שאלה:
אינני רוצה חלילה להציג ביקורת על דברי הרב, אך בתשובה שנשאלה לגבי צניעות בנות במאבק, ענה כבוד הרב שבנות אלו לא ניזוקו בנפשן. בתור בת שנכחה בעמונה, אני מבקשת להדגיש שיתכן שבנות כן נשארו עם משקעים נפשיים, ואולי צריך לתת לכך לגיטימיות. לרוב בנות שנפגעות בצורה כזו, מרגישות אשמות על המצב שאליו הגיעו, ויכולות להבין שזה לא בסדר שמרגישות רע עקב מה שקרה להן. כמובן שהן תצאנה בעזרת ה’ מחושלות ומחוזקות, אך קשה לי מחיקת המשקעים הנפשיים. לצערי, בפועל זה לא תמיד עובד כך ואולי יש מקום לתת ביטוי לכל ההשלכות של מעשים מכוערים אלה. אולי להבא כדאי לנו הבנות לחשוב על השלכות מעשיות יותר, כמו לא להגיע למצב שבו בת נמצאת לבד ואין מי שיודע איפה היא, ערנות של הבנים, נוכחות של אנשים מבוגרים בתוך הבתים וכדומה. סליחה אם התפרשו מדברי דברי ביקורת על כבוד הרב ותורתו.
תשובה:
דווקא דברייך מחזקים את דברי, וזו היתה אחת הכוונות. שאם נאמר שבנות לא היו צריכות להיות שם, הבנות תרגשנה אשמות. ואם נאמר שעשו מעשה טוב, ואל להן לשים לב ולהתרגש ממעשיהם ודיבוריהם המכוערים של השוטרים, קרוב לוודאי ששום נזק לא יארע לנפשן. מספרים על רב אחד שבבואו לבית הכנסת, עמד אחד מבני הקהילה וגידף אותו קשות, אולם הרב לא שם ליבו לכך והמשיך כאילו דבר לא אירע. לאחר מכן שאלוהו היאך יכל לשמור על שלוות רוחו בשעה שאותו אדם גידף אותו בפומבי. השיב, כמו שאם כלב היה נובח לא הייתי נעלב, מפני שאני מבין שאין לו דעת ואין ראוי להיעלב ממנו, כך אני יודע שלאדם זה אין דעת ואין ראוי להיעלב ממנו. אף כאן לגבי הבנות, כשם שאם כלב גדול היה מתחכך בהם ומלקק את פניהם, לא היו חשות פגיעה עמוקה בנפשן, אלא רק אי נוחות ואולי תחושת גועל, כך גם כאן. (מי שעצה זו אינה מועילה לה, טוב שתתייעץ עם אשה חכמה ומנוסה). ואין בהליכה למקום כמו עמונה סכנה גדולה יותר מאשר הניסיונות שבת עלולה לעבור במשך שנת שירות, וכמו שאין הבנות נרתעות מללכת לשנת שירות, למרות אי אילו סיכונים, מפני שהן מבינות את חשיבות התרומה לחברה, ואף האמהות והמחנכות מעודדות אותן לכך. כך גם מי שמבינה את חשיבות המאבק על ארץ ישראל אינה צריכה להירתע מלהשתתף בו מחמת חששות אלו. אלא שיש להתארגן בפעם הבאה באופן שיקשה על השוטרים להתנהג בגסות. לפי מה ששמעתי ממקומות שונים, רובן המוחלט של הבנות שהיו בעמונה יצאו משם בתחושה טובה, שעשו דבר למען ישוב הארץ, וההתנהגות הגסה כלפיהן לא החלישה אותן אלא להפך, חישלה את רוחן.
כי לנשים אסור להביע מחאה.
