זה ייעשה טוב לכולם..

אם הוא נותן לך אמון כלשהו ומעריך את דעתך,

הייתי מציעה לא לשתף את ההורים בלי רשותו.

תנסי למצוא דמות שיכולה להיות לו משמעותית- מדריך אחר מהסניף דוד/בנדוד בראש צעיר.. ותשלחי אותם לדבר איתו. כי לפעמים יותר קל לנו לשתף מישהו לא מהמשפחה הקרובה.. מרגיש פחות שופט. וגם כדאי שידבר איתו בן ולא רק את..

בכלל, אני מניחה שהוא לא היחיד שמתנהג ככה בשבט, ואולי כדאי להעלות את זה בצורה שבטית (נפרדת כמובן! לבנים עם מדריך ואת עם הבנות..). להביא להם שיחות בנושא, פעולות, להציף הכל..

תשמרי איתו על קשר טוב ובעיקר תהיי מודל לחיקוי. אני בטוחה שהוא בוחן כל דבר שלך.

בהצלחה!!!

כיתה ז זה גיל די מוקדם, הוא אולי די קובע ומשפיע, אבל ממש לא סוף העולם, אני והחברים שהיו איתי בכיתה ז גם כן עשינו כל מיני דברים מפגרים כאלה,

צריך פשוט לדבר איתו, בנחת, ברוגע, והכי חשוב - בטבעיות, אל תלחיצי את ההורים, ואל תגרמי לו לחשוב שהוא בעייתי ומופרע, כי יכול להיות שזה מה שהוא רוצה - לעשות פוזות ולעורר מרד, פשוט הכי חשוב שיהיה לך קשר טוב ודיבור איתו,

וכן, תמצאי איזה מדריך, אח גדול, מישהו שגם עבר את כיתה ז' כבן כמוהו,  שיכון אותו וישמור עליו, בהצלחה!!

בדרך כלל חוזרים אחר כך, אלא"כ ההורים מתערבים, ואז נכנס האגו והכעס ולא יוצאים מזה המון שנים....
העיקר שההורים לא יתערבו אם הם לא בטוחים שהקשר שלהם מאפשר את זה, ואת זה אי אפשר לדעת....
ב"הצלחה!

ואולי בצורה כזו (כלומר תגידי להורים שאולי כדאי לא להגיד שזה בא ממך,לשיקולכם כמובן) שלא יחשוד שאת דיווחת כך שיוכל להרגיש נח לדבר איתך,הוא קטן מאד ואת מדברת על שמירת נגיעה באופן שאני מניח שרוב הנערים/ילדים בגילו עדיין לא באים לידי ניסיון כלשהו בזה (תקני אותי אם אני טועה כמובן..) ולכן המצב אולי דורש מוערבות של ההורים בצורה כזו או אחרת

הדבר הכי חשוב שאת צריכה לעשות זה להשגיח עליו שלא יכנס למעגל העישון

מה הכוונה?

בנוער הדת''ל ברגע שילד מתחיל לעשן הוא נכנס מיד לקטגוריה חברתית מסוימת, הוא נכנס לקבוצה של "הערסים", ולרוב הקבוצה אחר כך תדרדר ביחד, לרוב זה מחיל בנרגילה, עובר לסיגריות, ומשם ר"ל לכל מיני דברים אחרים לא עלינו...

אם הוא לא נכנס למעגל הזה אז באמת אין לך מה לדאוג, זאת תקופה כזאת של פוזות ושטויות והיא תעבור בשלום 

תתנהגי כמו אחות גדולה ואוהבת שתומכת ועוזרת להתגבר

אם זה לא עוזר ומחמיר שתפי את ההורים

אבל אם הוא לא מסכים לזה עדיף שלא זה רק יגרום יותר נזק!

אבל תעשי את זה בנחת ועם מחשבה כי היו מקרים של מריבות על אחים שזה המשיך לשנים רבות ולא מגיעים לאירועים של השני ולא מדברים....

לא שזה אמור לקרות פה אבל תעשי את זה נכון

בהצלחה.

יש לי אח ממש שובב

שאני חושבת שמאז שאמרתי לו על דברים אממ קונדסיים שהוא עשה

"לספר לאמא?"

