אפשר לראות את הטוב בכל אחד.  בלי לוותר על הטוב שבך. 

ועצם החשיבה ש"אולי הייתי צריכה להתחתן עם מישהו אחר כדי לקבל משפחה אחרת".. היא מופרכת, שלא לומר מזעזעת, מעיקרה; ולא רק בגלל שברור שאצל אחרים, משהו אחר יכול להיות לא מושלם. אולי האיש עצמו. אלא את כבר נשואה. יש לך בעל טוב, הוא המשפחה הבסיסית שלך. צורת החשיבה שמתגלגלת לפעמים היום כאילו נישואין זה משהו "על תנאי", "אולי היה כדאי אחרת" - ללא כל סיבה ממשית, זה דבר בעייתי מאד. היפך ההסתכלות האמיתית. אתם איש ואשתו, זה לא דבר ש"מחליפים" בחנות (ואלו שמתייחסים כך, גם המשך חייהם לא פעם הוא כך. כי שום דבר כבר אינו מוחלט ואמין, אם זה היחס לדבר הכי-בסיסי של נישואין). יש מקרים חריגים - אבל סתם, כי המשפחה לא מי יודע מה, או כל נתון צדדי אחר שאינו מושלם.. 

תשמחי שזכית בבעל נפלא - תסתכלי בעין טובה על משפחתו. בוודאי תמצאי גם שם מעלות טובות. ואהבה מושכת אהבה. לכל היותר, תאמרי לעצמך שאת משמחת את בעלך ביחסך המכבד למשפחתו. גם זה משהו.

גם בין המשפחה שלי למשפחה של בעלי יש הבדלים עצומים. אולי פעם הייתי קוראת לזה פערים, אבל באיזשהוא שלב הבנתי שפער זו מילה ששמה אותי למעלה ואותם למטה, ואז הבנתי שהענין הוא הבדלים. וגם אני הרבה פעמים מרגישה שאין נושאים לשיחות (חוץ מהילדים והגן וכד'), ושבכל מקרה הם בכלל לא יבינו מה הקטע שלי בכל מיני נושאים, והפוך. אבל ב"ה, היום זה לא מונע ממני להיות ביחסים תקינים עד טובים איתם.

כדאי לך לזכור שבין כל שתי משפחות יש הבדלים, ויש משפחות עם הבדלים מאוד גדולים.

לדעתי-

א. את לא צריכה להתחבר אליהם או לאהוב אותם, וגם לא להקשיב לעצותיהם אם הן לא מקובלות עלייך או לחוש רגשות אשמה בגללם.  את צריכה רק ללמוד לכבד אותם. זה הכל. אם תצליחי לכבד- ממילא יבואו מן הסתם גם רגשות אחרים חיוביים. אבל קודם כל- לכבד אותם בזכות מי שהם.

ב. תסתבלי עליהם בעין טובה. אולי פשוט התרגלת כל חייך לחיות בין אנשים מסוג אחר ולכן קשה לך לראות מה טוב ומה מיוחד אצלם. אבל הרי לכל אדם יש משהו טוב ומיוחד, בפרט אם באופן בסיסי הם אנשים טובי לב וישרים. אל תסתכלי על "השכל"- כמו שכתבת- אלא על הלב. האם יש להם לב טוב? האם הם בעלי מעשים טובים? יראת שמיים? חסד? האם בכל זאת יש משהו שאת יכולה לקבל מהם או ללמוד מהם? כמעט בטוח שכן. אפשר ללמוד מכל אדם.

ג. לגבי המחשבות על עצם הנישואין- עזבי את המחשבות האלה. נטו יצר הרע. טוב לך עם בעלך ואת שמחה איתו? זה מספיק. על דבר כזה ח"ו לא חושבים אפילו לפרק נישואין!!

בס"ד

את אחרי שנים של השקעה הגעת למסקנה שלא שווה להשקיע בקשר עם משפחת בעלך?

יפה. אולי זה נכון לך. אולי זה באמת התבקש.

מה הקשר אליה?

היא לא כתבה שום דבר שיכול לרמוז על דבר כזה אצלם,

הקשר הזה הוא חשוב מספיק כדי לנסות לשפר אותו, וחבל סתם לייאש.

בס"ד

בע"ה יהי רצון שיסתדרו הדברים על הצד הטוב ביותר,

ושיהיה לך טוב גם איתם...

בס"ד

מה שאת רואה במשפחה שלו, זה מה שאת בוחרת לראות.

לא תמיד קל להתחבר למשפחות בעלות אופי שונה,

אבל אם מסתכלים עליהם בלי לתת ציונים זה יכול להיות הרבה יותר קל.

קודם כל לקבל אותם. הם אנשים פשוטים יותר? יכול להיות.

זה לא הופך אותם לשווים פחות.

את רואה שדברים שאת אומרת לא מתפרשים נכון אצלם?

יכול להיות. אולי כדאי להשקיע קצת זמן בהקשבה, בלמידה של השפה שלהם. 

אימא שלו מסתכלת במבט לחוץ כשהנכד שלה בוכה?

יכול להיות. זה לא אומר בהכרח שהיא מאשימה אותך.
אולי היא מתלבטת אם מותר לה להרגיע אותו, או שזה יתפרש לא טוב אצלך? 
אולי זה מלחיץ אותה כי היא לא יודעת למה את מצפה במצב כזה- כן שתעזור, לא תעזור..

אולי סתם זו התגובה שלה וזהו. לאו דווקא האשמה אלייך בכלל!!

אחותו נותנת עצות?

אולי היא מנסה ליצור תקשורת בניכן?

אולי בגלל שאין לכן על מה לדבר בכללי היא חשבה שזה יהיה נושא שיעניין אותך?

אולי סתם היא חולקת איתך את ניסיונה?
למה ייעוץ מחייב לחשוב שהיא מתייחסת אלייך כאל ילדה קטנה?

תחשבי על היחס שלך אליהם, על מה שאת משדרת. את בטוחה שזה יחס שפותח לקשר?

יש קשיים , יש הבדלים אובייקטיביים, הכל מובן.
אבל מה לעשות עם זה, וכמה ובאיזה אופן לתת לזה להשפיע על הנישואין שלך זה תלוי רק בך.

כדי להעריך בעיה בצורה נכונה, צריך לראות אותה כחלק ממכלול.
לא כתבת כאן על אנשים רעים שמנסים לסכסך וכ',

אלא על חוסר תקשורת שניזון בין השאר גם מחוסר נכונות לתקשורת...

יש בך את כל הכוח להפוך את זה. 
תאמצי עין טובה.

אם בעלך הטוב והמקסים יצא מהבית הזה- כנראה שיש שם טוב.

כנראה שההורים שלו עם כל פשטותם חנכו אותו טוב ונכון.

זה לא מובן מאליו.

גם גנטית אם הוא לא מאומץ- הוא ירש אותם. 
המשפחה הזאת היא המקור ממנו צמח הבעל הזה שאת כל כך אוהבת.

אם תפקחי את העיניים, ותחליטי שאת מחפשת לראות את הטוב, את תראי איך כל הטוב שקיים בבעלך,

בא משם.

וככל שתראי יותר טוב באנשים, יהיה לך טוב יותר איתם.

בהצלחה! 

את צריכה לשבת איתו ולהבהיר לו שקשה לך מאוד עם המשפחה שלו וכדי לשמור על השפיות שלך ועל הבריאות של הילד, הוא צריך לעזור לך , כדי לצמצם את המגע שלך עם המשפחה שלו כולל כולם.

תעשי את זה ברצינות, תבהירי לו שזה לא מצב זמני ותבקשי בכנות את עזרתו. אם הוא באמת בסדר, הוא יישר איתך קו.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.