כולל לישון ;)

תתפלאי.

אבל לישון מס' שעות נורמלי בלילה זה באמת נחמד (יותר מ5 שעות..)

להשתגע

לבדוק קצבות

לצבור חוויות

ליצור

לשבור

לעשות כל מה שבא

דברים שתוכל לספר אליהם

דברים שתוכל לשכוח

לקחת פסק זמן כדי להתאפס ולהתנקות ולצבור כוחות מחודשים

כתבו פה לפגוש חברות!!!

אולפניסטית גאה וחיים תותים!!!

נראלי שהחופש קודם כל כדי לישוןן (ישנתי אתמול 12 שעות) ...גם בשביל לרענן ת'ראש (תשאלו את האלה שסימו כיתה י"א ) וגם להשלים פערים אם יש..

אני אישית ב"ה מקבל תגבורים ומשפר מ3 יח"ל ערבית ל5 יחידות..

וגם לומד לפסיכומטרי שבעז"ה אעשה בחוף החופש...וגם נהנה עושה טיולים יוצא עם חברים ומבלה מתנדב...

אין על חופש

כשמשעמם אני מפנטזת על הפסקה רגילה בבי"ס... בעיקר שעזבתי את חברותי הנחמדות (סוף ח') ואני מתגעגעתתתתת!!!!!!

לא מדובר כאן באיזו מצווה באיזה מצווה דאורייתא שיש לה סיבה נעלה או משהו כזה,

אין שום בעיה לומר שחופש זה סתם, סתם, סתם.

כשהייתי בגיל היסודי, לא למדתי כמוכם בבית ספר של משרד החינוך, אני למדתי ב'חיידר' של חרדים.

שם לא היה חופש אף פעם.

לומדים בקיץ, בחורף, בפורים(!!), בחול המועד, ומי שגר באיזור אפילו בשבת.

חוץ בתשעה באב שאסור ללמוד בו וביום כיפור לומדים כל יום.

בחיידר לא שמעתי מי שמתלונן על הלימוד האינטנסיבי, החופש לא היה חסר לאף אחד. להיפך, הרגשנו שיש לנו זכות גדולה בכך שאנחנו לא מבטלים תורה בשביל כל מיני סיבות הזויות (לא ללמוד שלשה שבועות בחודש אב זה הזוי!!!)

עכשיו אני לא חרדי, יש לי חופשים (יצאתי אתמול), ואחרי שהייתי בשני מקומות, אחד עם חופש (הישיבה) ואחד בלי, ונפגשתי עם שתי האפשרויות, אני יודע בבירור שהרבה הרבה יותר טוב בלי חופש.

לא חבל על החודש הזה???

לדעתי, החופש נועד בעיקר בשביל לנוח, לנקות את הראש, להתרענן, ולתת קצת זמן לעצמך לפני שאתה נכנס שוב פעם למציאות הנמרצת של מבחנים, עבודות ושיעורי בית. לדעתי אם אתה תלמד כל יום חוץ מיו"כ ותשעה באב, (כמו שכתבת כאן) בשלב מסוים אתה פשוט תרגיש שחיקה. בן אדם צריך לפעמים מנוחת הנפש, והחופש נועד בדיוק בשביל זה. אני מדברת גם על "בין הזמנים" של כל בחורי הישיבה. כשאח שלי יצא ל"בין הזמנים" בקושי ראינו אותו בבית, כי הוא כל הזמן טייל. ואמא שלי בשלב מסוים זרקה איזה משפט-"זה חשוב, כדי שהוא יחזור ויהיה לו פחות קשה." משהו כזה... וכן, חופש נועד גם סתם בשביל לעשות כיף, לטייל, להתנדב, ופשוט להנות מהיומיום בלי לחשוב על כל המבחנים/שיעורי בית/עבודות שעוד נשארו לך עד סופשנה. 

על לימוד תורה זה נכון.

הוא מרחיב את הנפש, נותן הרגשת סיפוק, מרגיש זכות אמיתית.

