אבל זה סתם משהו חיצוני.

אז אני מתפדח לכתוב את זה.

וגם זה ממש לא עקרוני.

וגם פאות 

משהו כזה בערך-> 

חולם שאשתי תהיה מאלו שהולכות ככה, עם חצאיות ארוכות,  שלושתרבעי בחולצה וכו'... - בקיצור, לא "באמצע" ולא "בגבול" - אלא "למהדרין" )

שאת צריכה לצאת עם חבר'ה מתורת החיים.

יש שם הרבה שמתאימים למה שהגדרת מקודם.

ב"ה

אני לא מבין אתכם,

רק בגלל שסיוון אמרה שאנשים שהולכים עם האמת שלהם זה אנשים שהיא מעריכה אותם הופך אותה לחייה בסרט?

אני לא יודע מה איתכם,

אבל אני ממש לא רוצה להיות אם אנשים שהם חסרי עמוד שדרה ולא אמתיים, לחיות בשקר? בזיוף?

אבל לא,

היא חייה בסרט?!

נראה לי שהתבלבלתם נשמות.

כי מי שאומר על דבר כזה מדהים שזה לא בסדר ממש לא חיי בעולם הזה וחיי באשליה.

אף אחד לא טען שהערכה לאנשים שהולכים עם האמת שלהם עד הסוף היא חיים בסרט. ממש לא. תקרא שוב.

ב"ה

אני מצטט - "

"

תתקן אותי אם אני טועה אבל יש פה שני אפשרויות

א. רק החברה של תורת החיים הם אנשים כאלה.

ב. אם היא תצא עם אנשים כאלה היא לא תמצא מישהו אמיתי.

נקודת המוצא הזאת מוטעת לחלוטין

הכוונה היא פשוטה ותמימה: בתורת החיים יש הרבה חבר'ה שעונים להגדרתה, וכדאי לה לחשוב בכיוון, לפחות לנסות.

לא כולם שם כאלו, ולא כל מי שלא שם לא כזה.

ב"ה

אז למה כתבת רק אותם,

היה צריך לכתוב משהו אחר לחלוטיון.

לא אומר שאין כאלו בעוד מקומות ובסגנונות שונים.

יצא לי להכיר אנשים שעונים להגדרה הזו,

ולא מדובר באנשים מתורת החיים..

...

בעסה לגלות שיש אנשים לא חלשים?

אבלללל-

בנים שאין להם שום צורה בגוף פשוט דיקט...

לא קוביות ולא עיצובבבבב

רק בשביל הבחורים

הבעיה שאני לא אגיע ממילא כי אני מעדיפה את הTRX והפילאטיס.....

[סתם, סתם, ציני לגמרי..... ]

לבנים עם גוזמבות או פאות ארוכות... 

וגם ציצית בחוץ לא קריטי אבל מוסיף..

גוזמבות ופאות- ממש לאאא

ציציות בחוץ בכלל...

ועוד לא יצא לי לצאת אפילו עם אחד כזה...

הבחור הבא שיצאתי איתו... יש לו משקפיים בלי מסגרת וציציות בחוץ!! חח איזה גדול ה'!!

רק אמריקאים!

לא לרבי נחמן אלא לחסידיו

ואנשים ביישנים וענווים

לאנשים מוכשרים ומלאי ידע.

בס"ד

יש לי ממש חולשה לבנות עם חציות ארוכות ושהן צנועות גם באופי (כמידה ולא בגלל חוסר ביטחון עצמי)

אם יש כאן כזאת אני מוכן עכשיו לחתונה, אז שתתחיל להתכונן, בי"ב באב סגרנו(; 

אם אתה רוצה אני מוכנה להיות השדכנית 

בס"ד

ישששששש, איזה יופי, ממש כל בכבוד לך, כמובן שאני רוצה(:

איך עושים את זה?

בס"ד

זה ממש פוגע שיש לך משהו יותר חשוב ממני בי"ב ):

נו טוב אני מוכן לדחות בשבילך טיול ומסכים לי"ג (:

בלי שגיעות כתיב

לראות אותה ככה זה מעצבן

אבל! כפי שאמרנו חכמינו:

אל תסתכל בזקנקן, אלא....

החליפה תסרוקת בפאה הוא במשך שבוע אמר ש"היום היתה גננת אחרת"

ואני תהיתי לעצמי מה קרה לגננת שלא מגיעה שבוע עד שגיליתי שזאת

אותה גננת בשינוי אדרת

המקסימום היה 'בחור עם זקן' שזה מבחירה.

אף אחת לא כתבה 'בחור בלונדיני עם קוביות עושה לי את זה'.

א"א להחליט שלבן יותר יפה או כל דבר אחר ?

חוץ מדברים שברור שהם מכוערים כגון מומים כאלה או אחרים

אחרת מה ההגיון? אז לחצי מהאכלוסיה לא יהיה עם מי להתחתן

כי כולם נעולים על טעם מסויים

מחוייב המציאות שלכל אחד יהיה טעם שונה

חוצמזה בדברים אחרים זה ככה. כגון טעם באוכל 

כל אחד אוהב מאכלים אחרים

אז למה פה זה נהיה אותו דבר?

זה אומר דרשני.

זה אנושי ולגיטימי.

את זה.

חשבתי על זה גם תוך כדי קריאה פה.. זה באמת קשה, יש בנות שממש מצליחות והבנים- נראלי לא יבינו את הקושי שיש בלהתעסק עם צניעות כל היום (וזה לא רק בבגדים) ואני בכללי לא אוהבת שבנים ישר מסתכלים ובוחנים את זה.. 

מצד שני יש בזה משהו, 1. אי אפשר לומר שזה לא מעיד על כלום (לפחות ברמת שמירת ההלכה), 2. חשבתי על זה שהרי אני כן אעדיף מישהו שומר הלכה- 3 תפילות, לימוד וכו'.. 3. יש משהו טוב ויפה (שוב, למרות שזה מבאס אותי באופן אישי כי לא שומרת 100%) שזה מה שמחפשים, הרי זה לא חיצוני, זה דבר מושך מבחינה דתית, כמו הבנות שציצית ופאות מושך אותן, זה דבר חיצוני שמראה על בחינה דתית-נפשית

ואם עד הברכיים- שום דבר.

לבנות חסודות !

אלה עם המשקפיים המלבניות האלה ועם החולצות המכופתרות

בד"כ הן נמוכות כאלה וצדיקות ....בא לי להתחתן עם אחת כזאת (מסמיק) חח

(נערך .)

"את יודעת שקסמים אסורים לפי התורה"

...

"אם זאת הייתה אחיזת עיניים זה רק מדרבנן "

מממ תלוי.. תלוי איזה טעות.

אבל ברגע שהגעתי למסקנה שמישהו לא בשבילי אז כל העניין שהיה לפני נעלם. 

רק תדאגי שהקו מציאותי

נגלה רק לך, בסוד, בשקט בשקט - גם את טועה לפעמים. אני יודע את זה, לא כי אני מכיר אותך, אלא כי בני אדם טועים.

לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, אבל יתכן שעבודה על הנקודה הזאת, או על תכונת הפרפקציוניזים בכלל, שהנקודה הזאת מעידה עליה - תעזור לך להתחתן...

אבל בעצם, אני חתול (גם זה רק באופן זמני), אז אני יכול להגיב.

אלא שלא בא לי.

מעבר לכך - אני מאוד משתדל לא להאשים רווקים ברווקות שלהם. אני לגמרי מקבל ומכיר כמה וכמה שבסדר גמור ובאמת לא מצאו את המתאים להם. אבל במקרה הזה - היא בעצם אומרת שהיא מחפשת מלאך ולא בן אדם. זכותה המלאה, אבל זה בהחלט מסביר למה היא עדיין רווקה.

לא.

הרי זה חלק מהדימיון בינינו שנקרא להיות בעל איכויות אנושיות.

טעויות, פספוסים, משברים, אכזבה, פערים, שיברון, התמודדות, קושי, ריחוק וכדו' - אין מציאות בעולם שאפשר להימנע מהן ולמנוע אותן לחלוטין במאת האחוזים כל הזמן, בכל התרחשות ומקום.

הן חלק מהחיים וחלק ממהלך של גדילה ובנייה של קשר.

כתבתי עוד, ולא מתאים לי לשלוח בפומבי.

אם תרצי, אשלח באישי.

כי זה לא אותו דבר

אני לא חושבת שבחורה צריכה להכיל טעויות שהיא בשלב הדייטים/ הבחירה .

זה יכול להתיש אותה לשווא והיא צריכה לדעת איפה לשים את הלב שלה ביחד עם השכל

זה לא אותו דבר שהקשר כבר רציני ויש אירוסין/ חתונה ..

שם כבר בחרת בו עם הפגמים וכולי

כי באמצע הדייט נתקעה לו פטרוזיליה בין השיניים והוא לא שם לב וזה ממש הציק לה.

(כיום היא נשואה באושר ועושר.)

בקיצור ילדים, תפסלו על מה שבא לכם רק לא להתלונן.

אני חושב אגב שגברים, בניגוד לחתולים זמניים, מתנגדים להלך החשיבה הזה כי אין להם ציפיה שבחורה תהיה אבירה על סוס לבן לכן מוזר להם אם הדרישה הזאת מופנית בחזרה אליהם (סטנדרטים כפולים). אלא שהפונקציה שבחורה ממלאת היא קצת שונה. הארכיטיפ הוא תמיד אביר ונסיכה, כאשר אביר זכאי מצד מעשיו תוקפו וגבורתו, ונסיכה זכאית מצד הסגולה המלכותית שבה או משהו כזה וההילה הנפלאה שהיא מקרינה כנסיכה (ככל שאינה פועלת במובהק ההיפך). נראה לי.

ככל שבנות בררניות יותר זה רק אומר שאם בחרו בכם סימן שאתם באמת אביר על סוס לבן.

שציפיות יש רק לכריות.

אמנם, חושבני שהדמיון אינו רק הוליוודי אלא זה ארכיטיפ קיים ומובנה למדי שנוגע במקום מסוים בנפש אחרת התרבות הזאת לא הייתה מעניינת כי היא לא הייתה משקפת כלום.

בנות אוהבות אבירים ובנים אוהבים נסיכות. הדברים ידועים. אידיאלים בלתי־אפשריים זה קצה פתולוגי של התופעה.

הראשונה שלהן (:

גם להגיד לא זה דורש אומץ..

מסכנה אחותך אם היא הגיעה למצב שזה מה שהפריע לה במקום להגיד לו

זה כמו נזיר בודהיסטי שמרעיב את עצמו למוות כדי להפוך למומיה. פנטיוּת וסגפנות קיצונית האפפות במעין הילה של קדושה מטופשת.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי