עד גיל חצי שנה הוא אמור להכפיל את המשקל שלו, ועד גיל שנה - לשלש אותו.

זו חתיכת משימה, לשלש משקל תוך שנה.

חייבים לעבוד על זה גם בלילה

בגיל 3 חודשים הוא חייב לאכול גם בלילה!!!

גמילה מאכילה בלילה יכולה להיות בגיל 9-10 חודשים, לפי העניין.

הוא שאת תאכלי טוב, תקפידי על שעות שינה, ותהיי רגועה.

כל הדברים האלה תורמים לייצור של חלב מזין.

בדרך כלל תינוקות שיונקים חלב מזין מספיק, מתחילים מעצמם לעשות הפרשים גדולים יותר בין הנקה להנקה בלילה.

ואם לא - סימן שהוא צריך את ההנקות התכופות האלו כדי לצמוח ולפרוח .

אז ממליצה לך לנסות להניק בשכיבה, ואז הוא יכול לישון לידך - במיטה, לפי הכללים של שינה בטוחה, או בעריסה/עגלה.

כך הרבה פחות מתעייפים, וכמעט לא מרגישים שקמים להניק.

בגיל שלושה חודשים תינוק יכול לישון 6 שעות רצוף לפחות. אפשר כל כמה לילות להוסיף רבע שעה.

ואחרי מספר לילות לשלוש שעות וחצי. לאט לאט.  גם התינוק לבד מגדיל את הפער.

אפשר ,אם רוצים, להגדיל את תדירות הארוחות אחרי צהריים. כדי שבטוח יהיה שבע.

לא עושים ככה.

אלא - אם יש במשך היום הפרשים גדולים יותר משלוש שעות, אז אפשר לנסות להקטין אותם לטובת הלילה.

וגם זה לא תמיד עובד.

ותדעי ששלוש שעות הפרש באופן מסודר לאורך היממה זה גם יפה.

יש תינוקות שתלויים על אמא כל היום.

חוץ מזה שגיל שלושה חודשים זה המן שבו תינוקות מגבירים את ייצור החלב על ידי הנקה תכופה. מה שנקרא קפיצת גדילה. זה שלב וזה חולף.

אחרי 3 שעות ובוכה מרעב? או אחרי שעתיים וחצי?

תמנעי ממנו אוכל עד שיעברו שלוש שעות ורבע או וחצי?

מצטערת אבל זה נשמע לי נורא ואיום...

אצלי הקטן קם לאכול עדיין בגיל שנה, אומנם לא מסיים בקבוק אבל זה מרדים אותו (הוא בלי מוצץ...)

ולדעתי הילד ידע מעצמו מתי להפסיק לקום. אם הוא קם כנראה שהוא צריך את זה.

וזו תקופה קשה שצריך לקום כל 3 שעות בלילה אבל צריך לדעת שב"ה זכית וזו כרגע המשימה שלך. יש כאלו שמתחננות לקום למישהוא כל 3 שעת. זו מחשבה שעזרה לי כשהייתי מיואשת מהקימות בלילה

וזה לא שהגיע הזמן לגמול. זה שהוא קצת גדל ומסוגל לעשות הפסקות ארוכות יותר.

פתאום תראי שישנת חמש וחצי-שש שעות רצוף.

אם זה לא קורה בינתיים, בגיל חצי שנה תוסיפי לו מוצקים. זה ישביע אותו יותר, ויעזור לו לעשות הפרשים גדולים יותר.

יש מיעוט שזה קורה אצלם לבד בסביבות גיל שנה (או אפילו לפני - מתי מעט).

מבין אלה שלא נגמלים בעצמם בסביבות גיל שנה (=הרוב) - שוב יש ויש.

בתרבות שלנו יש מיעוט אימהות שאין להן בעיה עם זה ומוכנות להמשיך כך גם הלאה (בחברות אחרות, בתקופות אחרות, באזורים אחרים בעולם - המצב שונה. אבל בתרבות שלנו לרוב האימהות קשה להמשיך כך). כשלא מנסים לגמול מאכילת לילה רוב הפעוטות נגמלים מעצמם בתהליך הדרגתי מאוד, ארוך מאוד, עם תקופות כאלה ותקופות כאלה והתקדמויות ונסיגות - כך שבערך עד גיל שלוש מתחילים לישון את רוב הלילות שלמים. אבל יש טווח גדול והרבה שונות מפעוט לפעוט.

ורוב האימהות, אלה שזה דורש מהן יותר מדי ולא מסוגלות להמשיך ככה מעבר למינימום ההכרחי* - גומלות באופן אקטיבי. יש המון שיטות, וחלקן מאוד ידידותיות כלפי התינוק.

ממליצה לא לדאוג לזה מעכשיו, אלא להתמקד באתגרים שאני בטוחה שלא חסרים לכם לעת עתה בבוא היום, בוודאי תמצאו לכם את הדרך שהכי תתאים לכם, שתיתן מענה הכי טוב לצרכים שלך ושלו.

* לגבי המינימום ההכרחי שהזכרתי - נראה לי שרוב יועצות השינה יגידו לך שזה חצי שנה, ורוב יועצות ההנקה יגידו לך שזה שנה. אני נוטה יותר לעמדה של יועצות ההנקה. כאמור, לשלש משקל תוך שנה זו משימה מכובדת מאוד, ובעיקר כשהקיבה כזאת קטנטונת. צום לילה שנורמלי בשביל מבוגרים - לא מתאים בשלב הזה. ויש להאכלות לילה משמעות גם מבחינת sids, לא עלינו - שזו סכנה שקיימת בכל השנה הראשונה.

אצלי אישית -

מצד אחד גם לי קשה מאוד לקום בלילות, מצד שני שמעתי שהנקה בלילה מפחיתה משמעותית את הסיכוי למוות בעריסה, לא עלינו ולכן אני סוחבת עד גיל 9 חודשים. בגיל 9 חודשים הסיכון למוות בעריסה קטן, וגם - פיזית הם עוד לא ממש יכולים לעמוד במיטה ולבכות.

לצערי הצלחתי להעביר להן את המסר רק ע"י בכי. פשוט להגיד להן, "לא, את הולכת עכשיו לישון" ולחכות שיחזרו לישון. זה כרוך בבכי ארוך, אבל בסוף הם מבינים את המסר. נכון שזה נשמע אכזרי, אבל לעומת הדור הקודם שיעץ לי להשאיר אותן בחדר בוכות עד שירדמו זה נראה לי הרבה יותר אמפטי, כלומר להישאר איתן בחדר עד שהן נרדמות.

באופן כללי אני מאוד בעד הגישה שהאמא צריכה לבחור לה שיטה שמתאימה לה אישית ושהיא מרגישה איתה נינוחה. כי רק את יכולה להרגיש את עצמך ואת התינוק שלך. בהצלחה.

מקריאה פה בשרשטר אני יכולה להבין שזה רע?

מה לעשות עם כן?

היא אוכלת ב12 בלילה וקמה שוב ב6 או 6.5 לאכול

כמובן שאף פעם לא מזיק לשים לב למשקל ולחיתולים.

אם הכול תקין פשוט תיהני מהמצב

רק קחי בחשבון שתינוקות משנים הרגלים. שאם יקרה לא תתאכזבי.

במקרה נתקלתי במשהו יפה שכתבו במקום אחר על הנקות בלילה, אולי זה יעזור להרגשה...

http://idanmelamed.co.il/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%A3/%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA/

ועוד מאמר מאותו אתר על דפוסים שונים של שנת תינוקות:

http://idanmelamed.co.il/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94/%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%AA/

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....