אבל בוא נגיד תאמת.. לימודי החול בביה"ס ובאולפנות הם גם ככה מריחת זמן אחת גדולה. אז אין שום סיבה שלא לאפשר את החופש, בעיקר לאור העובדה שאל מול היתרונות שבחוסר בחופש, עומדים גם יתרונות של להשתחרר מהלימודים, להעמיק קשרים עם אחים, בנדודים, סבא וסבתא, להתנדב, לבנות לעצמך סדר יום, לעבוד, לעשות את מה שאתה רוצה באמת, (לפנימסטים - להיות בבית), לנפוש, וכו.

זה לא שלחופש אין שום יתרונות. בוודאי שלימוד התורה עולה על כולם. אבל בלימודי חול? אין שום סיבה למרוח עוד חודש בשנה.

למרות שאוסיף ואגיד שבעיני, היכולת לפתח לעצמך סדר יום, לארגן דברים, להשתעמם, ללמוד לנצל את השיעמום, לפעול לעשייה חיובית, לעמוד בהחלטות - אילו דברים שמתפתחים מאוד בחופש, והרבה פעמים אי אפשר בלימודים. כמובן שגם ככל שהאופצייה לנצל לטוב יותר גדולה כך גם האופציה לנצל לרע יותר גדולה - כי זה אומר שיש יותר יכולת לאדם עצמו להביא את מה שהוא רוצה.

אבל מי שמצליח, בעיני - זה דבר שאי אפשר ללמוד בשום בית ספר, גם לא במשך 20 שנה.

ואני מעריכה את זה מאוד!

אבל לרוב האנשים ממש-ממש קשה לחיות ככה.

ואגב, זה ממש לא ככה בחיידרים שאני מכירה, ואני מכירה כמה וכמה.

אולי בחיידרים שאת מכירה יש חופשים. בכל אופן, אצלנו כ-ו-ל-ם היו מרוצים, כנראה זה רק עניין של הרגל.

כמו שאם בן אדם התרגל לעשן הוא כבר לא יכול בלי זה, אולי ככה זה גם בחופשים. אם מישהו התרגל לחופשים הוא כבר 'מכור' ולא יכול בלי. די חבל שככה מרגילים את הילדים בבי"ס. אצלנו לא התרגלו לחופשים אז גם לא היינו צריכים את זה.

יותר מזה, מי שלא נכנס להרגל המגונה הזה, החופש יהיה לו לעול. עזבתי את החיידר שבועיים לפני תחילת הישיבה, זאת היתה פעם ראשונה שיש לי חופש לא ידעתי איך לאכול את זה.. זה היה סיוט!!!

נ.ב.

אחרי 4 שנים בישיבה קטנה גם אני נפלתי בזה. היום לא נראה לי שאני אשרוד הרבה זמן בלי חופש..  

מילים: הרב מנחם פרומן לחן: שלמה גרוניך

חֹפֶשׁ! חֹפֶשׁ! לֹא לַעֲצֹר שׁוּם דָּבָר. 

חֹפֶשׁ! חֹפֶשׁ!  לֹא לְדַכֵּא שׁוּם כּוֹחַ. 

לִלְבֹּשׁ צוּרָה וְעוֹד צוּרָה. 

לְהַגִּיעַ לְעוֹד מָקוֹם וְעוֹד מָקוֹם. 

לִזְרֹם לְכָל הַכִּוּוּנִים.

לְאָן נֶעֱלָמִים כּוֹחוֹתַיי?

הִנֵּה אִבַּדְתִּי אֶת צוּרָתִי. 

אֵינֶנִּי מַגִּיעַ לְשׁוּם דָּבָר.

אֲנִי נִשְׁפָּךְ אֶל הָאַיִן.

הָעֲיֵפוּת מְטִילָה עָלַי רֶשֶׁת. 

הַזְּמַן שֶׁלִּי נִגְמַר.

הַאִם יֵשׁ אָפִיק אֶחָד עָמֹק וְחָפְשִׁי?

מהי בכלל המטרה של הלימודים?

כי מה האופציות האחרות?

אבל צריך שלא נשיג ח"ו את ההפך מהמטרה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...