. .שכן, המענה של הרבי [שהי' ע"פ רוב ב"זשאַרגאָן", ומזמן לזמן הי' מערב גם תיבה באנגלית או ברוסית, וכיו"ב] הוא באופן ש"רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני"32.

(דברי הרבי - תורת מנחם חלק א' עמוד 33)

ההסבר, מכיון שנביא מה שהוא אומר זה דבר ה' שנאמר דרכו, אבל זה דבר ה' ממש היוצא מתוך גרונו.

ולגבי הטענות של נביא שקר וכו' זה דיון אחר, אבל מי שחושב על זה שיעיין מה הגדר ויראה שזה לא קשור לענינינו

כמו כן הרבי הקודם גם צפה דברים שיהיו, אמר וכן היו.

במהלך מלחמת העולם השניה והתקופה שלאחריה והרבי המשיך ב'חיזוי' דברים שיהיו והיו

כמבואר ברמב"ם

ואם הרבי אמר שיהיה ניצחון במקרה מסוים או במקרה שכולם חששו שיהיה משהו חמור והוא אמר שלא יקום ולא יהיה - ע"פ הרמב"ם זה גדר  של נבואה.

ועם בלעם היה אז הרצל גם יכול להיות..

הבעיה שמה שהוא אמר לא ע"פ שום גדר הלכתי

ונתבדה

מה זה אומר ע"פ גדרי הרמב"ם?

אגב היו רבנים רבים אחרים בעלי רוה"ק שחזו גם הם מאורעות מעין אלו ואחרים,

לשניים מהם אף זכיתי להחשף ולהיווכח בגדולתם הרוחנית..

רך אף הם הודו שעדיין לא חזרה נבואה לעם ישראל.

לארץ ישראל בגאולה - אז הוא מסר את נפשו ונשאר

ונכון בתורה כתוב שהוא טעה, אבל יש את חיצוניות התורה ופנימיות ששניהם אמת

[1]  "כי לא תעבור את הירדן הזה" - פעמיים מופיע ביטוי זה בספר דברים. פעם אחת בפרשתנו ושוב בסוף הספר בפרשת וילך. מדוע באמת? התשובה לכאורה פשוטה: "יען לא האמנתם בי" - חטא מי מריבה. וכמו שנאמר בפירוש במות אהרון: "על אשר מריתם את פי למי מריבה" (במדבר כ כד). אלא שלשון המקרא כאן: "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", מדוע באמת? כי ... "כי לא תעבור את הירדן" - לשון זה מרמז שיש אולי סיבה (סיבות) נוספות. על אחת מהן נעמוד הפעם (יש עוד).

[1]  "גזר דין קשה" של בית הדין הגדול. אז אולי באמת "גזרה היא מלפני" ותו לא? (ראה ביטוי זה בפיוט לעשרה הרוגי מלכות). זו בהחלט אפשרות - "חוקה חקקתי גזירה גזרתי". אבל אנחנו נחפש אחר הסבר. אגב, קטע זה שציטטנו נמצא בתחילת אחד המדרשים הארוכים והמרגשים ביותר המתארים את מותו של משה. בסוף דברים רבה, פרשת וזאת הברכה, על הפסוק: "הן קרבו ימיך למות". ראה שם איך משה נלחם כנגד הגזירה: "וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה". וזה כבר נושא אחר של אי הכניעה לשום גזירה. נשוב לנושא שלנו. מדוע באמת "לא תעבור את הירדן הזה"?

[1]  "בזכותך הם באים" - משה מזכה לדור המדבר. משה הוא הזהוב ודור המדבר הם המעות. זהוב (דינר זהב) שווה 150 מעות ואילו משה שקול כנגד שישים ריבוא (במספר מקומות רב, כולל המדרש הבא!). מכאן גם קשר לט"ו באב שחל השנה בשבת ואתחנן: "יום שכלו בו מתי מדבר" (מסכת תענית דף ל עמוד ב).

[1]  השבית - גרמת שישבו את הצאן. במילים אחרות, הפקרת את הצאן ואת נפשך שלך הצלת. לומר כך על משה, הרועה הנאמן! ראה דברינו בשמות תש"ס "ומשה היה רועה".

[1]  לא רק זכות, כמו המדרש הקודם, אלא גם חובה. חובה של מנהיג לעמו. מה שווה המנהיג ללא השישים ריבוא שהוציא ממצרים. משה "חייב" את זה לדור המדבר. הוא הוציאם ממצרים והוא זה שיכניסם לעתיד לבוא לארץ. כאדם פרטי וכמנהיג "באיזה פנים אתה מבקש להיכנס לארץ"? ההקשר הרחב הוא ברור, ההקשר הספציפי של מדרש זה הוא ספר במדבר - חטא המרגלים. נכון שאין שליח לדבר עבירה, אבל המשלח לא יכול להתנער לחלוטין מאחריותו.

[1]  הכוונה כמובן לחטא העגל. "אותו מעשה" מופיע בעוד מספר מקומות כמציין את חטא העגל (שמות רבה מא, ירושלמי תענית פרק ד ועוד). אבל הוא משמש כאזכור בלשון עדינה גם לחטאים אחרים כגון: חטאו של דוד, ראובן, חם ועוד.

[1]  הקב"ה אומר למשה: היות שגם כעת אתה מבקש שאני אוותר ויתקיים שלך "אעברה נא" ולא שלי "כי לא תעבור", אין ברירה אלא לבטל את "העסקה" הקודמת. הלשון קצת קשה (יש נוסח כאן שגורס "ואף עכשיו" אם זה מקל) אבל הכוונה ברורה.

[1]  מדרש זה אמנם נמצא בדברים רבה, אבל הוא לוקח אותנו עוד צעד אחד אחורה - אל ספר שמות, אל חטא העגל. בעימות כביכול שם, בין הקב"ה לעם, נקט משה את הצד של העם. הסיומת של המדרש מביאה אותנו לנושא של מות משה (שני הנושאים: מות משה ואי כניסתו לארץ ישראל מעורבבים זה בזה וגם על כך נצטרך פעם לעמוד), אך גוף המדרש מדבר בברור על "לא תעבור את הירדן הזה". שכחת משה - אומר לו הקב"ה - שעשית איתי "עסקה". אך מה באמת הפירוש של "עסקה" זו? מדוע יכול להתקיים או "סלח נא" או "אעברה נא" ובשום פנים ואופן לא שניהם? התירוץ שאנו מציעים חוזר למוטו של הזדהות המנהיג עם דורו ומתחבר לשני המדרשים הקודמים שהבאנו וזה שיבוא מיד בהמשך דברינו. הקב"ה אומר למשה כך: תחליט אם אתה בא אלי כאדם פרטי או כאיש ציבור. אינך יכול להיות שניהם בעת ובעונה אחת. בחטא העגל (ובמרגלים) באת כמנהיג ואיש ציבור וזו הסיבה העיקרית שבגללה סלחתי. כמנהיג ואיש ציבור עליך לקבל את הגזירה שלא תכנס לארץ. אם כעת אתה משיל מעליך את תפקיד המנהיג ובא כאיש פרטי, אני צריך לבטל, רטרואקטיבית, את ה"סלח נא". ועדיין צריך עיון ...

[1] עפ"י המשך המדרש נראה לפסק קטע זה עם סימן שאלה או תמיהה בסוף. את כל "הביזה" והשלל אתה רוצה משה לעצמך?

[1] לצד החשבון של משה עם בני ישראל שראינו בשני המדרשים הקודמים, יש גם את החשבון עם יהושע. אינך יכול, משה, לנכס לעצמך את כל ההנהגה של ישראל, תשאיר משהו ליהושע! ראה גם מדרש תנאים לדברים פרק ג: "רב לך - אמר לו: הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך, עכשיו ארכי של יהושע דוחקת לפני, שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות". וכבר נגענו במקצת בנושא של "הגיעה שעתו של יהושע" כגורם (נוסף) למיתתו של משה ואי כניסתו לארץ, ראה דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס וכן דברינו עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך. ויש עוד להוסיף ודרוש בנושא "רב לך" בהזדמנות אחרת.

[1] כבר הבאנו מדרש זה בהקשרים אחרים. ראה דברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשת שמות. מה שחשוב לענייננו הוא שהקב"ה לא צריך להזכיר למשה את אחריותו לדור המדבר. משה הוא שיצר את הקשר האמיץ עם דורו, קשר שהוא הבסיס לכל השליחות. הוא תחילתה והוא סופה.

[1]  איך משה אומר ליתרו "נוסעים אנחנו אל המקום" כאשר הוא עצמו כבר יודע שהוא לא נוסע לשם?! שאלת המדרש קצת תמוהה. משה אומר זאת ליתרו בפרשת בהעלותך, שהיא לא רק הרבה לפני חטא מי מריבה (38 שנים), אלא גם לפני חטא המרגלים! אז אפילו מטעם אחריותו של משה לדור המדבר - לחטא המרגלים - עדיין לא נגזרה הגזירה. (זו אכן התשובה של ה"יש אומרים" - תשובה פשוטה למדי! ועדיין שיטת ר' שמעון צריכה הסבר, מה מועיל לנו הפסוק מספר דברים? אלא אם נאמר ששם מדובר במתן תורה ... וצ"ע). אז אולי מדרש אחד מתרץ את השני. לפי המדרש הקודם, כבר במצרים נגזר על משה שלא ייכנס לארץ ישראל ולכן כשהוא אומר ליתרו "נוסעים אנחנו" - יש בזה גדלות ואצילות רוח של מי שיודע שהוא לא יזכה להיכנס "אל המקום", ובכל זאת הוא אומר "אנחנו". ואולי יש כאן עוד רעיון. משה מזדהה ומזוהה עם דור המדבר, אבל מנסה עד הרגע האחרון להיות שייך גם לדור שנכנס לארץ. מחד גיסא, "כי לא תעבור את הירדן הזה" נגזר הגזירה כבר בתחילת הדרך. מאידך גיסא, לא נכנעים לשום גזירה ומנסים עד הרגע האחרון. וזה מביא אותנו לרעיון אחר של "ואתחנן" כנגד "לא תעבור". ועל כך, בעזרת השם, בפעם אחרת.

[1]  מסכת תענית פרק ד משנה ח: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים ...". שנזכה לימים טובים.





----------------------

 

א – לשיטתו של המלבי"ם, אי כניסתו של משה לארץ ישראל, אכן קשורה באופן ישיר להחלטה לשלוח את המרגלים לארץ כנען, החלטה שגררה את חטא המרגלים ואת הגזירה של הנדודים, במשך ארבעים שנה במדבר, אך היות ומשה היה האחראי הבלעדי לשליחת המרגלים: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (דברים א:כב-כג), לכן הוא לא יכול לברוח מהאחריות לתוצאות של אותה שליחות שמצאה חן בעיניו:

"..ויתעבר ה' בי למענכם, כבר בארתי...שתחלת הגזרה שלא יכנס משה לארץ היה בחטא מרגלים, כמ"ש בפ' דברים: גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, שמבואר שבעת שגזר בחטא המרגלים שלא יכנסו לארץ גזר גם על משה..שאחרי חטא המרגלים לא היו ישראל ראוים עוד אל המדרגה הזאת שמשה יכניס אותם לארץ .."(מלבי"ם דברים ג:כו)

אבל, ממשיך המלבי"ם ואומר, שאין לראות בגזירה זו רק משום עונש למשה (או אף לאהרון) אלא עיקרה הוא בשל הדאגה לבני ישראל, שהרי "דור תהפוכות המה" ועוד עתידים הם לחטוא, אולם כאשר יחטאו הקב"ה יכלה את זעמו באבני המקדש, במקום להשמיד כליל את העם

 "..אולם פה גלה לו ה' שאינו מונע ממנו העברתו אל הארץ בעבור שקוצף על משה, רק שעושה זאת לטובת ישראל שאם היה משה נכנס לארץ אף שלא בתורת מנהיג רק כהדיוט בכ"ז היה המקדש נבנה תיכף ע"י באופן שלא יחרב לעולם, וזה היה רעה גדולה לישראל, כי אז כשנתחייבו על חטאתם היה מכלה חמתו על ישראל עצמם משא"כ כשנבנה המקדש שלא ע"י משה כשחטאו החריב המקדש וכלה חמתו על העצים והאבנים..."(מלבי"ם שם)
http://www.rogozin.net/vaethanan2011.asp

