכחת במקומות שאת בהם..

וטיפ לסיום: לכתוב כל ערב 5 דברים שהיו היום ושאת מודה עליהם לד' יתברך.. תמיד מומלץ.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....