שוב חוזרים לשגרה, לפחות עד הרצח הבא.
מה שהכי הפריע לי, זה שאם הנרצח הוא חבר/קרוב/מכר, אז אתה מרגיש פגוע ודואב, אבל אם לא אז אתה במצב כזה של- אוקיי, עוד יהודי נרצח, באמת כואב הלב, באמת צריך לעשות שינוי, אבל חוץ מכמה ליקיים לפוסטים בנושא, או במקרה היותר טוב- נצא להפגנה שמתקיימת, אבל חוץ מזה, זהו, תאמת אין יותר מדי מה לעשות... יש לנו נציגים, והם עושים(או אמורים לעשות) את העבודה, אנחנו ממשיכים בנוהל, בהרגל, את שלנו...
אז לא, ממש לא.
הרשו לי לשאול שאלה- מה ההבדל, או יותר נכון- מה הקשר בין מלאכי רוזנפלד, דני גונן, דוד בר קפרא, אחרים שנרצחו השנה, אייל, גיל-עד, נפתלי, לוחמי צוק איתן, לוחמי הגבול, ושאר בנינו ובנותינו שהקריבו את נפשם על הארץ הזאת?
תשובה- הם יהודים(או יותר נכון ישראלים-להל"ן ישראל- זרע יעקב).
כן כן, הם מתו כי הם ישראלים, וזה לא באמת משנה איפה הם גרים.
לאותם מחבלים ארורים, לא באמת משנה אם הישראלי חי בתוך ה"קו הירוק" או מחוצה לו.
מה שמשנה לאותו צורר זה העם שלך.
הרוצחים, הם רוצחים, והם רוצחים כל מי שבעם שלנו- לא חסרים פיגועים לצערנו בירושלים ב"מרכז", בדרום ובצפון.
אנחנו לא קולטים את זה עד הסוף!!! – זה ממש "איין" להרוג, להחרים, לקלל, לבזות, להשפיל, לעקב התפתחות פיזית ורוחנית, לנתק אותנו ממקורנו(מיסיון)- תחת מסווה של נאורות, קידמה, תרבות, הומניות, זכויות אדם ואזרח.
"זכויות אדם ואזרח"? ברור שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות ומקום בעולם, עצם הצורך להזכיר את זה זה מראה כמה אנחנו חולים, אבל מזכויות ועד המקום של מה ההבדל בין ישראלי ל"אדם אחר שלא מעמי", המרחק רב.
אנחנו חולים, והמחלה הזאת ד"א לא תפסיק פה, אלה תמשיך עד מצב שאדם יציל כלב(כלבו שלו כמובן) ולא חיי אחיו!
נחזור לנקודה- לא רק שהשוואת חיי אותו אדם לחיי אחד מאחינו לא נכונה מהיסוד, יתרה מזאת- יבוא יום, אחרי שישביעו אותו ב"נתחי ההתנחלויות" שהרעב ימשיך לכרסם והוא ידרוש לחזור לכפרו שקבור תחת גרדי השחקים שבעיר הלבנה, מה יגידו אז? האם גם אז יגידו שזכויותיו שוות? אשמח לראות מה יקרה אז..(לא באמת, אחיזתנו בת"א חשובה לא פחות מאחיזתנו בכל שטח אחר בא"י).
בואו ונביט רגע בטענתו של אותו דורש-
לכאורה, יש צדק רב בדבריו!
ישב לו הרצל, הגה רעיון של מדינה ליהודים, הוחלט לבסוף שהיא תהיה בציון, והופה, קמו לנו זכויות פה!
למה שאותו אדם, שבאמת אחרי דורות שחיי וגדל פה, יצטרך יום אחד לקום וללכת בגלל איזה ציוני?? איפה הזכויות?!!!