"לא"

"אני לא אספר, ואתה לא תעשה את זה שוב"

וכך זה קורה, כנראה.

עובדה שעל הבית של השכנים אין קובבות בוץ וכאלה..

אז נכון שהוא קטנצ'יק ומתוק וזה לא גיל שקובע

אבל אפשר לעשות פה איזושהי הקבלה.

תדברי איתו על זה בעצמך.

תלמדי איתו, תשאלי למה..

אם זה לא עוזר, ספרי להורים שלך.

לא חושבת שאיומים כאלו מתאימים כאן ובשביל ילד בגיל הזה זה בהחלט "איום".

אני חושבת שבמצב כזה אם את רוצה באמת שהוא יקבל וישמע ממך- את צריכה להיות בשבילו מישהי חיובית, מישהי שמבינה אותו,מישהי שלא נבהלת מהמצב שלו ושהוא יודע שתאהבי אותו בכל תנאי כי הוא אח שלך.

אני במקומך לא הייתי מספרת להורים, כמובן מאוד מאוד תלוי מי ההורים ומה הקשר עם הילד, אבל יכול מאוד להיות שזה סתם "ישרוף" אותך בעיניו וגם לא יצא מזה תועלת אמיתית. אפשר קודם לנסות לדבר איתו ישירות, אבל בלי ביקורתית בכלל ולשדר המון אהבה והערכה, ולהבין את הקושי. אם הוא ממש לא מקשיב ואין עם מי לדבר אז צריך לחשוב על כיוון אחר.

אבל כמובן שונה מאוד כל ענין לגופו...

אוקיי?

אז בעיקרון, אם אני רוצה שהוא יפסיק כביכול אני צריכה

לומר לאמא שלי, שתסביר לו, שתדבר איתו וכו'.

אם אני שומרת את זה בסוד,

זה יוצר אלמנט של אני סומכת עליך

כי אתה לא תעשה את זה שוב.

ועם כל שאר, מסכימה איתך

למה נראה לך שלהורים שלך יש מה לעשות?? תתני לו להתבגר לבד. אם הוא מסתיר את זה מההורים כנראה שהוא לא רוצה שהם ידעו. ואת בתור אחותו, ובמיוחד בתור מדריכה שלו, לא צריכה לדווח על כל דבר שהוא עושה להורים. תתני לו את החופש שלו ואת הפרטיות שלו. זה החיים שלו ואין לך מקום להתערב בהם ולעשות החלטות שאולי יפגעו בו. הכי טוב זה שפשוט תדברי איתו על זה. אם הוא לא מסכים שתדברי עם ההורים אז אל תעשי את זה!!! אין לך מושג כמה זה יכול לפגוע בו.

כשהיינו ילדים, היינו משתעשעים...

היינו משחקים, היינו נהנים...

ואיזה מזל שאנחנו עדיין כאלה כך שאנחנו יכולים להבין גם אותו!

אם על כל דבר קטן תראו שיש בעיה - כמו כולם הוא יזלזל בבעיות הגדולות יותר באותה המידה.

לערב משפחה במקומות כאלה זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות כי במקום ללמד אותו שיש גם בית ספר וגם בית - הוא מערב את שניהם ועלול להתייחס לכולם כאל אותו דבר: עוד בנאדם מעצבן שאני מתעלם ממנו.

אבל עזבי את הרעיון של משפחה. אפשר להסביר לו בעדינות בעצמך (כמו שעשית), הוא הבין. דברים שהוא ירצה לעשות הוא יעשה אם או בלי ההורים. אבל לפחות כרגע ההורים זה הדבר שמרתיע אותו לא לעשות את זה.

כמו שנאמר: "אנשים מפחדים שדבר יקרה עד שהוא קורה - וכשהוא קורה הם כבר מבינים שהוא לא כ"כ גרוע."

זה קרה בכל מיני מקומות והוכח. על ההורים להיות בצד בשלב הזה.

כך דעתי, ילד בן כמעט 16. תבחרי את בחירותייך.

זה שאת המדריכה שלו זה לא אומר שאת צריכה לספר עליו דברים בבית. אני הייתי מאוד כועסת אם זה מה שהיו עושים לי.

בואי לא נסחף,

זהו שלב התפתחותי תקין ונורמלי ואין טעם לריב איתו על זה כולנו כשהיינו ילדים גנבנו פעם או פעמיים ועברנו את זה. הנזק שיכול להגרם במתח בינו לבינך/הורים הוא הרבה הרבה יותר גדול ויילווה אותו לכל החיים.

העצה הפשוטה היא פשוט לא להגיע למצב של נסיון. תמיד להיות איתו להעסיק אותו בכל מיני דברים בצורה מושכלת שלא ירגיש שזה מכוון. (כדברי הגמרא במסכת כתובות נ"ט "השעמום מביא לידי חטא") 

בכל מקרה תיכף הוא יתבגר וילך לישיבה / מוסד לימודים אחר ואז לצבא וזה יעסיק אותו 

כאילו נאבד.. מבולבל בתוך עצמו..

לא אבוד שכבר אין סיכוי..

תקני אותי אם אני טועה...

ולדעתי ממש לא לספר להורים!!!

אין לי מה לחדש, כבא אמרו את זה...

א. בשלב הזה של החיים ההורים לאיכולים להשפיע על זה באופן ישיר בצורה טובה ומשמעותית

ב. אם החברה שלו בסניף או בכל מקום אחר משפיעה עליו בצורה מסוימת, תשאירי את הבית כמקום יציב שיראה לו משהו אחר... ואם תדברי איתו בצורה לא נכונה על זה תקחי בחשבון שאולי ילמד ש'אסור' אבל רוב הסיכויים שהוא ילמד ש'אסור כשאת רואה'.. ואז כבר אי אפשר לדעת לאן זה יגיע.. תדאגי לשיחה פתוחה על זה, לא מתוך ביקורת. דעתי.

כאילו נאבד.. מבולבל בתוך עצמו..

לא אבוד שכבר אין סיכוי..

תקני אותי אם אני טועה...

ולדעתי ממש לא לספר להורים!!!

אין לי מה לחדש, כבא אמרו את זה...

א. בשלב הזה של החיים ההורים לאיכולים להשפיע על זה באופן ישיר בצורה טובה ומשמעותית

ב. אם החברה שלו בסניף או בכל מקום אחר משפיעה עליו בצורה מסוימת, תשאירי את הבית כמקום יציב שיראה לו משהו אחר... ואם תדברי איתו בצורה לא נכונה על זה תקחי בחשבון שאולי ילמד ש'אסור' אבל רוב הסיכויים שהוא ילמד ש'אסור כשאת רואה'.. ואז כבר אי אפשר לדעת לאן זה יגיע.. תדאגי לשיחה פתוחה על זה, לא מתוך ביקורת. דעתי.

לא לספר להורים אפילו אם תדאגי שהם לא יגידו לו שזה את. מתבגרים הם לא טיפשים! 

אם תגידי להורים הוא יאבד אימון גם בך וגם יתמרד נגד ההורים כדי שלא יגידו לו מה לעשות. (אדם שמלשינים עליו- ולא משנה מאיזו סיבה שבעולם מרגיש נבגד!!)

ישנם הורים יחידים ומעטים שיכולים להתמודד עם כזה דבר ולגרום לנער באמת להקשיב להם- ואם ההורים שלך לא ידעו להתמודד עם זה- התוצאה תהיה הרבה יותר חמורה... (לרוב הורים צועקים, מענישים, אומרים שאסור וכו- וצר לי לאכזב זה פשוט לא עוזר, היום הסמכות ההורית לצערנו ברצפה גם במשפחות הטובות)

ובמידה וההורים שלך יתערבו ואולי הוא יבין שזה את- אז הוא יעשה את הדברים בסתר. ואז אם הוא ידרדר למקומות יותר גרועים (סמים, אלכוהול וכו..) אפילו את לא תדעי על כך. אז מה תשיגי מזה? כלום. 

אני מציעה לך לדבר איתו בגובה עיניים על זה. להזדהות עם הקושי- ולהסביר לו (דרך היגיון- לא גן עדן/ גיהנום/ כרת/ עבירה) מה היתרון בלשמור על עצמו, וגם אם הוא נפל וכו- הוא יכול לחזור (שבע יפול צדיק וקם..). וגם בדרך אגב להגיד לו שזה בנוסף לכל עבירה שהעונש עליה היה אמור להיות כרת (רק שידע שזה לא בסדר.. במידה והוא חושב אחרת).

תאמיני בו ותסתכלי על הנקודות הטובות שלו, בטוח שיש לו.

הוא בגיל של עולים לכיתה ח' אבל הוא עולה לט' כלומר בשבט הוא עם בני גילו ובלימודים הוא מעל בשנה.. ככה שבעיניי הוא מספיק בוגר ומבין את משמעות הדברים שהוא עושה.

 זה אולי נשמע מודאג יותר מידי אבל שאלתי כי זה פשוט לא היה עד עכשיו, זאת אומרת שהוא היה צדיק כזה ובסהכ ילד טוב, ופתאום מאז שיש לו פלאפון והוא כל הזמן בקשר עם בנות מהשבט ועוד דברים זה ניראלי קצת הסיט אותו..

זה היה חשוב לי גם כי לצערי יש לי ניסיון בעניין שרואים בהתחלה שהוא לא שומר רק משהו מסויים ואז הולך ומידרדר..

וכרגע אני לא שיתפתי את ההורים בנושא ואני חושבת גם לא לשתף לפחות לא בתקופה הקורבה אבל רציתי לדעת איך אני כן יכולה להשפיע עליו?.

וה"אבוד" זה שהוא לא יודע מה הוא עושה והוא לא מודע להשלכות של הדברים..

ובעיניי זה דרך ללכת לאיבוד בכלל, יש שיחלקו עלי אבל זה מה שאני מרגישה וחושבת כי כבר חוויתי משהו דומה..

אני עולה לכיתה ט' וגמני קצת לא מצאתי את עצמי ואולי עשיתי כמה דברים לא מתאימים לקח לי זמן אבל הבנתי בעצמי מה נכון מבחינתי ומה לא. לדעתי הדבר הכי נורא בגיל הזה זה שהורים יתערבו תאמיני לי כל הדברים שההורים שלי לא רצו שאני יעשה עשיתי בסוף זה משהו מעבר למרד, הם פשוט מנסים להרחיק ממך דברים שכשאתה מתבגר אתה מבין בעצמך שהם קיימים והם כבר לא באמת יכולים למנוע אותם ממך. ברגע שההורים שלי שיחררו אז אני יותר מצאתי את עצמי (בגלל שאני רוצה ולא כי אומרים לי מה לעשות) מעבר לזה בתור מדריכה זה פשוט לא נכון לעשות את זה! תתנהגי אליו כמו כל חניך שלך ואל תערבי את זה שאת אחותו! אני בטוחה שלא היית אומרת להורים של ילדים אחרים אז אל תגידי גם להורים שלך! וגם בתור אחות תעזבי אותו תני לו לעשות מה שהוא מבין! מה שאת כן יכולה לעשות זה להשפיע עליו(דוגמא אישית, תראי לו את הדברים הטובים בהתנהגות הנכונה מבחינתך), יש לי אחות שגדולה ממני בשנתיים והיא ואני מאוד שונות בתחומים מסוימים (היא מאוד התחזקה בשנים האחרונות) ומצד שני אני יודעת שהיא מאוד השפיעה עלי לטובה, כי חלק מהדברים שעשיתי היא ידעה והיא פשוט שתקה אבל כן למדתי ממנה דברים, ראיתי את ההתנהגות שלה ולמדתי מזה במידה מסוימת.. בהצלחה!

או לרמוז להם שיש לו בעיות ושידברו איתו. נראה לי שפשוט לגשת אליהם ו"להלשין" על הכל זה קצת לא יפה וכאילו לבגוד באמון של אחיך

לא צריך להתערב לו ולומר להורים אלו חייו הפרטיים

שלום.

נשמע שאת ממש רוצה להרים את הרמה הדתית של אח שלך וזה נהדר אך יותר חשוב מזה הוא הקשר שלך עם אחיך.

אני מציע דווקא כיוון אחר. נסי להתחבר לאח שלך כמה שיותר ולקבל רושם אמיתי על האישיות שלו ואיך הוא יכול להתחבר לכל הנושא של קיום מצוות. 

חוץ מזה, זו תחילת גיל ההתבגרות ורוב הדרך לפניו. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....