אהיה כל כך עמוק בתוך השחור
שלא יהיה לו מה לנצל בי
אלהים, למה אני חייבת תמיד ליפול
ומילא ליפול
ליפול למקום נמוך יותר מבפנים
כאילו שאתה אומר לי שאני מסוגלת
ואני לא
אנחנו זן נדיר. דפוקים כאלו. השלישים בכל סיפור. הצלע שמפריעה להרמוניה.
כמה עוד אמשיך לומר
מטומטמת מטומטמת מטומטמת
לא שמישהו אי פעם יבין
אף פעם לא הייתם הרעים בסיפור, נכון?
הייתי יכולה אם לא הייתי מפחדת שיקחו אותי
למה שלא יקחו אותי? אני נזק מהלך
דפוקה דפוקה דפוקה
אלהים, איזה עולם בראת ולמה אתה סומך עלינו יותר מדי
יש בכלל אנשים בעולם?
אם רגע אחד אני נעלמת וברגע הבא אינני
איפה אני?
אולי פשוט אשכב במיטה ולא אצא לעולם. ככה נוח יותר לכולם
לכולם היה נוח כשנעלמתי במיטה לחצי שנה
אף אחד לא התלונן
רק כשקמתי התחילו הבעיות
אז מקומי לבד
אם הייתי יכולה למחוק משהו בכל העולם הזה
זה היה את העולם הזה
ואם אני שמה את זה כאן, יודעת שזה יכאיב ובכל זאת שמה את זה כאן, זה לא אומר שאני מסוכנת?
תמיד אפחד מלהגיד על עצמי דברים, שלא אטעה וילעגו לי
אבל דבר אחד אני יכולה לומר: זה לא גן של שושנים לדעת מי אני
והעיקר והעיקר
אנחנו מסוגלים
השאלה אם אנחנו בוחרים להנמיך את עצמנו
ונחשו מה
אנשים חלשים בוחרים להנמיך
אני חלשה.
מ.ש.ל
