@-עדי
היא כבר תתן מספיק נימוקים

למה שלא תצאי למסע למקומות של פרעות "ת"ח ות"ט"?

או מסעות הצלב..

מה הקטע כאילו?

ואני לא מרגישה כל קשר לנושא.. 

ביהדות אין עניין להסתכל אחורה.

עושים את זה לפעמים כדי לדעת איך להמשיך קדימה.

אבל כל "קידוש השואה" שנעשה פה זה בגלל שזו ההצדקה היחידה לציונות החילונית.

לא, אני אישית לא מכירה כאלו שניצלו ממסעות הצלב וכו' אבל כן יש לי קרובי משפחה ששרדו את השואה. 

מה זה קשור?

מה העניין להתמסכן על העבר?

ללב יש תפקיד חשוב מאוד מאוד והוא אפילו העיקר!

אבל הוא ממש לא זה שצריך להכוין את העניינים ולא דרכו מחליטים "צדיקים ליבם ברשותם"

שאל בצדק למה לא סיור פרעות תרפט

שחשוב לך לצאת וזה יתרום לך אז תסעי.

מבחינה רוחנית אם את מרגישה היזק אז זה שאלה אבל אני מניח שזה לא הכוונה.

אבל אם את יוצאת אז ראוי שתקראי את הבעיות בתועלת עצמה ז"א למה בעצם יכול להיות שהיציאה עצמה לא נותנת תועלת חינוכית רוחנית למרות שנראה ככה בהתחלה, ואז תדעי להיזהר ולהטמיע את התועלת מהיציאה בך ולא לאבד את זה לשווא.

קיצור נראה לי אם את אישית רואה תועלת לעצמך אז תצאי.

אבל מבחינת עצמי אני יודעת שבעז"ה בלי נדר לא אסע לחו"ל  לדברים אחרים אז השאלה היא אם זה שווה את היציאה או לא. בלב כבר וויתרתי אבל אמרו לי שזה הזוי שיום גוש קטיף הרבה יותר עצוב ומזיז לי מיום השואה ויש בזה משהו..

בחודשים אייר וסיוון בהם התרחשו מסעות הצלה את גם חושבת שצריך להיות עצובים במיוחד וזה צריך "להזיז לך"?

ביהדות אין דבר כזה אבל לאומי על זה שמלא יהודים מתו.

רק הזכירו את זה על הדרך בט' באב או בעשרב בטבת וכד'.

בט' באב לדוגמא יש קטע כזה לקרוא ספרי שואה וכאלה.

בעיני זה עיוות עצום.

אנחנו מתאבלים על חורבן הבית.

ואפילו לא זה העיקר,אנחנו בעיקר מתאבלים על עכשיו על זה שעכשיו הוא לא נבננ.

לכל אורך היהדות היו פרעות ובכל זאת אף אחד לא חלם לתת להם מקום כמו שנתנו לשואה.

מי שקידם את זה בעיקר הציונים שלפחות לאלה מבינם (והם הרי היו הרוב..) שחילונים זו הצדקה היחידה לקיום המדינה.

אני לא מבין למה דתיים משתתפים בכל הפסטיבל הזה הזה של "זכרון השואה".

שבלצאת מהארץ. אני כנראה לא אדם מספיק רוחני.

בכל מקרה אני חושב שזה דבר חשוב אם אדם מרגיש שהוא מנותק מזכרון השואה לצאת למסע. אני חושב שיש לימוד והפנמה חשובה של הרבה דברים כאשר נפגשים עם כאבים וחורבן בסדרי גודל כאלה.

יש שיקולים נגד:

יציאה מהארץ (אפשר להתיר מצד לימוד תורה שלא יכול להתקיים בארץ)

פרנסה לגויים אנטישמיים (אכן בעיה, אבל אם יש משהו שחשוב לי לעשות אין איסור לפרנס גויים אפילו אם הם אנטישמיים                                      בשבילו,אולי לא ראוי אבל במקרה כזה שיש לזה חשיבות כל כך גדולה אני חושב שאפשר, אבל                                        צריך לזכור שזה ויתור ברמה מסויימת)

זה חוויה שעוברת מתישהו ולא משאירה רושם (זה טיעון אמיתי השאלה היא האם תצליחי בכל זאת לנסות להטמיע את                                                                         התכנים והמסקנות מהמסע ואז תהיה תועלת חינוכית)

קיצור אם את עושה בירור ורואה בצורה ברורה מה את מרוויחה ומה את מפסידה ואת עושה את השיקולים ומחליטה שיותר חשוב לך לצאת אז בהצלחה.

כל הטיול חופרים על איך בני האדם יכולים להגיע לשפל המדרגה ולהיות כ"כ אכזריים וללמוד מכך להבא ולאהוב כל אדם..

ואת הסיבה האמיתית שמאחורי השואה הם שוכחים.. תשארי בבית וזהו..

לפני הטיול עושים לכם הכנות ענקיות על השואה ועל כל הזוועות שקרו שם, ואתם באים עם ציפייה לראות ולהרגיש את זה.

אבל עבר המון שנים מאז, ושיפצו את כל המחנות והכל.. אז הרגש כבר לא יעבוד כ"כ.. 

חברים שלי אמרו שהם התאמצו כדי לבכות שם..

אבל אם את כ"כ רוצה לנסוע אז תסעי.. למרות שלדעתי זה סתם טיול מיותר..

מה יש לך לחפש בחו"ל?!

יש מספיק מקומות שמיציגים הכל בארץ.

אם את רוצה להזדעזע,לכי תשמעי סיפורים מניצולי שואה.

זה גם כסף שהולך לגויים,אנטישמים שסתם מרוויחים מלא מכל המסעות האלה.

שמעתי שיש מסע אחר, קצת דומה בארץ. במקום להוציא את הכסף לגויים,תתרמי אותו לניצולי שואה שחיים בארץ במצב קשה.

ולפי דעתי,לא צריך לצאת מהארץ אא"כ זה משהו שיכול להציל חיים,לדוגמת ניתוח שאין בארץ.

זה ארץ הקודש,הארץ שחלמו עליה מלא מלא דורות. נשפכו כ"כ הרבה דמים בעבורה.

זוהי דעתי בגדול..

בהצלחה בהחלטה! 

לפי דעתי,

אם כבר את בוחרת אולי לצאת,

אז עדיף לחכות שנה, או במקרה הצורך אפילו עוד אחת, כדי להיות בטוחה,

במקום לצאת ישר ואז להתחרט..

לא נראה לי תהיה להם בעיה..

אבל חשוב שתצאי עם החלטה ברורה ולא אני יוצאת אבל לא בטוח שחשוב לי.

בהצלחה! 

לא מכירה אנשים שהמסע לא הותיר בהם חוויה..!

אני חושבת שאם יש לך לב שיכול לכלול את כל הרע אז לצאת אבל אם את אם לב חלש( כמוני ) לא לצאת...

צאי! זה חשוב!

תריך לבקר בעבר להכיר אותו ולהיזהר ממנו. התרבות המצרית שהייתה חזקה ותופסת וגרמה ל80% מעם ישראל לא לרצות לצאת ממצרים הייתה חזקה מדי ולכן עם ישראל נצטווה להתרחק כיון שהיא עוד עלולה לפתות את האדם לחזור לשם. עם התרבות הנאצית זה לא כל כך אותו דבר.

רצה להיגאל ולעלות לארץ ישראל.

כולם רצו לברוח. אף יהודי לא רצה להיות בשלטון הנאצי גם מבחינה אידאולוגית פילוסופית

היה העבר והיום הוא לא אקטואלי אבל זה לא אומר שאין טעמים נסתרים אחרים.

על פי הרב קוק יש דברים שנתקדשו מצד זה שהם קניין באומה לנצח ולכן הם נשארים. אבל להשליך בהכרח בין מצרים לכל אומה זה ממש טעמא דקרא וזה בטוח לא מחייב.

את יודעת מי המציא אותה? יגאל אלון

זה מקור שמוסמך להוריד אנשים מהארץ ולגרום להם לפרנס גויים? לא נראה לי

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

אך כמו שאמרו, לא מפיו של יגאל אלון אנו חיים.

אגב זה נראה לי סיסמא מאוד יהודית.

אין איסור לפרנס גויים. וכנ"ל על פי רוב הפוסקים (נראה לי על פי כולם) אם נחשיב את התועלת התורנית רוחנית שביציאה לפולין כלימוד תורה אז כולם יתירו.

"הביטו צור חוצבת ומקבת בור נוקבתם הביטו אברהם אביכם ואל שררה תחוללכם"

קיצור נראה לי מוזר שצריך להביא מקור לזה שצריך ללמוד מהעבר ושההתבננות ההיסטורית מגדלת את האדם.

בכרך הראשון מסדרת ‘בינה לעיתים’ צועד הרב זאב סולטנוביץ’ לאורו של ר’ יהודה הלוי בספר הכוזרי, בהסבירו למלך כוזר מדוע נפתחו עשרת הדברות במילים: “אָנֹכִי ה’ אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם” ולא נאמר: אנכי אשר בראתי את העולם והאדם? תשובתו של ריה”ל מבררת את יסוד מחשבתו האמונית: ההתבוננות ההיסטורית. מניתוח המאורעות ההיסטוריים ומבחינת ההתרחשויות העולמיות מתגלה העניין האלוקי. דברי ימי העולם הם המסלול שבו מובילה ההשגחה האלוקית את האנושות מן התוהו אל ימות המשיח. היסטוריה היא המצע לצמיחת רעיונות ומחשבות, והיא שדה ההתגוששות בין התרבויות והתפיסות הרוחניות הגדולות ביותר. אורה של התורה הולך ומאיר לאיטו, ומוביל את העולם אל עתידו הגאולי.