אז לא, זה לא עובד ככה-
הסיבה שאנחנו חיים פה לא נובעת בגלל איזה ציוני אחד יותר או פחות(משמע מדברי שאני מזלזל בהם, אך כוונתי רחוקה מכך מזרח ממערב), הסיבה שאנחנו פה טבועה בשורשנו- אנחנו ישראלים, אנחנו מתאימים מעצם היותנו, לארץ שלנו- ארץ ישראל.
וזה בכלל לא קשור לשום חוק/הצהרה/הכרה זאת או אחרת.
זה קשור אלינו, קשור ממש.
אנחנו לא נלחמים על הארץ הזאת בגלל איזה חוזה מדינה, אנחנו נלחמים על קיומנו ממש.
במשך 2000 שנה אנחנו חולמים על הארץ הזאת-" כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֢וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שמחה שירו לנו משיר ציון, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר"? (תהלים פרק קלז), כל הגלויות אנחנו כוספים אליה, כל הפוגרומים לא מצליחים להוריד לנו את הראש, אנחנו, חלק מאימפריה שבה "משתתפים" אדם הראשון, נח, אברהם, יצחק, יעקב(ישראל), 12 השבטים, יהושוע, שופטים, מלכים, נביאים, חז"ל, רש"י, הרמב"ם, הבעל שם טוב, הרב נחמן מברסלב, הרבי מחב"ד, הרב קוק
איך לא נלחם על היותנו אנו???!
כותב הרב קוק באורות, בפרק שבו הוא מסביר על א"י, השורות הראשונות(רק התחלת הדיבור על הארץ)-
"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני.
ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר-חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה"
הרב קוק, "האבא" של תורת דורנו, שגידל וממשיך לגדל בנים שמוכנים למסור את נפשם לא רק על חייהם, אלה בעיקר על המשכת חיי האומה, שכולם בדורו הבינו את מעלתו, וכיבדוהו, כותב במפורש הא"י היא אנחנו, ואנחנו זה א"י! הייתכן ונוכל להתקפל כלפי אויבנו בה?!!!!
לא איבדנו, ולא נמשיך לאבד ולשפוך על אדמתנו דם וזעת לוחמים ודמעות של אימהות בשביל לקיים זכויות אדם!!
כן נמשיך ונקריב את נפשנו ע"מ שתובהר ותואר זכותנו על אדמתנו, כן, גם ובמיוחד היכן שגרו אבותנו!
אנחנו לא נלחמים בשביל לחיות חיים שקטים ורדודים, שכל עניינם הוא עוד כסף כבוד והצלחה, אנחנו כאן בשביל לחיות את מה שמתאים לנו, ואם צריך גם למסור על זה את הנפש.
אנחנו במלחמה.
אומנם מלחמה שקטה, של "מפגע בודד", שבה לא ברור לנו מה ואיך צריך לפעול.
אבל דבר אחד צריך להיות ברור כאור השמש- ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל ומגמתנו צריכה לשאוף שזה יתקיים.
בעיני הדרך הטובה זה תודעה-
לפני שיוצאים לקרב צריך לדעת על מה נלחמים, למה נלחמים, ועל איזה דברים לא מתפשרים בשום אופן.
לדעתי הדרישות שלנו מנבחרי הציבור אמורות להיות:
א'- החלת חוק הלאום
ב'- עונש מוות למחבלים ורוצחי עמנו
ג'- חינוך לתודעה ישראלית
ד'- הגדלת הסיוע למי שרוצה להתיישב במקומות שהאחיזה הישראלית(יהודית) בהם רופפת, תוך ליווי העם בסיוע פיזי ורוחני.
הארץ היא שלנו, לא רק מכח הציונות ה"מודרנית" אלה בעיקר מכח זכותנו המוסרית וההיסטורית(בעבר ובעתיד)
ואנחנו, האזרחים "הפשוטים" יכולים וצריכים לחזק את הדרישה והתודעה.
כמו שאמרנו בבחירות- כל קל חשוב, הים מורכב ממליוני טיפות, בואו וניהיה חלק ממנו, חלק מהתחיה הישראלית.