"בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת רוח או מעידה מוסרית, ישים אל ליבו שממעמקי התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כוחו בגבורה ושלווה"

בשתי מילים הגדיר הרב קוק את התחושה הקשה של האדם בזמן נפילתו: "ממעמקי התהומים". כך הייתה תפילתו של דוד המלך: "ממעמקים קראתיך ה'". האדם החוטא חש שהוא נפל לתהוםשאין ממנה תקומה. קירות ענקיים ומפלצתיים חוסמים את דרכו מכל הכיוונים והוא חש שאין לו יכולת לצאת מזה. אבל מבט עמוק יוביל את האדם הנופל לתחושה אחרת לגמרי.
האוצרות הגדולים והיקרים ביותר נמצאים בתוך האדמה. הזהב, הכסף, הנפט והגז אינם גלויים אלא חבויים עמוק באדמה...
דווקא בתהום, במקום שבו נראה שאין סיכוי לעלות, אפשר למצוא מרגליות יקרות ולגלות את העתיד ואת התקווה. התחושה הקשה של האדם שנפל מגלה מה האמת באישיות שלו: הוא טוב. והוא רוצה רק טוב.
מכאן והלאהצריך להתרומם ולהתגבר על המכשולים בגבורה, ולהתמלא בשלווה גדולה על כך שאני עולה למעלה עם מרגליות - דברים טובים ומעודדים שגיליתי על עצמי. שנזכה בעזרת ה'! (מתוך 'בשביל הנשמה')

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען