למה התורה ציוותה להרוג את כל העמלקים?
נשים זקנים וטף. וגם את הבהמות והחיות!! הכל. כל מה שהיה שייך לעמלקים היה אמור לההרס ולעבור מהעולם.
שום זכר לעמלק.
ועל זה אנו מצווים כל יום לזכור בששת הזכירות: "זכור את אשר עשה לך עמלק וכו'..."
ואפילו בימינו, כשאין יותר ראיות או עדויות ברורות איזה עם הוא עמלקי ואיזה לא- אנו עדיין מצווים לזכור למחוק את זכר עמלק ומתכנסים פעם בשנה כדי שכולם ישמעו את זה.
אבל למה? מה התורה כ"כ גזענית? היא דורשת שנזכור לעד מה שעמלק עשה לנו? אנחנו לא יכולים לסלוח להם על מה שעשו לנו לפני למעלה מ3000 שנה?
אז זהו שלא. אנחנו לא יכולים לשכוח. ואסור לנו לסלוח. בשום פנים ואופן.
אנו מצווים לזכור את העזות והחוצפה שלהם, את המידה המקולקלת שלהם שהביאה אותם להילחם בנו מייד אחרי שהקב"ה גילה את ידו החזקה בפני כל העולם.
כי זה לא המעשה/העם/התקרית שמקולקל. אלא אותה תקרית מעידה על המידה שממצויה בעם. ואותה מידה- מקולקלת.
לבוא ולהילחם בעם שדקה לפני קיבל גיבוי מלא מבורא עולם זה ממש לקרוא-תיגר על בורא עולם בעצמו.
לעמוד אל מול הניסים הללו ולהגיד- זה לא מזיז לי- זו מידה גרועה. וכדי שמידה זו לא תסתנן לתוך העם עצמו- היה צורך למחות כל זכר לעם העמלקי.
אותו דבר העם המידייני.
עם ישראל היו בשיא הפריחה הרוחנית שלהם. בלעם לא הצליח לקלל את ישראל בגלל שהם היו נתונים ברמה רוחנית כ"כ גבוה. אבל אז בא עם קטן וחמקמק ומצליח להוריד את ישראל לשאול תחתיות.
אותה מידה קלוקלת שהייתה בהם- היו עמ"י חייבים למחות. כדי שעמ"י לא ילמדו ממעשיהם.
בידיוק כמו מה שקרה אצל העמלקים.
וכל מי שיטען: אבל הם בני אדם!! איך אפשר ללמד את עמ"י לקח/מידות טובות על חשבון עמים אחרים?
התשובה נמצאת ברש"י על המילה הראשונה בבריאת העולם: "בראשית"- בשביל ראשית שזה ישראל. הקב"ה ברא את כל העולם, את העמלקים, המצריים והמידינים בשביל ישראל. אבל ברגע שעם אחד מלמד את ישראל מידות רעות ומוריד אותו מבחינה רוחנית- כבר אין לו זכות קיום.
מוסריות....
סתם שאלה- מי קובע את המוסריות? בנ"א שמשנים את הדעה שלהם כל יום שלישי או התורה שלא השתנתה ושלא תשתנה לעולם?...
אל יאוש זה יקרה מתישהו