ב"ה

הסיבה שמשה רבינו לא נכנס לארה"ק היא:

• כל דבר שמשה עשה הוא ניצחי.
• אם משה היה נכנס לארץ הוא היה בונה המקדש ואז הקב"ה לא יכל להרחיבו והיה מכלא את עם ישראל במקום להרחיב את המקדש.
• לכן זו הסיבה שהקב"ה תלה את ה"עוון" כביכול של הסלע כדי לא להכניס את משה לארץ.
• בשיחה בפרשת ואתחנן, הרבי מסביר שאם משה היה מוסיף לו בקשה אחת מעבר למנין של והתחנן שהוא כן התפלל ע"מ להיכנס לארץ הוא היה נכנס ובונה המקדש והגאולה הייתה באה אז.
• אנחנו לא יכולים להבין למה הקב"ה מעקב את הגאולה וזה טענת הרבי ברוב השיחות של שנות נ"א-נ"ב.
• הרבי אפילו שואל גם אם יש להקב"ה תענוג בתורה ומצוות שמקיימים בני ישראל בגלות גם זה עבר כל מידה וגבול.
• לפי הסבר זה אי כניסתו של משה רבינו איננה עונש אלה הגנה לדורות הבאים שחטאו בזמן החורבן, ולא רק הם כמאמרז"ל כל מי שאינו נבנה בזמנו המקדש כאילו נחרב בזמנו, אנחנו גם עד הודעה חדשה בקטגוריה הזו.

ככלל יש כוונה עליונה שמוסתרת "לליבי גיליתי וכו'" מבני אנוש ראה מפרשים על תהילים "נורא עלילה על בני אדם", אדם הראשון בא בטענה להקב"ה אם זו הייתה כוונתך מלכתחילה לגרום לי לחטאו כדי לגרשיני מגן עדן ?

יש פרשנים רבים וחז"לים מפורשים שתומכים בכך שמשה רבנו ע"ה טעה, ובמספר הזדמנויות,

אז מדוע אני מזכיר דווקא את רש"י הקדוש?

כי לולא רש"י הרבי לא היה מיוחס לבית דוד ותנאי בסיסי להיותו "משיח" היה בטל ומבוטל

עוד פלונטר שתצטרכו להתמודד איתו

כעת אני מצאתי רק מקור אחד, אבל אני זוכר עוד כמה פעמים שהרבי חזר בו. בנוגע לספר היוחסין הרבי דיבר ביחידות עם רבי מנשה קליין על ספר היוחסין שזה רעיון טוב ונחוץ למחרת בבוקר הרבי הביא פתק לגרונר "מהיר וחשאי" להעביר לרבי מנשה קליין ואחרי שהרבי מסביר למה לשלול את הרעיון של ספרי היוחסין הרבי כותב בכתיק ודברים שאמרתי כו' שההמשך של המשפט זה טעות הם בידי. הנה הקישור לתשורה ששם מופיע צילום הכתב יד (בעמוד 5): http://www.shturem.net/index.php?section=gallery&id=1814&lang=hebrew

טוב מקור אחד כזה משבע פילפולים

הרבי כתב שהוא התבונן שוב בענין שהם דיברו והוא חזר בו כי אמנם הענין נכון אבל במצב הנוכחי הוא לא יחזיק

בתחילה הוא סבר שהעניין נכון וכן יחזיק

ולאחר מכן חזר בו ואמר שהעניין נכון אבל הוא בעצם לא יחזיק.

קפיש?

אנא קרא שנית

הוא חזר בו!

מבחינתי אגב אין שום פחיתות כבוד להודות בטעות, ולהפך.

לדידי, אם האבות הקדושים, משה רבינו ודוד המלך ע"ה ועוד - טעו, זה לא גורע כלום ממדרגתם חלילה.

זה אתם שסינדלתם את עצמכם בכך שהחלטתם כאילו הרבי שלכם הוא אלוקים בכבודו ובעצמו ואין לו שייכות לטעויות כבכל בשר ודם, לא אני.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.