מדוע אכן נבחר קברו של משה, כבר בששת ימי בראשית, להיות באדמת ארץ העמים ולא בארץ הקודש? ולא די בכך, אלא 'מול בית פעור'?
כבר ענו על כך חכמינו ז"ל בגמרא (סוטה יד ע"א): "אמר רב חמא ברבי חנינא: מפני מה נקבר משה אצל בית פעור? כדי לכפר על מעשה פעור". כבר בעת בריאת העולם הכין הבורא תרופה למכת בית פעור, והכין שם קבר למשה רבינו; וכדברי רש"י: "קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור".
מלחמה תמידית יש לו שם למשה, הרועה הנאמן, עם הטומאה הנוראית של 'בית פעור'. שכן קליפת 'בית פעור', פוערת תמיד את פיה לקטרג על עוונותיהם של ישראל. "מה עשה הקדוש ברוך הוא? נתן את קברו [של משה] כנגדן, וכל זמן שהם חוטאין והוא רוצה לעלות ולפעור את פיו ולנשוך ברוחו להשחית את ישראל, והוא רואה את קברו של משה כנגדו – הוא מתפחד ויורד למטה לארץ. ולכך נאמר 'ויקבור אותו בגיא מול בית פעור' " (פרקי דרבי אליעזר, פרק מד).
כך גם קברו של רבינו נבחר להיות דווקא שם באומן, העיירה אשר העיד עליה רבינו הקדוש, בהיכנסו לשם שהיא: "הקצה והסוף של ישראל, במקום שגבול ישראל כלה... ועל כן צריכין שמירה גדולה שלא ניכשל חס ושלום" (חיי מוהר"ן, קצה).
דווקא שם, בקצה הקדושה, מול בית פעור, איווה הצדיק למושב לו, כדי לשלוף משם אלפי רבבות נשמות מציפורני הטומאה והייאוש.
ממרום שבתו בגבהי מרומים, הוא יורד עד לעומק הטומאה, להעלות אתו יחד את כל נשמות ישראל – לקדושת הארץ הקדושה; "ומי כמוהו עולה לשמים בעליה נפלאה כזאת, ויורד בכח הזה לתכלית הירידה שבקבורתו מול בית פעור ועבודה זרה שבחוץ לארץ, עד שיוציא ויעלה גם לכל נפשות ישראל להביאם לארצו ומקומו הנחמד והנחשק!" (ביאור הליקוטים, תורה קנ"ה).
סוד נוסף מגלה לנו מוהרנ"ת על קבורתו של הצדיק הגדול דווקא בחו"ל:
גופו הקדוש של הצדיק טמון דווקא באדמה הטמאה של ארץ העמים, ממש כמו עצם התחובה בגרון הסטרא אחרא – וכך הוא גורם לה להקיא את כל הנשמות וחלקי הקדושה אשר בלעה.
מעתה, כל מי שהטומאה בלעה את נשמתו, או חלקים מקדושתו – מוזמן לבוא דווקא לשם, מול בית פעור, אל הצדיק הגדול שיגרום לסטרא אחרא להקיא אותו ואת כל חלקי קדושתו. "ועל כן שם הכל יתתקנו כראוי; כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו" (ליקוטי הלכות, חול המועד ד, טו).