הרב סולטנוביץ באמת עוסק בזה המון

ומבחינה חוויתית לדעתי נהנים שם... לי יש עוד כמה שנים

אבל אני מדברת בתור אחת שמאד אוהבת היסטוריה...

ואני גם אף פעם לא נסעתי לשם כי אי לא בגיל עדיין...

"אם שווה לצאת בשביל זה מהארץ" מאיזה בחינה? מה פוגע בך שאת יצאת מהארץ?

אין לך אפשרות אחרת. זה לא איסור הלכתי וזה מותר לכתחילה. אם אדם רוצה דבר והוא לא יכול להשיג אלא מגויי עובד עבודה זרה מותר לו לכתחילה. האיסור לסחור עם עובדי ע"ז זה רק בימי אידיהם או שלושה ימים לפני וכו' אבל מכאן את רואה שכל שאר הזמן מותר.

ולגבי היציאה עצמה אני פשוט לא מבין איזה נזק את רואה בלצאת מהארץ.

אבל שוב זה פשוט התלבטות שלך

אבל תשקלי את שני הצדדים ותראי מה עדיף. אין לי דרך לעזור או להביע דעה.

בהצלחה!

לכן קראתי המון בשתי החוברות של העדויות ממשפט אייכמן, מאותה סיבה קראתי גם ספרי שואה רבים. והניצחון של סבא שלי זה ללכת עם הנכדים שלו ברחובות ירושלים. 

לא אמרתי שאסור לפרנס גויים, את פשוט מפרנסת את הצאצאים של הרוצחים, מבחינת ההגיון זה פשוט טפשי. 

ללכת לשמה, לומר בכל מיני מצעדים שניצחנו, ואח"כ ללכת לקנות קולה מהפולנים זה מזעזע אותי.

אני חושבת שזה דבר נכון לעשות.

לזכור, ולכאוב, ולעולם לא לסלוח.

אבל תלוי עד כמה את רגישה לכאב הזה.

(אני למשל, למרות שאני חושבת שזה רעיון נכון,

לא מסוגלת לדרוך על אדמה עליה נרצח סבא שלי.)

פחדתי ממש ממש שאני אפחד ואלחץ בפולין.

שאני אראה דברים מזעזעים וכאלה.

אבל סה"כ אין דברים מלחיצים. בעיקר שומעים סיפורים, רואים מבנים וכדומה..

המסע (אצלנו לפחות) היה מאוזן רגשית, ונגיד אחרי מיידנאק (מחנה השמדה) הלכנו לישיבת לובלין ורקדנו ושמחנו! אחת החוויות המרגשות. כלומר זה לא כל הזמן רק דברים עצובים מאד, מראים גם את העם היהודי שהיה לפני, כדי להבין את גודל האובדן.

אני מאד ממליצה לצאת למסע.

אבל חשוב שזה יהיה מבחירה מודעת שלך, תשבי עם עצמך ותחשבי מה את רוצה לקבל במסע, יתרונות וחסרונות של לצאת וכו'

וכך תחליטי האם לנסוע או לא. את לא צריכה להיות בטוחה ב100%, אני למשל יצאתי עם הרבה מאד ספקות ויום לפני עוד התלבטתי לא ללכת.. מזל ששילמתי הרבה בשביל זה

תכל'ס שני ההחלטות שתחליטי- גם אם כן וגם אם לא, יהיו משמעותיות-

אם לא, אז זה מאד משמעותי לבחור לא לצאת מהארץ בכלל, גם למסע.

ואם כן- המסע מאד משמעותי.

בקיצור זה תלוי רק בך, כל החלטה שתעשי בצורה מחושבת תהיה טובה, אם כי אני ממליצה באופן כללי לצאת למסע.

בהצלחה!

 אני....נגד... למה? קודם כל יש לך את יד ושם פה בישראל!

אנחנו לומדים בבית ספר על המורשת שלהם, וכל מה שהם רצו זה לעלות לארץ, לראות בבנינה

ואנחנו חוזרים לשם!!  מה יש כבר לראות שם??

אנשים מסרו את נפשם, גם בארץ ישראל... יש לך בכל הארץ לטייל....חסר לך מקומות בישראל?

נופים עוצרי נשימה...  קבר רחל, מערת המכפלה...

ועל מסע לפולין צריך לשלם טבין ותקילין והכל הולך לגויים שם...

אני לא אומר שגם לא צריך ללכת לשם, אנשים מסרו את נפשם, אבל למקום כזה,

אני אישית לא יחזור בחיים.   אידאולוגית. 

יום טוב.   תחליטי רק טוב!!

יש לכן מסע חלופי בארץ במקום?

זה חוצלארץ ואת מפרנסת את הפולנים האלו

ובקשר ללהתחבר

תקראי ספרים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...